שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      הטרמפיסטים לוקחים את ההגה בקלאסיקו
      עכשיו, בלי הסופרסטארים, הבמה כולה שלהם. זה הזמן של שחקני ההתקפה של ריאל – בייל ואסנסיו – להראות לעולם שהם יכולים גם בלי רונאלדו. זה הזמן של קוטיניו וארתור להראות שאפשר גם בלי מסי ואינייסטה

      "אם היה לנו את לברון, גם אנחנו היינו מנצחים ככה" (דמאר דרוזן לאחר שקבוצתו טורנטו ראפטורס ספגה סוויפ משפיל בסדרה מול קליבלנד של ג'יימס במאי 2017).

       

      דרוזן צדק. אין מה לבלבל ת'מוח על אינטנסיביות, שיטת משחק, שופטים או ניסיון. הסיבה שבגללה קליבלנד פירקה את טורנטו היא פשוטה מאוד – היה לה את לברון ג'יימס, ולטורונטו היה מולו את דמאר דרוזן. לא כוחות. השורה התחתונה של מה שדרוזן אמר היא שעם כל הכבוד לשאר השחקנים הטובים בשתי הקבוצות, גם הוא מבין שברמות הגבוהות ביותר התחרות כמעט תמיד תוכרע במאצ־'אפ בין השחקנים שעושים את ההבדל בקבוצות שלהם – מקסימום שניים כאלה בכל קבוצת פלייאוף.

       

      קוטיניו חוגג (צילום: AFP)
      קוטיניו (צילום: AFP)

       

      אם לקחת את האמירה של דרוזן צעד אחד קדימה, אני חושב שניתן לפרש אותה גם בכך שהשחקנים שליד לברון, גם האולסטארים שביניהם, הם בסך הכל טרמפיסטים שלא היו מסתדרים בלעדיו, אך לברון היה מסתדר גם אם היו מחליפים אותם בשחקנים טובים אחרים, וכאלה יש בשפע בליגה. דרוזן דיבר מתוך קנאה? מרמור? תבוסתנות? יכול להיות, אבל עדיין הוא צדק במה שאמר. קליבלנד של אחרי לברון היא אחת מנמושות הליגה. ואיך כל זה קשור לקלאסיקו הקרוב?

       

      בקלאסיקו יתחרו על המגרש שתי הקבוצות הכי טובות בעשור האחרון, אך הן יגיעו ללא כוח ההרתעה המרכזי שלהן. הדבר שהופך את המפגש הזה למיוחד הוא החיסרון של רונאלדו, מסי ואינייסטה. היו ארבעה שחקנים שעשו את ההבדל עבור בארסה וריאל בעשור האחרון - רונאלדו וסרחיו ראמוס מצד אחד, מסי ואינייסטה בצד השני. הם היו שוברי השוויון כמעט בכל משחק גדול, וכשהם לא תפקדו אז הקבוצה הייתה צריכה למצוא פתרונות אחרים, כאלה שלא תמיד הגיעו.

       

      כמובן שגם שחקנים אחרים היו מעולים ונתנו הופעות גדולות (מרסלו, וראן, ניימאר), אבל ארבעת השחקנים שציינתי הם האחראיים הישירים לכך שברצלונה וריאל מדריד שלטו בכדורגל העולמי בעשור האחרון. הם אלה שעשו את ההבדל והיו יותר טובים מהשחקנים שעשו את ההבדל אצל הקבוצות היריבות.

       

      בואו נחזור עכשיו 10 שנים אחורה ל-2009. נסו לדמיין את יובנטוס, צ'לסי, ארסנל, יונייטד, סיטי, באיירן, דורטמונד או ליברפול בדיוק כמו שהן היו
      בנויות בעשור האחרון, רק עם הבדל אחד - רונאלדו וראמוס/מסי ואינייסטה במקום שני הכוכבים הראשיים שלהן. לא יהיה מופרך להמר שהן היו הופכות לברצלונה וריאל מדריד של התקופה – הכי מפחידות, הכי מעניינות והכי דומיננטיות. לעומת זאת, אם היינו מוציאים מברצלונה את מסי ואינייסטה ומריאל מדריד את רונאלדו וראמוס אז אני בספק אם הן היו נחשבות לטופ חמש של הקבוצות בעולם בלי השחקנים האלה, ולא משנה באיזה שחקנים הייתם מחליפים אותם.

       

      שני הצמדים האלה הם שוברי השוויון הכי מוצלחים בכדורגל האירופי בעשור האחרון, אלה ששינו את מפת הכדרוגל של התקופה. הם מה שנקרא במתמטיקה "משתנה בלתי תלוי". הלברון ג'יימס של הכדורגל. אותם ארבעה שחקנים שציינתי עשו את ההבדל גם ברמת הנבחרות – עוד מבחן של שחקני כדורגל גדולים. אינייסטה וראמוס היו ספינת הדגל של תור הזהב הספרדי, רונאלדו שיחק פעמיים בגמר היורו והוביל את פורטוגל לזכייה פעם אחת, ומסי הגיע לגמר המונדיאל (פלוס שלושה גמרים בקופה אמריקה, וכולנו ראינו איך ארגנטינה בקושי עלתה למונדיאל בלעדיו).

       

      מרקו אסנסיו מחמיץ (צילום: רויטרס)
      אסנסיו (צילום: רויטרס)

       

      הם יכלו לעשות יותר גם בנבחרת, אבל אפשר לומר שהם עשו את ההבדל גם שם. עולם הכדורגל השתגע כשראה איך ניימאר עובר לפ.ס.ז' בעסקה של 375 מיליון יורו (כולל החוזה שלו). ניימאר לא רצה לחסות בצילם של מסי ואינייסטה, הוא רצה להיות מסי בעצמו. אבל כשחושבים על הצד של פ.ס.ז' בעסקה, האם עדיף לקנות ניימאר אחד במקום לנצל בערך את אותו סכום כסף ולהביא ארבעה שחקנים - למשל את בנזמה, טוני קרוס, לוקה מודריץ' וג'רארד פיקה? הבעלים של פריז חשבו שכן. יש הרבה מאוד שחקנים רגע לפני הפריצה שאפשר לקנות בפחות כסף ולדעת שבקרוב הם כנראה יידעו לעשות ברמה טובה מספיק את כל מה שבנזמה, קרוס, מודריץ' ופיקה עושים, אבל להביא שחקן צעיר ומוכשר בפחות כסף ולקוות שהוא יהפוך לשובר שוויון כמו ניימאר – הסיכוי לזה נמוך מאוד.

       

      יש אולי שבעה־שמונה שוברי שוויון כאלה בכדורגל העולמי, וניימאר נחשב לאחד הטובים שבהם. אלה השחקנים המיוחדים שייקחו את הקבוצה צעד אחד קדימה, ואם יש הזדמנות לשים יד על שובר שוויון מוכח אז כדאי לנצל אותה. אני אפילו לא מדבר על הצד השיווקי שבעניין. השחקנים בריאל ובברצלונה יודעים שאנשים רבים בכדורגל העולמי רואים בהם את מה שדרוזן ראה בשחקני קליבלנד – שחקנים טובים שהפכו לסופרסטארים בגלל שהם תפסו טרמפ על הגב של שוברי השוויון הכי גדולים של התקופה, ומאמני הכדורגל הכי גדולים של התקופה.

       

      אף אחד לא חושב שיבואו שחקנים משתי הקבוצות האלה וייתנו את אותה תפוקה שנתנו מסי ורונאלדו על בסיס שבועי, אבל אפשר להגיע להישגים משמעותיים גם בלי להחזיק באחד מהשחקנים הכי טובים בהיסטוריה. כשזה מגיע למשחק אחד, אין ספק שהשחקנים שיהיו על המגרש הם שחקנים מהטופ העולמי שיכולים להוכיח גם לציניקנים שכדאי לקחת אותם ברצינות.

       

      הם יודעים שעכשיו, בלי מסי ורונאלדו, הבמה כולה שלהם. זה הזמן של שחקני ההתקפה של ריאל – בייל ואסנסיו – להראות לעולם שהם יכולים גם בלי רונאלדו. זה הזמן של קוטיניו וארתור להראות שאפשר גם בלי מסי ואינייסטה. הפוטנציאל של הקלאסיקו הקרוב הוא אדיר דווקא בגלל שיהיו בו שחקנים כל כך טובים שמרגישים שעדיין יש להם מה להוכיח, ועכשיו הם בקרב ראש בראש כדי להוכיח לכולם שהם עדיין אימפריות גם בלי השחקנים שהובילו אותם ולמרות פתיחת העונה המגומגת. זה הזמן של שחקני שתי הקבוצות המעולות האלה להראות לעולם שהם לא טרמפיסטים.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים