שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    זה הזמן לדבר על פגיעה מינית בקרב הומואים

    הקמפיינים של #metoo ו-#לאהתלוננתי חסרו את הנוכחות הגברית הדרושה. התופעה קיימת בקהילה, אבל בושה מגדרית וסטריאוטיפים משתיקים אותה

     

    אילוסמיינט גאווה מצעד דגל  (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    לאחרונה עלתה לכותרות פרשה של פגיעה מינית בין שני גברים במפלגת מרצ. גם מבלי לנקוט עמדה באשר להתנהלות המפלגה מול הפרשה, פגיעות מיניות בקרב גברים - ובמיוחד בקרב גברים להט"בים - זה נושא ששווה להתעכב עליו.

     

     

    קמפיין metoo# מהשנה שעברה שם דגש על הפגיעות המיניות בנשים ופתח את השיח בנושא, אבל על הפגיעה בגברים, הגם שמדובר בתופעה קטנה באופן משמעותי, לא מדברים מספיק. לאחרונה הוצפו הרשתות החברתיות בקמפיין #לאהתלוננתי, שבו ניתן היה לראות מעט יותר נוכחות גברית, אך עדיין מדובר היה במקרים חריגים. שכן בעוד נשים מתלוננות מושתקות וסובלות מהאשמת הקורבן, בקרב גברים האלמנטים הללו מתעצמים, ולכן ההסתרה והבושה מקבלות ממד אגרסיבי ובועט אף יותר.

     

    בקרב גברים קיים קושי ייחודי להודות בפגיעה. הוא נובע מבושה מגדרית, סטריאוטיפים חברתיים-מגדריים ויחס כושל של רשויות החוק, שמתעלמות ומנרמלות את הנושא כשמדובר באלימות בין שני גברים. הן תופסות זאת כאלימות הדדית, ואת מיניותם של הקורבנות ככזו שאינה יכולה להיתקל באי-הסכמה.

     

    בנוסף, לאנשי מקצוע בתחום יש כלים מעטים להציע לגברים. למתלוננים יש אמנם קו סיוע לגברים (1203), אך אליו הם יפנו רק אם הודו בפני עצמם שעברו פגיעה. מחקרים מראים כי גברים להט"בים שכבר דיווחו על פגיעה מינית, נתקלו בתגובות של חוסר אמון, לעג, התכחשות והאשמה, וחוו את הטיפול כלא-רלוונטי ולעיתים אף כמזיק.

     

    בקרב הומואים הפגיעות מושתקות עוד יותר, בעיקר כשנתקלים ב"שטח האפור". לעיתים רבות הפגיעות המיניות מתוארות כאקט נורמטיבי ואף "נדרש" מהחיים כהומו או ביסקסואל, מאחר שגברים להט"בים רבים מרגישים לחץ להפגין את יכולתם להתנהל בסיטואציות מיניות. יתר על כן, לגבר שנפגע יש קושי לתפוס את האירוע כפגיעה מינית, בעיקר כאשר הוא חווה גירוי, זקפה והנאה מינית.

     

    ההתנהלות בקהילה אשר משווה את עצמה, באופן טבעי, לחברה ההטרו-נורמטיבית, מייצרת בלבול וקושי בהגדרת הגבולות. מחד ניתן לראות שחברי הקהילה מכירים את החוק היבש. מנגד ישנה מציאות חיים שלא עומדת בקנה אחד עם החוק ויוצרת מעין סט ערכים והגדרות חדש משל עצמה למה נחשב נכון ומותר.

    שי בראונשטיין נטלי מורן ()
    שי בראונשטיין ונטלי מורן

    חציית הגבולות היבשים נגרמת בין היתר מתוך הקושי והתהליך של גיבוש זהות שאינה הטרו-נורמטיבית באופן מלא ושלם. כאשר זהותם המינית של רבים נמצאת בתהליך גיבוש והשלמה, הגבולות הפנימיים של הפרט מטושטשים וקיים קושי להגדיר ולהעמיד את הגבולות החיצוניים. מתוך כך נוצר קושי לעמוד על ההבדל בין התנסויות מיניות לבין פגיעה אלימה.

     

    ההשלכות של פגיעות מיניות - ובעיקר פגיעות מיניות לא מדוברות – עלולה להיות הרסניות. גם אם הנושא לא מדובר, הגוף זוכר, ולכן לא מפתיע לראות עייפות מוגברת, דיכאון, תחושות של חרדה, קשיי שינה וצריכה מוגברת של חומרים ממכרים. כמו כן, פגיעות מיניות מובילות פעמים רבות להתנהגות מינית לא בטוחה ופריצת הפרט את גבולותיו שלו.

     

    אנו ממליצים לשמור על עקרונות שלמות הגוף, לא לחדור למרחב הפרטי של אדם אחר ללא רצון מפורש ולהיות קשובים לגוף שלכם - מה מרגיש נכון ובעיקר מה מרגיש לא נכון. חשוב לא לשמור את החוויה בסוד. כדאי לדבר, לספר ולעבד את החוויה, כיוון ששיח מיטיב יכול לסייע למנוע השלכות הרסניות על החיים בהמשך הדרך.

     

    בעיקר חשוב לזכור שפגיעות מיניות אינן ייחודיות רק לנשים ולזוגות הטרוסקסואלים, וככל שנדבר על כך ביותר פתיחות ופחות שיפוטיות, כך נוכל לצמצם את התופעה ולייצר מרחבים יותר בטוחים לכולנו.

     

    • שי בראונשטיין ונטלי מורן הם עובדים סוציאליים ומטפלים פסיכוסוציאלים המתמחים בקהילה הגאה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים