הצילו! הבחור שאני מאוהבת בו זרק אותי
אם יש דבר שמרסק לנו את הדימוי העצמי זה לחוות דחייה. האגו עובד מאוד קשה כדי לייצר בעיני עצמנו והסביבה תדמית של מופלאות, ודחייה סודקת את העטיפה המנצנצת הזו. אז מה עושים ואיך מתמודדים? קודם כל, מתחילים בלהבין שכולנו נחווה דחייה ושהיא לא מעידה עלינו דבר
אחד הנושאים הפופולריים שבגינו אנשים מגיעים אליי, הנו התמודדות עם דחייה. למעשה, אנחנו כל הזמן חווים דחייה. תקראו לזה משבר חיים, פיטורין, כישלון במבחן, תקראו לזה לב שבור או מונחים מקצועיים מגוונים, בעיניי כל אלה נושאים שלוחצים לנו על אותה אמונת שורש: "אני לא מספיק טובה".אז מה קורה לנו בגוף כשאנחנו מרגישים דחויים? זה מתחיל מחור בבטן העליונה במפגש שבין הצלעות ועולה לכיוון הלב, ממש כאילו נפער בנו חור ואנחנו נבלעים בתוכו. אנחנו מתכווצים, מתים להיעלם או להעלים את הסיטואציה הכה נוראית שקרתה.
מכל התחושות בעולם, תחושת הדחייה היא אחת הקשות ביותר, הן מבחינה פיזיולוגית והן מבחינה רגשית. זה כל כך לא נעים עד שבאותו רגע זה מרגיש כאילו לעולם לא נשתקם מזה. ובגלל שאנחנו מתקשים לשאת את התחושה הזו, אנחנו נעשה כל שביכולתנו על מנת להימנע ממנה. בעיקר נימנע מלהרגיש רגשות כמו בושה, עצב, כעס, תסכול או ייאוש. המקום שבו זה הכי בולט הוא כמובן בזוגיות.
למה זה כזה אישיו?
צריך להבין שאנחנו בונים את ההערכה העצמית שלנו כהשוואה לאיך שאנחנו נתפסים על ידי הסביבה. זה אומר שאם אני חושבת שאתם חושבים שאני מדהימה, אני באמת מדהימה, ולהפך. לכן, אם יש דבר שמרסק לנו את ההערכה העצמית אלו סיטואציות של דחייה. האגו עובד מאוד קשה כדי לייצר בעיני עצמנו והסביבה תדמית של מופלאות, ודחייה סודקת את העטיפה המנצנצת הזו.
דחייה מזכירה לנו שוב ושוב שאולי אנחנו פחות מופלאים ממה שאנחנו אומרים לעצמנו, ודחייה ממושא אהבה נוגעת בנו במקום הכי חשוך וכואב שיש – "אני לא ראויה לאהבה". הקטע עם דחייה זה שהיא באה לעורר אותנו וללמד אותנו משהו על עצמנו, וכמו כל סיטואציה בחיים היא למעשה יכולה להוות מקפצה התפתחותית עבורנו. לפני שנבין איך הופכים תחושה כל כך קשה למקפצה, חילקתי את סגנון ההתמודדות עם דחייה של נשים לשלושה סגנונות עיקריים:
הנמנעות
אלו הן נשים שמלכתחילה לא יכניסו את עצמן לסיטואציה בה הן עלולות להרגיש דחייה. הן יימנעו מדייטים, שידוכים אולי אפילו יציאות ומסיבות. הן לא יהיו פעילות מדי ברשתות החברתיות, הן יהיו מופנמות יותר, אולי ישדרו שאהבה לא מעניינת אותן ויסתכלו על כל העיסוק בזוגיות כמטופש. מנגנון זה של הגנה פועל מצוין. הן באמת לא חשות הרבה דחייה, הן למעשה לא חשות כלום. נקודה.
זו כמובן לא חוכמה גדולה, כי מתישהו הן נזכרות שהן בנות אנוש ורוצות לקחת חלק במארג החיים, וזה אומר להרגיש באופן מלא, לטוב ולרע, את כל מה שיש לעולם הזה להציע. הבעיה היא שככל שהזמן עובר זה נעשה קשה יותר ויותר לקפוץ למים. נשים מהסוג הזה - מספיק שיחוו דחייה פעם אחת, על מנת להרחיק אותן מיליון שנות אור מלנסות שוב.
המושפלות
ברגע שהן חושדות בדחייה עתידית, כל נורות האזהרה במוח נדלקות בפאניקה. האגו מזהה שהוא עלול להיסדק והוא יעשה הכול בשביל שזה לא יקרה. אז הן מתחילות לגשש, שולחות יותר הודעות, מביעות יותר רגשות, מתחנפות קלות. הן מגיבות ופועלות כדי להזכיר לבחור בקשר עד כמה הן מדהימות ומדוע לא כדאי לו לדחות אותן. המצב מתדרדר אם וכאשר הן קיבלו כבר דחייה מוחלטת ומערכת היחסים הסתיימה, ועדיין הן ממשיכות לנסות ומנסות לדבר איתו שוב ושוב כדי להבין למה נגמר, מה קרה, האם זה סופי, מה ניתן לשפר ולעשות ואיך להחזיר את הזמן אחורה?
הן חוזרות שוב ושוב לאותו מקום שבו הרגישו דחייה. אלו הן נשים שנפרדים מהן והן חוזרות, משפילים אותן והן חוזרות, מכאיבים להן והן חוזרות. הן לא מסוגלות להתמודד ולהתחיל את תהליך הריפוי מהדחייה, הן מנסות לשנות בכוח את המציאות שאומרת – "מישהו לא מעוניין בי".
המתפתחות
סגנון התמודדות זה מתבסס על ההבנה שדחייה באה ללמד אותנו משהו. דחייה היא כאפה שמטרתה לגרום לי להתבונן בהתנהלות שלי במערכות זוגיות או בבחירת בן הזוג. אם נפרדו ממני, אם ניתקו עמי קשר, אם לא היו מעוניינים בי, זה לא אומר ש"אני לא מספיק", זה אומר שיש לי פה משהו ללמוד. הרווקות המתפתחות יודעות כבר להסתכל מעבר להתרסקות ולתחושות הקשות של השבר באגו, והן מבינות שיש להן הזדמנות לחשב מסלול מחדש. זה לא אומר שלא כואב, זה לא אומר שהתחושות לא קשות, הן פשוט מאפשרות לעצמן לחוות את חווית הפרידה, את הכאב הזה, ומתעלות אותו להתקדמות.
אל תשכחו שכולם נדחים. גם בר רפאלי חוותה דחייה, גם מדונה, גם אפרודיטה. כולן בשלב כלשהו בחייהן חוות דחייה. את לא מיוחדת ואת לא דוחה ברמה כזו שבגללה זה קרה. אבל כן, כשזה קורה כדאי לשאול שאלות ולברר עם עצמי האם אני מייצרת אולי מצבים בהם אני שמה את עצמי בפוטנציאל דחייה. הרי ברור שאם אני נמשכת לגברים פרפרים אני שמה את עצמי ביותר סיכון להיפגע, ברור שאם אני מאוהבת במישהו שהוא לא זמין לי, אני תמיד ארגיש דחויה, וברור שאם אני מתעלקת על מישהו, ימאס לו ממני.
את חייבת להבין - אין הגנה מלאה מפני דחייה. דחייה היא כמו כווית שמש. זה לא משנה כמה נמרחת, כמה היית בצל או כמה נזהרת. ברגע שנכווית, שורף לך, ולא יעזור שום קרם או יוגורט. את שרופה כרגע, תני לזה להחלים. איך תחלימי? זה כבר תלוי בך.
אלא שאם את נכנסת למקומות קורבניים, או את נותנת לסיטואציה לערער לך את הביטחון העצמי ברמה כזו שאת תוהה מה את שווה בכלל, את מפספסת את המטרה. הכול מדויק, ויש בכל רגע נתון בעולם כמה וכמה נשמות שמתאימות לך בדיוק. כל דחייה היא צעד אחד קדימה אל עבר הזוגיות הנכונה עבורך. את מוכנה ללמוד מזה או רק לכאוב את זה? הבחירה היא שלך.
ליגד גרנית פורת - מדריכת חיים, מאמנת אישית מטפלת בריברסינג ומקימת הסדנה להגשמת זוגיות
