שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צריך להחליף את נציגינו הערבים בכנסת
    הח"כים הערבים פועלים לפי מתכון בדוק לשימור הנחשלות. הדרישות הלא מציאותיות שלהם מחזקות את הדימוי הכוזב בימין שלפיו אנחנו איום קיומי

     

    ישיבת סיעת הרשימה המשותפת (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
    ישיבת סיעת הרשימה המשותפת(צילום: אלי מנדלבאום)

    עיון מהיר בעשייתם הפוליטית של הנציגים הערבים הנוכחיים בכנסת ישראל מלמד על כישלון מוחלט בהשגת המטרות שהציבו לעצמם. ההנהגה הערבית נוקטת גישה של התקרבנות - מתכון בדוק לשימור הנחשלות, קל וחומר כאשר היא מטופחת על ידי האינטליגנציה ונגזרת ממנה התנערות מנטילת אחריות על הגורל.

     

     

    יתרה מזו, ההנהגה הזו פועלת בשיטת "להכעיס": מהלכיה נתפסים כחתרניים ואנטי-ישראליים בעיני ההנהגה ורוב הציבור בישראל, כפי שאפשר היה לראות בקידום הגינוי לישראל באו"ם, יחד עם הרשות הפלסטינית, בעקבות חוק הלאום.

     

    נוסף על הדרישות הלא מציאותיות לזכויות לאומיות, גישה כזו מחזקת את הדימוי הכוזב שמאמץ הימין, שעל פיו המיעוט הערבי בישראל הוא איום קיומי החותר תחת המדינה, ולא מיעוט הנאבק על זכויותיו האזרחיות הלגיטימיות.

     

    ההנהגה הערבית הנוכחית פועלת בניגוד מוחלט לשני המנגנונים החשובים להשגת מטרות פוליטיות במשטר דמוקרטי: השתתפות בממשל על ידי פעולה מבפנים, וגיוס דעת הקהל. הנהגה זו לא מוכנה להשתתף באופן פעיל בשלטון בנימוק שהוא ציוני, והיא לא רואה את עצמה חלק ממנו. כלומר, הערבים אינם יכולים להיות חלק מהרשות המבצעת, וכך ניטל מהם מנגנון ההשפעה האולטימטיבי.

     

    בעניין דעת הקהל, בהתנהגותה המתריסה כלפי המדינה ומוסדותיה אחראית ההנהגה הערבית הנוכחית לסלידה העמוקה של מרבית הציבור הישראלי-יהודי ממנה, ולתיוג חבירה כ"מחבלים" על ידי פוליטיקאים ואנשי ציבור. המסקנה היא שההנהגה הערבית, במתכונתה הנוכחית, לא רק שלא מסוגלת לקדם את מטרותיו האזרחיות של המיעוט הערבי בישראל, אלא שבמידה רבה היא מזיקה לו.

     

    מציאות זו עשויה להשתנות אם יתחוללו שינויים מהותיים בהגדרת מטרותיהם הפוליטיות של הערבים בישראל ובפעילותם של נציגיהם. במילים אחרות, החלפת השליח לא תועיל אם לא תוחלף גם השליחות. הערבים בישראל חייבים להתמקד בהשגת מטרות אזרחיות, להגדיל את האור במקום לקלל את החושך, ולאמץ גישה פרו-אקטיבית כלפי המרחב הציבורי כדי להפיק תועלת מרבית לטובת המיעוט הערבי במדינה.

     

    ישראל היא מדינה מפותחת ויש לה הרבה מה להציע לאזרחיה. אוכלוסיות מתבדלות, ובעיקר מי שאימצו את גישת ההסתגרות והחשדנות, מתקשות ליהנות מההיצע הזה כל עוד הן דבקות בתחושת ההתקרבנות ואינן נאבקות למען השתלבותן במערכות הכוח הקיימות.

     

    השגת זכויות תהיה כרוכה ככל הנראה גם בהכרה בצורך במילוי חובות כלפי המדינה. אמנם הערבים בישראל משלמים מסים כזולתם, אולם אין לפסול חובות אזרחיות נוספות שאולי תוטלנה עליהם, כגון שירות לאומי. הדבר עשוי לשמש מנגנון חשוב בתהליך השגת הזכויות האזרחיות וההשתלבות בחברה הישראלית.

     

    לסיכום, דרושה חלופה להנהגה הערבית הנוכחית, שנכשלה כישלון מוחלט. הערבים בישראל יכולים לבחור הנהגה מגזרית, אבל הם יכולים גם להיות מיוצגים בידי כל מפלגה שתבטיח את קידום מטרותיהם: שילובם בחברה הישראלית, שוויון זכויות ושמירה על ייחודיותם התרבותית.

     

    • פרופ' מוחמד אל-עטאונה הוא חבר סגל במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים