שתף קטע נבחר

זאת לא אותה מרקל, זאת לא אותה גרמניה

הקנצלרית סיימה את מה שהיה כנראה ביקורה האחרון בארץ. המנהיגה הכריזמטית של אירופה היא היום פוליטיקאית מותשת ללא תשובה לימין הקיצוני

 

מסיבת עיתונאים בנימין נתניהו עם אנגלה מרקל (צילום: AFP)
ביקור מרקל בישראל(צילום: AFP)

מטוסה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, המריא בחזרה לברלין לאחר ביקור בן 24 שעות בירושלים, שבו נפגשו שרי ממשלתה יחד עם שרי ממשלת ישראל ושוחחו בין השאר על סוגיית התחמשותה הגרעינית של איראן, נוכחותה בסוריה, ההידרדרות בגבול עזה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ודרכי המאבק באנטישמיות הגואה בגרמניה. אולם, אם יש דבר אחד שניכר לאורך כל ביקורה הוא שמדובר היה, ככל הנראה ולפי כל התחזיות, בביקורה האחרון כמנהיגת הרפובליקה הפדרלית.

 

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

 

הקנצלרית החזקה, הבלתי שבירה, שמנהיגה את גרמניה זה 13 שנה והפכה גם למנהיגה הבלתי מעורערת של האיחוד האירופי, אותה מרקל שידעה לצאת ממשברים קשים ביותר בראש מורם ועם הפנים קדימה - כבר איננה כתמול שלשום.

 

מרקל של ימינו חלשה, עייפה ומותשת. מנהיגה העומדת כמעט לבדה ובכוחות אחרונים במאבק עיקש מול רוחות עזות מימין לה. רוחות קיצוניות, אנטי-ליברליות, גזעניות, יורו-סקפטיות ולאומניות, המאיימות ללא לאות לגרשה ממקומה ולהשתלט על גרמניה הדמוקרטית והליברלית, או על מה שנשאר ממנה, ולהחזירה אחורה לזמנים חשוכים ואפלים. את גרמניה בפרט ואת אירופה בכלל. זו אינה אותה מרקל כשם שזו אינה אותה גרמניה.

 

גרמניה של 2018 צועדת אל עבר עתיד לא ידוע, בלתי יציב ומסוכן. זוהי שעתה של תגובת הנגד. ריאקציה שלילית לכל הערכים הליברליים והדמוקרטיים שנדמה היה כי הוטמעו אחרי 1945. האם הייתה זו אמונת שווא?

 

נדמה שהמטוטלת ההיסטורית נעה כעת שוב אל עבר עידן הקיצוניות והתוקפנות. רגשות פחד, שנאה ו"אנטי" הן השולטות כיום במרכז השיח הפוליטי-חברתי בגרמניה, הן במזרח והן במערב. ברחובות הרפובליקה צועדים גרמנים מן השורה אוחזים לפידי אש בוערים וכרזות שקוראות לגרמניה "להתעורר", ו"להגן על עצמה" מזרים "המאיימים להשמידה מבפנים".

 

קריאה חוזרת ונשנית, חזקה למדי, שנשמעה ברחבי העיר דורטמונד רק לפני שבועיים הייתה "מי שאוהב את גרמניה - אנטישמי". האם פירוש הדבר הוא שמי שאינו אנטישמי לא אוהב את גרמניה?

 

לא מדובר ב"עשבים שוטים", או בחלק מזערי בקרב הציבור הגרמני. לאחרונה מתברר יותר ויותר כי תאים ימניים קיצוניים אלימים אלה הינם תופעה רחבה הרבה יותר, אשר ממדיה מתגלים רק כעת (ומדוע רק כעת?).

 

והנה ניצבת לה לבדה הקנצלרית, ידידה אמיתית ובלתי מעורערת של ישראל, אל מול שטף הקיצוניות, והיא כמעט שאינה עומדת בסחף. אפילו אנשי מפלגתה אינם חפצים בה יותר. רק בשבוע שעבר הודח ראש סיעתה, פולקר קאודר, יד ימינה זה שנים, על ידי פעילים במפלגה. זה בא בעקבות פרשה אחרת אשר הסעירה את גרמניה בעקבות הפרעות בקמניץ בחודש שעבר - הדחתו של ראש המשרד הפדרלי להגנת החוקה, הנס גאורג מאסן.

 

מרקל נחלשת ואחוזי התמיכה בה פוחתים מיום ליום, אך היא עדיין כאן. היום היא ניצבה עם שרי ממשלתה בירושלים, הפעם עם אדם נוסף: הממונה על המאבק באנטישמיות בפרלמנט הגרמני, פליקס קליין. זהו מסר חד וברור: גרמניה בהנהגת מרקל מכירה באחריותה המלאה לפעול למען מיגור האנטישמיות ולדאוג להמשך חיים יהודיים בטוחים במדינה.

 

אולם ימיה של מרקל ספורים. ומה תאמר ישראל על המתרחש? כיצד תגיב? לה רק נותר להצטער על כך, כי קרוב לוודאי תאבד בקרוב את חברתה הטובה ביותר שיכולה הייתה לבקש עבור עצמה. מנהיגה שהציבה, ללא כל סייג, את ערבותה של גרמניה למען ביטחון ישראל מיומה הראשון לכהונתה. זו ייחודיותה כמנהיגה.

 

טוב תעשה ישראל אם תדע לשמור ולחזק את היחסים המיוחדים עמה כל עוד ניתן, על אף המחלוקות הפוליטיות הנתונות בין שתי המדינות. זה שיבוא במקומה עשוי לשנות לחלוטין את כללי המשחק.

 

  • עדי קנטור היא חוקרת בתוכנית לחקר אירופה של המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
עדי קנטור
צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
מומלצים