רכב יד שנייה כחדש

מה קורה עם מכוניות כשהן מסיימות את חייהן? רובן יפורקו לחלקים הפנימיים שלהן שעדיין שווים משהו בשוק חלפי הרכב, רבות אחרות יגיעו למגרשי גרוטאות, שם ישוטחו ויימכרו על המשקל לסוחרי מתכות.

אבל אפשר גם אחרת: חוקרים באוניברסיטת איינדהובן בהולנד מפתחים את המכונית המעגלית הראשונה (כלכלה מעגלית). הרעיון שלהם הוא שבתום השימוש במכונית, שנקראת "נוח" (Noah), רוב מרכיביה ימוחזרו או שניתן יהיה לייצר מהם מכוניות חדשות וחפצים אחרים.

עוד כתבות ב"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "

כור גרעיני ליד הבית?

פרדוקס ושמו מזגן

כמה עולות לנו המדוזות?

כשחושבים על ההשפעות הסביבתיות של מכוניות, תשומת הלב העיקרית מופנית מן הסתם לזמן שבו הן נמצאות על הכביש - כלומר, לצריכת הדלק ולפליטות המזהמים שלהן. אולם, האמת היא שכל מחזור החיים של המכוניות - שכולל את השגת חומרי הגלם, תהליך הייצור, והפירוק לאחר תום השימוש - מותיר חותם שלילי על הסביבה. במכוניות מושקעים משאבים רבים: בחומרים המרכיבים אותן - מתכת, זכוכית, גומי, פלסטיק, צבע ועוד - ובאנרגיה הנדרשת לטובת התהליך כולו.

גם בסוף חייהן המכוניות ממשיכות להשפיע לרעה: כך, למשל, הנוזל הרעיל במצברי הרכב עלול לזלוג לסביבה, או אינספור חלקי הפלסטיק במכוניות שלא מתפרקים גם אחרי מאות שנים.

חותם סביבתי נמוך

כדי להתגבר על בעיה זו, במדינות מסוימות, כמו אנגליה, למשל, יש תקנים שמחייבים את היצרנים לאסוף כלי רכב מלקוחות כדי להיפטר מהם באופן סביבתי ובטיחותי. אף שחלק לא מבוטל מרכיבי המכונית יכול להיכנס לתהליכי מיחזור - וכך לחסוך גם תשומות של כריית משאבים נוספים עבור המכונית הבאה - אפשר להחיל על מכוניות גם את הרעיון של כלכלה מעגלית וכך לצמצם את ההשפעה הסביבתית עוד יותר.

כלכלה מעגלית מכוונת לכך כי מוצר לא יהפוך לפסולת לאחר שימוש חד פעמי או קצר, ואף לא לכך שהוא ימוחזר חלקית למוצר משני שהוא פחות ערך (recycle). על פי תפיסה זו, יש לייצר מוצרים לשימוש ארוך-טווח שלאחריו הם או רכיביהם יאפשרו יצירת מוצר זהה או דומה, ששומר על תרומתם למערכת כולה ואף מוסיף לה ערך (upcycling).

noah, רכב לשניים

נוח היא מכונית חשמלית קלת משקל (בערך 350 קילוגרם) שמיועדת לשני נוסעים שטווח הנסיעה שלה הוא כ-250 קילומטר לטעינת סוללה. השלדה של נוח אינה עשויה ממתכת או מפלסטיק סינתטי, אלא מסיבים טבעיים ומביו-פלסטיק שמקורו בסוכר. חומרים אלו חוסכים אנרגיה בתהליך הייצור, הם קלים ולכן חוסכים אנרגיה בזמן נסיעה והם גם פריקים ביולוגית (biodegradable) וכך ניתן להשתמש בהם בקלות כדי ליצור מכונית חדשה מסוג "נוח".

במכונית יש כמה חידושים נוספים: תיבת הילוכים שמבטיחה יעילות אנרגטית גבוהה מאוד (97 אחוזים במהלך האצה ועד 100 אחוזים בנסיעה רציפה), ערכת מצברים מודולרית, שתוחלף במהירות אם יפותחו עבורה שיפורים טכנולוגיים, והתקן תקשורת טווח-אפס (NFC) לצורך פתיחה באמצעות טלפון חכם, מה שיסייע לה להשתלב במיזם מכוניות שיתופיות (להתקנים האלקטרונים הללו אין אמנם עדיין פתרון מעגלי בתום השימוש במכונית החדשה, אך הם מהווים רק חלק קטן מהמכלול של המכונית).

ומה לגבי המנוע? הטכנולוגיה של מכונית היברידית (המשלבת מנוע בעירה פנימית ומנוע חשמלי) או מכונית חשמלית (שבה נטען מצבר ממקור חיצוני) קיימות ומוכרות זה זמן. ייצורן - בעיקר של הסוללות - כרוך בפליטות רבות, אך בהשוואה של שימוש מתמשך, החותם הסביבתי שלהן עדיין נמוך יותר. "נוח" מבקשת להיות מכונית חשמלית "ירוקה" עוד יותר ואם היא תעבור את שלב הניסויים ותיכנס לייצור המוני היא תהיה פתרון משמעותי וארוך טווח עוד יותר עבור המכוניות החשמליות.

מכונית לטווח ארוך

מובן ש"נוח" לא לבד בתחום כלי הרכב החשמליים. חברת ניסן חשפה השנה מכונית טיולים (campervan) חשמלית. בסוף השנה אמורה להתחיל לנוע ברחובות שוויץ מכונית חשמלית קטנה בשם מיקרולינו המבוססת על עִצוב קלאסי של ב.מ.וו איזטה משנות ה-50 של המאה שעברה, שמתנהגת כמו משהו בין אופנוע חשמלי למכונית עירונית קטנטנה. אולם, בניגוד לנוח המיקרולינו מעט יותר כבדה ולא באמת מיוצרת על פי עקרונות הכלכלה המעגלית.

אף על פי שהן חסכוניות חומרי הגלם ותהליך סוף החיים של המכוניות החשמליות עדיין דומה למכונית רגילה.

מכוניות הן כנראה התגלמות תרבות הצריכה וגם בשוק זה מתקיימת התופעה של חד פעמיות: החלפה תכופה של דגם המכונית ושנת הייצור שלה, גם כאשר אין בה בעיה טכנית או אחרת. אולם מכונית יכולה לשרת את בעליה זמן ממושך. בקובה, למשל, בגלל החלטות מדיניות, מכוניות היו פעילות עשרות שנים, ובוודאי שמכוניות מדגמים חדישים יותר יכולות לעשות זאת אף הן. אם נצליח להימנע מתאונות, סביר להניח שאפשר יהיה להמשיך להשתמש במכונית שלנו, לפחות עד שאפשר יהיה לקנות רכב ממוחזר במצב טוב.