שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מחקר: חקלאות ימית החלה לפני 3,500 שנה במזה"ת
    חוקרים מאוניברסיטת חיפה מצאו כי לפני 3,500 שנים, דגי הדניס נתפסו בשני אזורים מרכזיים: בים הפתוח ובלגונות חופיות מליחות קדומות. מצרים ייצאה את הדגים למקומות נוספים - ובהם ערים בארץ ישראל

    חקלאות ימית החלה במזרח התיכון כבר לפני 3,500 שנה. כך עולה ממחקר חדש שערכו חוקרים מאוניברסיטת חיפה, שבדקו שיניים של דגי דניס. על פי המחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי "Nature Scientific Reports", החקלאות הימית החלה באזור ים סוף וזו למעשה העדות האמפירית הראשונה לחקלאות ימית בעולם. הממצאים החדשים, יחד עם ממצאים ארכיאולוגים מתקופת הברזל, איפשרו לחוקרים להניח כי מצרים הפכה למעצמה של חקלאות ימית שייצאה  דגים שגידלה צפונה ובכללן לערים בארץ ישראל. במחקר שותפים מכללת אורנים, המכון לחקר ימים ואגמים וחוקרים גרמניים מאוניברסיטת מיינץ וגוטינגן.

     

    חקלאות ימית לפני 3,500 שנה (צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה)
    חקלאות ימית לפני 3,500 שנה(צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה)

     

    עם הצורך ההולך וגובר לדגים למאכל, התפתחה החקלאות הימית במהירות, לתופעה אותה כי כינו החוקרים "המהפכה הכחולה". "ציורי קיר ממצרים העתיקה, כבר מהמאה השלישית לפני הספירה, מראים תיאורים של דיג וחיתוך דגים למסחר, אולם לא נמצאה עדות ארכיאולוגית-אמפירית לחקלאות ימית בתקופה כה קדומה", הסבירה ד"ר עירית זהר, מעורכות המחקר.

     

    במחקר התגלו עדויות אמפיריות מתקופות מוקדמות במאות שנים מאותם ציורי קיר. המחקר התבסס על בדיקה של הרכב האיזוטופים של חמצן בשיניים של דגי דניס, בדיקה המאפשרת לזהות היכן גדל הדג בחודשים האחרונים לחייו בהן נוצרה השן. "היחס בין האיזוטופים של חמצן 18o ו-16o משתנה בטבע באופן קבוע בהתאם לטמפרטורת המים ורמת מליחותם", הסביר ד"ר גיא סיסמה-ונטורה מאוניברסיטת חיפה. "מעקב אחר היחס בין שני האיזוטופים בשיניים של דגים מודרניים ובשיניים של דגים מהעבר מאפשר לזהות ולשחזר את הטמפרטורה והמליחות שבו נוצרה השן. ברגע שאנחנו יודעים את זה, אפשר להצליב זאת עם עדויות גיאולוגיות, ארכיאולוגיות והיסטוריות אחרות לגבי טמפרטורות מי הים באזורים שונים ולזהות את בית הגידול האפשרי של הדג, ואת התקופה שבה חי".

    שיני דגים שנמצאו (צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה)
    שיני וחלקי דגים שנמצאו(צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה)

      

    במחקר נדגמו מעל 100 שיניי דניס, מאתרים ארכיאולוגים שונים מישראל, שכללו אתרים חופיים, כמו דור ואשקלון וכן אתרים שנמצאים בפנים הארץ, כמו ירושלים וחצור. מגוון שיני הדגים שנחקר כיסה רצף כרונולוגי המשתרע על פני למעלה מ-10,000 שנים, מראשית מהתקופה הניאוליתית (התחלת החקלאות) ועד לתקופה האיסלאמית הקדומה (מאות 7-8 לספירה).

     

    מהממצאים התברר שבתקופות קדומות, לפני 3,500 שנים, דגי הדניס נתפסו בשני אזורים מרכזיים: בים הפתוח ובלגונות חופיות מליחות קדומות. יחד עם זאת, לפני כ- 3,500 שנה עם התייצבות גובה פני הים, חל מהפך שהצביע על כך שמרבית הדגים נתפסו בבית גידול אחד: הלגונה המליחה של סבחאת ברדוויל בצפון סיני. "בדיקת היחס שבין האיזוטופים העידו על הטמפרטורה והמליחות שבהם גודלו הדגים החל מאותה תקופה", הסבירו החוקרים. "כשבחנו את כל האתרים האפשריים, רק הלגונה המליחה של ברדוויל התאימה לסמן הכימי הספציפי הזה".

     

    בתקופות לפני 3,500 שנים היו הדגים שנתפסו בטווח רחב של גדלים, גדולים וקטנים, אולם מאז שנת בהמשך טווח הגדלים הצטמצם עד שבתקופה המקראית הדגים המיובאים מתכנסים ל"גודל של צלחת", במשקל של 500 גרם ובאורך של כ-40 ס"מ.

     

    הממצאים החדשים, כך סבורים החוקרים, מעידים גם על קשרי המסחר בין מצרים - האימפריה הגדולה מדרום, והישובים הקדומים בכנען ובישראל. "עם התקדמות השנים ישנה עלייה בשכיחות הדגים שמגיעים ממצרים: דניס מהברדוויל, דגי נסיכת הנילוס מהנילוס ומינים נילוטים נוספים", נכתב במחקר. "הדגים יובשו והגיעו לישובים באזור כנען בדרך הסחר הראשית ולמעשה ברוב היישובים מהתקופה מוצאים החוקרים כמעט אך ורק דגים מיובאים ממצרים ולא דגים מקומיים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה
    חלקי דגים שנבדקו
    צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה
    מומלצים