שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    טרנטה, אבל לפניך

    עקיפה היא חלק בלתי נפרד מחיי הנהגים. היא גם אחד הדברים שהכי מפתה לעשות על הכביש. מצד שני, כדי לבצע אותה באופן מושלם צריך הבנה מלאה של תנאי השטח, יכולות המכונית והכרה במגבלותיכם כנהגים. איך עושים זאת בבטחה? רוני נאק מסביר

    מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי

     

    אני כזה. ואני בטוח שגם אתם. לפעמים פשוט אי אפשר לעמוד בפני הדחף הזה - לעבור נתיב, למעוך את דוושת התאוצה עד לרצפה, לקבל את הרעש הנפלא הזה של המנוע ("בבררר") ולטוס קדימה. החיבור של אדם (אתה) ומכונית (לאנטיס משנת 2000), שמניע אתכם במרחב לעבר השקיעה (או הצלחה, עתיד ורוד יותר, או הבריתה של הדודה בתיה) הוא משהו מיוחד.

     

    נהיגה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
    (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    זה בוער בעצמות: להשאיר מאחור את הכרכרה המקרטעת שמעכבת אתכם ולחזור לקצב, לזרימה, של הכביש. שהרי בכביש הכל סובב סביב זרימה. בין אם זה הסינכרון של שלושה נתיבים בכביש מהיר או הפיתולים העולם והיורדים של כביש הררי נטוש - לכל כביש את ה-Flow שלו. וכשהכל משתלב יחד, זה נפלא.

     

    יש כמה כללי אצבע לעקיפות בטוחות. אתם בטח מכירים אותם. שדה ראייה נקי מהפרעה למרחק, סימוני כביש מתאימים. אבל אלו הדברים הרגילים, ואין בהם חוכמת כביש. ומהי הדרגה הבאה באמנות העקיפה? קבלו את הרשימה:

     

    1. בשלב ראשון הכירו את המכונית שלהם. כאן, לביצועים יש ערך עליון. נסו לבלות זמן איכות עם הרכב הקבוע - רצוי במסלול סגור, אולי אפילו עם מדריך לנהיגה מתקדמת. גלו בעצמכם כמה מהר מסוגלת המכונית שלכם להאיץ, למשל מ-80 ל-120 קמ"ש, שזה לרוב תחום העקיפה המקובל בכבישים שלנו. האם יש צורך להכין מראש הילוך מתאים? האם מנוע הטורבו שלכם גמיש דיו כדי לייצר תאוצה ועקיפה מהירה ובטוחה? ככלל, רכב קטן לרוב יהיה איטי יותר מרכב גדול שמצויד במנוע חזק יותר.

     

    ואין כאן מקום לאגו. אם המכונית לא מסוגלת להשלים עקיפה כי אין לה כוח להשלים את המהלך, עדיף שלא תצאו. אחרת אתם עלולים לגלות בבעתה ששני האורות המתקרבים שייכים למשאית (גם שני אופנועים זו לא מציאה במצב זה). רוצים עוד דוגמה למה "אינטימיות" בין האדם למכונה חשובה? ובכן, יש מכוניות שמצוידות בהנעה כפולה קבועה, זאת אומרת שהמנוע מניע את כל הגלגלים כל הזמן. בתנאים של כביש רטוב, לכלוך על פני האספלט או גשם ראשון - המכוניות האלה יורידו את הכוח לכביש באופן היעיל והבטוח ביותר. אולם רוב המכוניות מצוידות בהנעה קדמית. כביש רטוב וקיק-דאון חזק עשויים לגרום להן לסחרור גלגלים ואובדן שניות יקרות - המתבטאות במרחק רב מדי - בבלימה.

     

    2. מה עוד חשוב? מבט לרחוק. הכי רחוק שאתם יכולים. נסו לראות מעבר לרכב שאתם עוקפים ועד לאופק של הכביש. אם אין שדה ראייה מספק, לא עוקפים. גם אם הכביש מסומן בקווים מקווקווים וגם אם אתם "מרגישים" שאין אף אחד בדרך אליכם, אל תתפתו.

     

    3. נושא מרכזי נוסף: תסתכלו על מה אתם נוסעים. גם אם בשנים האחרונות מדינת ישראל עשתה צעדים רבים לשיפור התשתיות – עדיין רוב הכבישים בארץ לא אחידים ומציבים בפנינו אתגרים שונים ומשונים. למשל, אזורים עמוסים במשאיות, אשר גורמות לגלים על פני הכביש או סדקים. עוד דוגמה שאני חווה כמעט כל יום היא של פני אספלט המשתנים תוך כדי פנייה, כמו למשל בירידה ממחלף שבעת הכוכבים דרומה לאיילון, מקום שבו עשרות מכוניות פוגשות את מעקה הבטיחות מדי חורף. הנה רעיון לשיפור של Waze: הכניסו מדד איכות סלילה עם פידבק ואזהרה לנהגים.

     

    4. עוד כלל: דעו עם מי אתם מתעסקים. לא תמיד הילד קקה עם ה-GTI ייתן לכך לעקוף. למה? ככה! כי הוא נעלב מזה שלאנטיס מתקלפת עושה ממנו קציצות בנס הרים. אז הוא מאיץ ולכם ייגמר הקיטור של מנוע שנסע יותר רוורס ממה שהילד הזה נסע קדימה. גם עקיפה של משאית פול־טריילר על כביש הערבה היא תהליך ארוך, מורט עצבים, שיכול להימשך שניות ארוכות. אם אין תנאים מושלמים לכך אל תתחילו כלל במהלך.

     

    5. גיאוגרפיה. זו תמיד חשובה. נצלו אותה כדי להאיץ מהר יותר לעקיפה במורד, או נצלו את יתרון הכוח של מנוע טורבו חזק כדי לעקוף חלשים מכם במעלה ההר.

     

    6. הגבלת מהירות. יש סיבה טובה מדוע המהירות מוגבלת. אם אתם מבינים עוד לפני המהלך הדרמטי שתעברו אותה באופן לא סביר (את מידת הסבירות יקבע שופט תעבורה, כן?), לא לצאת. להגיע ל-120 קמ"ש בכביש המוגבל ל-90 זה כנראה לא מהלך חכם, אפילו שהוא ישמח מאוד את שוטר התנועה המחכה בתחתית מורד ארוך ומת להעשיר את קופת המדינה. אם הוא בדיוק עסוק עם הילד וה-GTI, הסתדרתם. אבל לכו תבנו על זה.

     

    כל הדברים האלה מצטברים יחד למילה אחת קטנה: "שיפוט". זו מילה שלמען האמת לא ייחסתי לה הרבה חשיבות עד שמצאתי את עצמי במטוס קל, מנסה לבצע פנייה ברוח צד, עם מדריך טיסה שמזיע ניטים לידי. "גישה לפי שיפוט" הוא היה אומר, ואז שותק, שזה די להעביר אחריות אם אתם שואלים אותי. אבל זה גם ככה בנהיגה: לא מוציאים סרגל וסטופר לפני כל עקיפה אלא מרגישים אותה בבטן, מדמיינים את המהלך בראש עוד לפני שמסיטים את מנוף האיתות שמאלה. שיפוט. ואם יש אי נוחות בבטן, אם יש ספק, לא יוצאים.

     

    מכוניות חדשות רבות מצוידות במערכות בטיחות אקטיביות שנועדו בדיוק לזה: לעזור לנו לשפוט נכון יותר את המהלכים הקריטיים על הכביש. מערכת כמו ניטור שמירה על נתיב תודיע לנו שלא הפעלנו מאותת לפני תחילת העקיפה, ואם המערכת אקטיבית היא גם תחזיק את ההגה (עד רמה מסוימת, תלוי ברכב) כדי שלא תסטו, עד לאיתות. דור חדש של מכוניות ייצאו לעקיפה ויחזרו לנתיב בעצמן על כביש מהיר כשכל מה שהנהג צריך לעשות זה לאותת שמאלה. מערכות בטיחות אקטיביות גם יקראו את תמרורי המהירות ויציגו את המהירות המותרת הרבה אחרי שעברתם את השלט שעל השול. ניטור שטחים מתים (אקטיבי או לא) יזהה רכב שעוקף אתכם כדי שלא תיפגשו כשתצאו בעצמכם לעקיפה.

     

    עקיפה היא חלק בלתי נפרד מכל יציאה לכביש וכמעט בכל נהיגה. שילוב של מערכות בטיחות מתקדמות ברכב חדש או שדרוג רכב מיושן עם מערכת כזו, מוסיף כלים רבים נוספים ליכולת השיפוט שלכם כנהגים. אבל בסוף, הכלל הוא פשוט: אם זה לא מרגיש לגמרי בטוח, תוותרו. יהיו עוד הזדמנויות בהמשך הדרך.

     

    מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    תכננתם מראש?
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים