שתף קטע נבחר

בכפר המתבודדים בורחים מהחשמל למקום נידח יותר

בכפר המרוחק סבינאל שבמקסיקו חיה קהילת המנוניטים, שמנותקת מהעולם ומאמינה שהחשמל הוא חטא. מקסיקו חיברה אותם לחשמל וגרמה לפילוג בין מי שמרוצה – לאלה שעולים על הסוסים ומחפשים בית חדש

המדבר של צפון מקסיקו היה מקום מושלם עבור קהילת המנוניטים שהגיעה אליו לפני 26 שנה: שטח מרוחק בלי חשמל, טלוויזיות או מכוניות. כך היה עד שהממשלה חיברה את המקום לחשמל, למורת רוחם של המתבודדים.

 

עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

 

המנוניטים שחיים בכפר המרוחק סבינאל מתמודדים עם שאלה גדולה: האם להישאר בכפר שחובר לחשמל או למצוא מקום חדש. בקרוב יעלו חלקם על הסוסים וירכבו למקום נידח אפילו עוד יותר. "כששמו את קווי החשמל הם החליטו לעזוב", אומר אנריקה פרייסן, תושב סבינאל בן 37, על העוזבים. "הם לא רוצים חשמל – רק סוסים. הם אומרים שחשמל זה חטא". אנריקה רוצה להישאר בסבינאל, עם אשתו ושמונת הילדים.

 

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
בכפר סבינאל(צילום: AFP)

 
מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

המנוניטים במקסיקו הם צאצאים של פרוטסטנטים שמרנים במיוחד, זרם שראשיתו בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית באירופה במאה ה-16. אבותיהם נמלטו מרדיפה בגרמניה ובהולנד לרוסיה. מרוסיה הם הגיעו לקנדה, ולבסוף למקסיקו.

 

המנוניטים בכפר סבינאל שבמדבר צ'יוואחואן חיים כמעט כמו שבט מבודד באמזונס. מתבודדים עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות. הגברים לובשים בדרך כלל סרבלים, הנשים שמלות ארוכות. שפת האם היא גרמנית "תחתית". הקהילה המתבודדת הזו אמנם חיה כבר שנים במקסיקו – אבל בקושי יודעת ספרדית. התושבים מתנגדים לשימוש בטלפונים ניידים, טלוויזיות, מכוניות ואפילו צמיגי גומי בכרכרות הסוסים.

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)
 

מבין כ-60 אלף מנוניטים במדינת המחוז צ'יוואווה נחשבים 1,500 התושבים של סבינאל למחמירים מכולם. החיבור של הכפר לחשמל הביא את המודרניזציה – ואת הפילוג בין אנשי הקהילה. כמעט שליש מתושבי הכפר מתכוונים לעבור למקום אחר במקסיקו, למדינת המחוז קמפצ'ה שבדרום מזרח המדינה, שם כבר נמצאת קהילת מנוניטים.

 

"הם רוצים לשמור על האמונה שלהם. הם לא רוצים להשתנות", אומר אייזק רדקופ, מנהל מכולת מקומית, על המנוניטים שעוזבים. הוא אומר שמנוניטים אחרים ברחבי העולם כבר השתנו. "הם משתמשים במכוניות, כשאנחנו עדיין משתמשים בסוסים. אבל למיטב ידיעתי לנו יש הרבה יותר שקט ממה שיש להם".

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)
עבור מי שרוצה להישאר, החשמל הוא ברכה ולאו דווקא חטא. חוץ מהנוחות של תאורה ומאווררים החשמל עוזר להם להשקות את השדות שלהם – לא דבר של מה בכך במדבר. מי שרוצה לעזוב טוען שהעולם שבחוץ כבר חדר יותר מדי לדת ולתרבות, למרות שהעיר הקרובה ביותר, סיודד חוארס, נמצאת במרחק ארבע שעות נסיעה.

 

ההשפעה החיצונית מחלחלת בעיקר באמצעות העובדים שמגיעים לכפר לעבוד בחקלאות: בימי ראשון מגיעים הילדים המרדנים של הכפר לשמוע את המוזיקה שבוקעת מהרמקולים של העובדים בשדות – שירי רגאטון ושירים של אנריקה איגלסיאס. הילדים, אגב, הם רוב תושבי סבינאל – מקום שבו לחלק מהמשפחות יש 17 ילדים. הם לומדים רק שישה חודשים בשנה. הבנים לומדים שבע שנים, הבנות שש.

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

מקסיקו קהילת המנוניטים בכפר סבינאל (צילום: AFP)
(צילום: AFP)
 

כמעט בלתי אפשרי להיות מנותק לחלוטין מהעולם שבחוץ, במיוחד כשהמנוניטים טובים כל כך בחקלאות. הם מייצרים מדי יום 1.5 טונות של גבינה, ותושבי האזור נוהרים לסבינאל כדי לקנות אותה. "זו הגבינה היחידה באזור בלי כימיקלים. הצרכנים לא רוצים כימיקלים. הגבינה הזאת היא חלב טהור", אומר רדקופ מהמכולת המקומית. המנוניטים מייצאים גם כותנה, ירקות ואת הדגן דורה.

 

כשהמנוניטים עברו למדבר ב-1992 הם קנו את השטח ב-172 דולר לעשרה דונם. מי שעוזב מתכנן למכור את השטח ב-7,000 לעשרה דונם. ג'קובו, צעיר בן 18 שמתכנן להישאר, לא חושש מהקדמה. "אנשים אומרים שחשמל זה רע. אומרים שיש דברים רעים בטלוויזיה. אבל אני לא חושב שכל מה שיש בטלוויזיה רע. אומרים גם שאם אנשים ישיגו צמיגי גומי הם ישתמשו בהם כדי לנסוע לעיר ולקנות משקאות חריפים. אבל זאת אשמתם. אי אפשר להאשים בכך את הצמיגים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים