שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אין שום הבדל בין גלעד ארדן לביהמ"ש העליון
    ההחלטה בעניין לארה אל-קאסם נתפסה בטעות כקריאת תיגר על השר. בפועל, למרבה הבושה, השופטים הסכימו שמותר לפסול אנשים בגלל דעות

     

    לארה אל קאסם בבית המשפט (צילום: AFP)
    לארה אל קאסם(צילום: AFP)

    זעקות השבר של השר גלעד ארדן ושל הפרשנים שנהנים לתקוף את בית המשפט העליון, לצד הברכות של חברי כנסת ופרשנים מהצד השני של המתרס, לנוכח המראה של לארה אל-קאסם המחויכת בנתב"ג, הובילו ככל הנראה לבלבול שלפיו מדובר בפסק דין שנטל מן הרשויות את הסמכות לאסור על כניסת פעילי חרם לישראל. המציאות שונה לגמרי: פסע בלבד מפריד בין עמדתם של שופטי העליון לבין זו של השר ארדן.

     

     

    מבקרי פסק הדין מיהרו לטעון שבג"ץ מרוקן את חוק החרם מתוכן, כי הוא לא מאפשר למנוע כניסה מאדם שניתן לקשור אותו ל-BDS. שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן אף כינה כאן את פסק הדין "פוסט ציונות בבית המשפט העליון".

     

    מנגד, מהללי פסק הדין מיהרו להסתנוור מדבריה של השופטת ענת ברון, שכתבה ש"הרושם הבלתי נמנע" הוא שמדובר בעונש על דעותיה הפוליטיות של אל-קאסם, ושזהו "צעד קיצוני ומסוכן, העלול להוביל להתפוררותם של עמודי התווך שעליהם בנויה הדמוקרטיה בישראל".

     

    אולם מי שבוחר להתעמק מגלה שלא מדובר בפסק דין שמתנגח בחוק החרם, אלא למעשה בשיר הלל למאבק בחרם. השופטים לא רק שלא רוקנו את החוק מתוכן, אלא העניקו לגיטימציה לפשפש בפעילויותיהם הפוליטיות של מי שמבקשים לבוא לישראל, וגם לכאלה שכבר כאן.

     

    באף מדינה דמוקרטית לא עומד בשער אדם שבוחן נימוסין והליכות. מונעים את כניסתם של מי שחשודים בכך שהם מסכנים את ביטחון המדינה, עלולים לעסוק בפלילים או שיש חשש שיפרו את תנאי האשרה. לא בודקים במעברי הגבול דעות והשקפות, ומי כמו מדינת ישראל, שמקבלת בברכה פוליטיקאים גזענים, יודעת זאת.

     

    שר הפנים והשר לעניינים אסטרטגיים לא יכולים להחליט עבורנו, ולא עבור הפלסטינים שתלויים במעברי הגבול שלנו, מה ראוי להישמע. חופש הביטוי הוא הזכות להתבטא, אבל לא פחות – הזכות של כולנו להיחשף לדעות, כולל דעות מקוממות ומרגיזות.

     

    אלא שבפסק הדין קיבלו השופטים את הטיעון שתנועת ה-BDS מהווה "השתקה אלימה של השיח הפוליטי", כפי שכתב השופט ניל הנדל, או שמדובר בהצגת "תמונה מסולפת ודמונית של מדינת ישראל", כדברי השופטת ברון. לשופטים אין בעיה עם האפשרות למנוע מאדם להיכנס לישראל מפני שניצל את זכותו לקרוא למחאה נגד מדיניות ישראל בשל הכיבוש. לשיטתם, זה לגיטימי שפקיד ביקורת הגבולות יקבל מידע מהמשרד לענייני גוגל ופייסבוק של השר ארדן, ויברר עם אנשים שבאים לישראל האמנם קראו ברשתות החברתיות לא לאכול חומוס.

     

    זה לא נגמר שם. השופטים - שקבעו שלארה אל-קאסם הייתה נשיאה של מועדון אוניברסיטאי קיקיוני וכבר שנה וחצי מתנערת מעניין החרם - עדין חוששים שהסטודנטית בת ה-22 עלולה לשוב לסורה. לכן הם מבהירים כי אם תידרדר שוב למחוזות המחאה הפוליטית, אין מניעה לגרש אותה.

     

    כל אחד יכול להגיד בישראל מה שהוא רוצה, אבל ללארה אל-קאסם הבהירו שאם תשוב ותחטא בדיבור – היא עצורה ועל מטוס. וזה מזעזע ומפחיד הרבה יותר מהפופוליזם של ארדן.

     

    • עו"ד פלר עומד בראש המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים