הילד נכנס לתיכון ופתאום השתנה
עד לא מזמן הרגשתם שיש לכם חיבור מוצלח עם הילדים ותקשורת פתוחה וטובה, ולפתע הם מסתגרים בחדר, טורקים דלתות ועושים טובה כשמספרים משהו על חייהם. לפני שאתם נכנסים לפאניקה, קחו אוויר ותבינו שזה שלב התפתחותי. ומה בכל זאת אפשר לעשות?
כולם שמעו על הכנה לכיתה א' אבל מה עם הכנה לתיכון? המעבר מחטיבת הביניים לתיכון (או מיסודי לתיכון בערים בהן אין חטיבות ביניים), הוא מעבר לא פחות דרמטי ובהבטים מסויימים אף יותר מהגן לכתה א'. בתקופת הגיל הזו ההתפתחות המינית במלוא עוצמתה והדימוי העצמי במלוא חרדתו. בניגוד למעבר מגן לכתה א', דווקא כאן בתיכון אכפת למתבגרים מה חושבים עליהם, איך הם נראים ואיך הם נתפסים.
כיתה חדשה, מורה חדשה ובכלל תערובת מאד הטרוגנית של מתבגרים בשיא ההורמונים המגיעים בדרך כלל לתיכון בו יש הרבה יותר כיתות. אצל הבת שלי לדוגמא מספר הילדים של כל בית הספר היסודי הוא כגודל שכבה בודדת בתיכון המונה 1,200 תלמידים.
ההמוניות, הסדר, החוקים והארגון הגדול הזה מאד מאיים ומפחיד ובניגוד לכתה א' בכתה ט' או י' המתבגר מתבייש לבקש עזרה, עקב פחד מפגיעה תדמיתית. דווקא כאן על ההורים לגלות יותר רגישות, מעורבות ומודעות.
מה עושים?
1. תאום ציפיות
יש הורים שמחנכים למצויינות בציונים ויש כאילו המחנכים למיומנות חברתית. צריך לקחת בחשבון שיש תקופות, בעיקר בתחילת השנה, שיש חוסר איזון בין הצד החברתי לציונים. הציונים הגבוהים באים על חשבון היציאות בערבים והקשרים החברתיים ולהיפך. לקראת המחצית השניה הדברים מתחילים להתאזן ולכן נדרשת סבלנות.
קראו עוד:
אלו החוויות המשפחתיות שהילדים זוכרים
הילדים שמפחדים מהפסקות בבית ספר
כל השטויות שאמרו לכם על הילדים - והאמת
2. להפסיק להשוות לתקופתכם
הימנעו מההשוואה בין איך זה היה בזמננו לבין איך עכשיו. כהורים חלקנו חווינו את התיכון בצורה נהדרת ולחלקנו היה סיוט מתמשך. אל לנו להשריש קיבעונות אצל ילדנו על סמך הניסיון שלנו, אלא לתת להם לחוות בעצמם. אם היה לי מעולה בתיכון ולילד שלי פחות, לא יהיה לו נוח לפנות ולשתף, ואם להיפך - היה לי נורא יכול להיות פה אפקט הגולם בפן השלילי.
3. הקשבה וכבוד לילד
יחסים הם לא דבר שבונים ביום או בחודש, וזו כבר הנחייה יותר כללית - כשאנו רוצים שהילד ישתף אותנו בקשיים ובחוויות הטובות ובכלל במה שעובר עליו, עלינו לשים דגש על כבוד ושוויון ערך, תוך הקשבה ומתן כבוד לפרטיותו. ברגע שאני משתפת על איך היה היום שלי גם לילד נוח לשתף בפאשלות וגם בהצלחות או במילה אחת: מודלינג. איך שאנו נתנהג כך יתנהגו ילדנו. הם מתבוננם בנו כל הזמן ובשנים האלו של התיכון הם כבר מחשיבים עצמם מבוגרים ומחקים אותנו בהמון אופנים.
4. כשהנער מסתגר
הנער חוזר מבית ספר, נכנס בלי לומר שלום, טורק את דלת החדר ומסתגר עם עצמו - מה עושים? להיות מעורבים אך לא להתערב. הכוונה היא לכבד את הגבול של המתבגר ולהבין שהוא לא נגדנו אלא בעד עצמו.
דמיינו שחיין בבריכת שחייה הבועט בקיר על מנת לקבל תנופה ולהתקדם בבריכה. המתבגר שלנו הוא השחיין ואנחנו הקיר. לפעמים הבריכה קפואה, לפעמים יש בה גלים גועשים אבל ממש כשם שהקיר לא מתלונן ונמצא שם בבטחון לתת לשחיין את המסגרת ואת הדחיפה כשבועטים בו זה חלק מתפקיד ההורות, פשוט להיות שם. להבין שאותו מתבגר שכרגע לא מעוניין לשוחח עמנו או צועק ובועט הוא בעצם הכי צריך את הבטחון הזה שאנחנו בתור הוריו תמיד נהיה שם עבורו.
כלומר, נמשיך לדפוק בדלת של חדרו כשהוא חוזר נסער מבית הספר, לא נתעלם ממנו ולא ניכנס למאבקי כוח, אלא פשוט נהיה וניתן לו לדעת שאנחנו שם עבורו. כשם שעלינו לעיתים עוברים ימים לא נחמדים בעבודה וכל רצוננו הוא להכנס הביתה לחיבוק ועיניים טובות, ולהתחפר במיטה בלי שישאלו אותנו שאלות, כך גם הוא - תנו לו את הזמן שלו, לא להבהל, זה יחלוף.
5. אל תתערבו
מומלץ להפסיק להעיר, לחטט ולהלחיץ. תנו להם את הזמן, הכל בסדר. תהיו מעורבים אבל אל תתערבו להם ואל תסדרו להם את המציאות, ותפנימו שגם אתם ההורים עליתם לתיכון ולא מצלצלים למורה על כל ענין ודבר.
איך שאתם תשקפו את המציאות כך יהיה. קחו אוויר ותבינו שזה השלב האחרון לפני הצבא. בצבא, למרות המגמה הרווחת, על ההורים לסמוך על המערכת ולתת לילד להסתדר. אז אפשר להוריד את הרגל מדוושת הגז ואט אט להעביר את ההגה לידיי המתבגר שכשמתחיל את התיכון הוא עוד אולי נראה נער אך יוצא ממנו חצי חייל.
שירלי בן יאיר, מנחת הורים , מוסמכת מכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
