בן 17 לנצח

לפני פחות משבוע, היה ארי נשר על פסגת העולם. או לפחות על פסגה קצת קטנה יותר - על הר הכרמל. נושם אוויר פסגות, זה בטוח. שם, בפרמיירה, לצד אביו ואמו, חגג ארי את בכורת סרטו החדש של אביו - אבי, בפתיחת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בחיפה. הם נראו מחויכים ומאושרים, גאים ב"ילד החדש" שבמשפחה, כפי שאבי מכנה לא אחת את סרטיו. נשר דיבר כהרגלו בטקס הפתיחה במרץ ובהתלהבות, נאם בזכות הקולנוע הישראלי וחופש היצירה. למחרת עוד המשיך נשר להסתובב בפסטיבל, מחלק צ'פחות, קורן, מאושר כמו אב גאה. גאה במשפחתו וגאה בסרטו.

קראו עוד: עתיד שאבד | אדיר מילר

למחרת הפרמיירה הנפלאה בחיפה, חזרה המשפחה לביתם שבמרכז, ובערב ארי יצא לבלות עם חבריו. בילוי רגיל של נערים בערב חג. התאונה המחרידה בשדרות רוקח, שבה פגע בארי נהג שמיהר להימלט בפחדנות מזירת האירוע ולהפקירו שם לבד, זיעזעה מדינה שלמה. עד אתמול לא פורסם שמו של ארי לבקשת משפחת נשר - אבי ואיריס, והאחות תום שחזרה בבהילות מחו"ל - שבימים שאחרי התאונה עשו הכל כדי לבדוק אם אפשר לשנות את רוע הגזירה. זו המלחמה הקשה בחיי, אמר אבי באותם ימים, והייתי במלחמות.

פינת ההנצחה שהוקמה לזכר ארי בבית־הספר תלמה ילין | צילום: שאול גולן

באתי לבקר את אבי בבית־החולים, כחבר, אחרי התאונה. יום לפני שהלך לעולמו, חגג ארי יום הולדת 17. חבריו מבית־הספר "תלמה ילין" היו שם, שרו לו "יום הולדת שמח" ליד מיטתו. חלקם ישבו במסדרון מחוץ לחדר, בישיבה מזרחית. צוחקים, בוכים ומדברים. כולם ידעו שזה נגמר. אבי, שהסתובב כל היום במסדרונות איכילוב, מוקף בחברים ובאהבה, אמר ש־17 הוא עדיין גיל נעורים. פחות מיממה לאחר מכן, אתמול בבוקר, הלך ארי נשר, הנער הנצחי, לעולמו.

לא רק חברים מבית־הספר או מתעשיית הקולנוע המקומית באו לבקר. גם מסניף מד"א בתל־אביב שבו התנדב בשנה האחרונה. אם ארי היה באותו ערב במשמרת, אמר אבי, זה היה יכול להיות הוא שמגיע לזירת התאונה, הפעם - גם הפעם - כמושיע. צירוף מקרים בלתי נתפס.

כיאה לצאצא למשפחה קולנועית ואמנותית - אמו איריס היא צלמת ופסלת מוערכת - ארי עצמו היה נוכח לא מעט על מסכי הקולנוע הישראלי בעשור האחרון, בין היתר בתפקידים קטנים בסרט "פעם הייתי" שביים אביו, בלהיט "זוהי סדום", ובתפקיד גדול יותר בסרט "ילד טוב ירושלים".

עם עמוס תמם, מתוך הסרט "ילד טוב ירושלים" | צילום: טליה רוזן

הוא היה ילד מוכשר, חכם, יפה. יפה כמו אלן דלון, אמר אבי, ברפרנס קולנועי מתבקש לבמאי בעל תשוקה לקולנוע. כמו האב, גם הבן: ארי אהב קולנוע, הבין קולנוע, נשם קולנוע, ויצר קולנוע במסגרת לימודיו. הוא הכיר בעל־פה לא מעט סרטים, טעם מכל מיני סוגים וז'אנרים. וההצעות זרמו מכל כיוון. אך פניו וליבו של ארי, כך נראה, פנו באחרונה לכיוון אחר. למרות הייעוד המשפחתי, אביו סיפר כמה רצה ארי להיות רופא. הוא רצה להציל חיים, אמר אבי: הקולנוע היה קטן עליו, והוא רצה לשנות במציאות.

עוד צירוף מקרים מוזר בכל הסיפור הזה: "סיפור אחר", סרטו החדש שעליו עמל נשר בשנתיים האחרונות - עוסק ביחסי הורים וילדים. בהורים שמנסים להציל את צאצאיהם - אם כי במובן אחר, פחות מילולי וטרגי מזה שנפל על משפחת נשר. מדובר באחד הסרטים האישיים ביותר של נשר, שכבר הצליח לגעת בעצב חשוף של הישראליות בלא מעט מסרטיו, מ"הלהקה" ו"דיזנגוף 99" ועד "החטאים" ו"פעם הייתי". סרטו החדש - ואין סרט של נשר שהוא לא אירוע - עדיין אמור לצאת בקרוב לאקרנים, ונראה כי הטרגדיה הזו רק תוסיף לו אצל הצופים נדבך חדש ונורא שאיש כמובן לא יכול היה לצפות.

"אף ילד בעולם לא צריך להסתלק ממנו בגיל 17", כתבה משפחת נשר בהודעה שפורסמה אתמול. "ארי שלנו לא היה רק ילד יפה תואר, הוא היה ילד מוכשר, סקרן, שנון וכל כך שמח. מגיל צעיר ארי עורר בכל מי שסבב אותו את הרצון לחיות ולשמוח וליטול חלק בדבר הנפלא הזה, שנקרא חיים. ארי שלנו נפגע בתאונת דרכים קשה. ברגע אחד, עולמנו חרב עלינו. כנגד כל הסיכויים, נלחמנו איתו על חייו עד לרגע האחרון. משאפסה התקווה, החלטנו לתרום את איבריו של ארי בתקווה שיצילו את חייהם של אחרים".

"קיווינו שזה ייגמר אחרת"

יואב בירנברג, מאיר תורג'מן ורותם אליזרע

בגילו הצעיר הספיק ארי נשר להפוך להבטחה בתחום הקולנוע. מותו הטרגי זיעזע חברים רבים שעבדו איתו ולמדו איתו בבית־הספר לאמנויות "תלמה ילין".

עמוס תמם, שארי שיחק את בנו בסרט "ילד טוב ירושלים", קיבל בזעזוע את דבר מותו. "הייתי בשוק מאיך שילד כזה צעיר מדבר על קולנוע, מספר לי על סרטים שראה ועל סרטים שהוא עושה, ועל כאלה שנמצאים בתכנון. כל הזמן עובר לי בראש איזה עתיד חיכה לו".

שחקנים רבים שעבדו עם אביו של ארי, הבמאי אבי נשר, הכירו אותו כילד מאחורי הקלעים. השחקנית מיה דגן כתבה אתמול בחשבון האינסטגרם שלה: "איזה אובדן מיותר. זה לא הגיוני, זה מפלח את הלב וכואב בעצמות. נוח על משכבך ילד". גם השחקנית לירז צ'רכי ספדה לארי: "את כל הדברים שבך ניקח איתנו לתמיד. אין לי באמת מילים, רק זיכרונות, ואחד יחיד ומיוחד - תינוק מלא אור מעל הסט של הסרט של אבא - 'סוף העולם שמאלה'".

רצה לשרת כפרמדיק בצה"ל. ארי ז"ל במדי מד"א | צילום: מד"א

אל בית־הספר תלמה ילין הגיעו אתמול חברים שלמדו עם ארי כדי לנסות לעכל יחד את האסון. "הוא היה מאוד אהוב", סיפר מנהל בית־הספר משה פילוסוף. "הייתה לנו תקווה גדולה שהסיפור ייגמר אחרת. היו לו חלומות בתחום הרפואה, והכל נקטע באכזריות".

חבריו בתחנת מד"א בתל־אביב, שבה התנדב ארי כשנה וחצי, סיפרו על נער שהתמסר להצלת חיים וחלם לשרת כפרמדיק בצה"ל. "הכרנו בקורס מע"רים", סיפר ילון שמעוני (16), "לא אשכח את החיוך שלו, אני כבר מתגעגע".