שנינו מאותו אגם

עידו תדמור, רקדן, כוריאוגרף ומנהל "עידו תדמור הלהקה", לא התחיל לרקוד בגיל 11 כמו גיבור הסרט "בילי אליוט", אלא בתקופת גיוסו לצבא. הסיפור של בילי אליוט ועידו תדמור אמנם לא זהה אבל יש בו קווים מקבילים: שניהם נלחמו בסטיגמה שמלווה את החלום, ושניהם, פחות או יותר, גם ניצחו.

"בילי אליוט הוא סיפור פשוט, לא פנטזיה אלא סיפור אמיתי מהחיים", אומר תדמור, ובניגוד לסרטים כמו "לילות לבנים" ו"נקודת מפנה" שמתמקדים ברקדן, לדעתו "בילי אליוט" מתמקד בניצחון. "זה סיפור של ניצחון בכל רמה. ניצחון על הסטיגמה. הרבה בחורים שרוצים לרקוד עוברים תהליך דומה, שכרוך בנצחון על הסטיגמה והפחדים שלהם מהאופן שהחברה תגיב. אני יודע שבתחילת הדרך הרבה חברים נטשו אותי כי הם לא יכלו להתמודד עם המשמעויות. השמות הקבועים שלי בבית-ספר היו קוקסינל, הומו ונקבה. מה שמדהים בסרט הזה היא העובדה שאתה יודע מראש מה הולך לקרות על המסך, ובכל-זאת הסרט מצליח לסחוף אותך ולהפתיע. ריגש אותי במיוחד הקשר עם האבא. אני נזכר כמה זמן לקח לאבא שלי להבין את משמעות הריקוד בחיים שלי, והיום הוא אחד המעריצים הכי גדולים שלי. גם אבא שלי, כמו אבא של בילי, אינו דברן גדול, והוא מאוד מאופק".

נקודת המפנה בסרט באה ברגע שהאב מבין שזה מה שבנו רוצה, ושיש לו סיכוי להצליח. אצל תדמור תקופת הנתק מאביו היתה ארוכה יותר, ובסופו של דבר הובילה לחיבור מחודש, שאותו הוא רואה כניצחון. "אחרי שאמרתי להורים שאני גיי, היה בינינו נתק, השתדלתי שלא להגיע הביתה. כמעט שנה אחרי, אח של אבא שלי נפטר. בסוף ההלוויה ניגשתי לאבא שלי וחיבקתי אותו. שנינו בכינו, אני חושב שזו היתה נקודת המפנה האמיתית. אמא שלי סיפרה שהוא אמר שבאותו רגע הוא לא בכה על אחיו שמת, אלא על זה שחזרתי".

מרגיש כמו חשמל

תדמור רואה בסרטו של סטיבן דולדרי שליחות: "זה סרט שייתן לגיטימציה ואומץ למי שרוצה לרקוד ללכת על זה. בהתחלה לא היה לי ממש ברור למה בחרו דווקא בילד הזה. ראיתי ילדים מוכשרים ממנו בהרבה מבחינת יכולת ריקוד, אבל משהו בכוח ובהרמוניה שהוא משדר, בין האיפוק לכעס, בין השקט להתפרצות, מצליח לגעת".

לתדמור לא הפריע במיוחד שהמורה למחול של בילי (ג'ולי וולטרס) לא יודעת לרקוד. "פגשתי אינספור מורות כאלה לאורך הדרך. מצד אחד חוסר הבנה מינימלי במחול ומצד שני לב גדול ומספיק רגישות בשביל להכיר בכשרון. הרבה תלמידים מוכשרים נפלו לידיים לא נכונות ובזבזו את עצמם.

"את הצד הרגשי של אליוט בחרו לתאר במילים, כשמבקשים ממנו לתאר איך הוא מרגיש בשעה שהוא רוקד. אני שאלתי את עצמי במהלך הסרט איך זה יכול להיות שילד בן 11 מצליח לעשות בחירה כל כך מדויקת של מילים. אם אני הייתי צריך לבחור מילים לתאר את התחושה הייתי משתמש בדיוק באלה – אש בוערת, חשמל, היעלמות בתוך הריקוד".

הסרט נגמר כשהאב והאח הגדול נוסעים ללונדון למופע "אגם הברבורים", בגירסת הכוריאוגרף מתיו בורן וביצוע להקת גברים אותה מוביל בילי אליוט הבוגר בתפקיד הברבור הראשי. בשיחת טלפון לאחת הרקדניות בלהקה שלו מסכם תדמור: "ראיתי עכשיו את אחד הסרטים המדהימים שראיתי בחיי. בכיתי וצחקתי כמו מטורף. זה סיפור החיים שלי, שלך, של כל מי שרוקד והצליח לנצח משהו בחיים שלו".