"הרשת החברתית" - השריר האקטיביסטי בפעולה

אור-לי בר לב, ערן הילדסהיים ותומר אביטל הם עיתונאים, פעילים חברתיים, שנלחמים באופן ישיר עבור האזרחים. החל מהערב (ה') הם ישתתפו בתוכנית טלוויזיה חדשה בשם "הרשת החברתית", המטפלת ונוגעת בכל התחלואות והליקויים של הבירוקרטיה הישראלית.

התוכנית לא תפסח גם על אנשי הציבור המצטיינים, שיוצאים מגדרם כדי לטפל באזרח ולעיתים נבלעים גם הם בסבך הבירוקרטיה.

צפו בהצצה לפרק הראשון בה נבדקת מערכת נפגעי עבירה של משטרת ישראל:

הכירו את משתתפי התוכנית:

תומר אביטל

תומר (35), מגיע מעולמות התקשורת והאקטיבזם, עבד במערכות תקשורת גדולות, וכעיתונאי עצמאי, הוא תחקירן, אקטיביסט ומרצה בסמינר הקיבוצים ומרכז הבינתחומי. כיום  הוא עומד בראש "שקוף" - מיזם לעיתונות עצמאית שמתבסס על תורמים שלוקחים חלק מתכנים ובתחקירים.

מה גורם לאיש תקשורת מצליח להפוך לאקטיביסט חברתי?

"עזבתי ב-2014 את "עובדה" , והייתי מומחה לענייני כנסת. התחום שהכי עניין אותי הוא מלחמה בשחיתות דרך שקיפות, וחיפשתי מקום שבו אין מגבלות של רייטינג, או אינטרסים, שם אוכל לטפל בנושא עד שישתפר, ואז פניתי לציבור - הצעתי לו לממן מיזם חתרני שיפעל בצורה נוקבת להגברת השקיפות, והשאר היסטוריה".

השקיפות ביומנים של אנשי ציבור ומקבלי החלטות הפכה לנורמה. היום יש 30 חכים שחשפו יומן, וגם ראשי ערים.

כל תכניות התחקירים צריכות להתקיים במבנה של לקדם את התיקון והפתרון, לא רק להציף בעיות, עוולות וכשלים, אלא לקדם תיקונים ופתרונות.

ועדות הכנסות נגישות הרבה יותר ממה שנדמה לכם ולמעשה כל אזרח יכול ליזום דיון ואפילו לדבר בהן, וככה להגדיל את חשיפת הבעיה שאיתה הוא מתמודד.

איך כדאי לנסח פניות ברשתות החברתיות, באופן האפקטיבי ביותר?

לנסח פניה הכי אישית שיש. מה שעובד ברשתות החברתיות זה סיפור, ולכן תמסגרו את הסיפור שלכם בצורה אישית.

לכתוב את הפוסט בזמן שאתם "מעוצבנים", תחושו את הזעם ותסכול, זה יעזור לפוסט לגעת ביותר אנשים. ואפילו אם אתם לא עיתונאים, תפעלו לשלב את התגובה של הגוף שאתם מנסים לפעול מולו בפוסט.

ערן הילדסהיים

ערן (42) היה בעברו מנהל ויזם בתחום ההייטק. במהלך הזמן פתח בלוג כלכלי שהוכתר כהכי טוב בארץ, משם קיבל תכנית רדיו , פירשן ב"לילה כלכלי", ופנה לדרך של עיתונאי עצמאי. היום מחזיק בטור דעה ב"גלובס" ומרצה במכללה.

להיות אקטיביסט כלכלי זה לעשות תחקירים, נבירה אין סופית בחומרים, לכתוב נגד כוחות כלכליים מאוד חזקים, לפעמים להיות תחת הכפשות. מה שמניע אותי זה להעביר מה באמת קורה לכלל הציבור, ולעשות פה שינוי: חברה שיש בה יותר שיוויון הזדמנויות, ולא אליטה שקובעת מי יצליח להתקדם ומי לא.

במשך שנים, הייתי בטוח שהכל בסדר וכל מי שמתלונן סתם מקטר, ואז הגיע המשבר הגדול של 2008, והבנתי שמשהו פה עקום לגמרי. בתקופות רווחה הבנקים עשו מלא כסף, ובתקופות משבר הם חולצו על-ידי מעט הכסף שעוד נשאר לאזרחים.

ההבנה הזאת גורמת לי להתחיל לחקור את מקורות העוצמה של אותם בנקים, איך הם שולטים בקובעי המדיניות, ואיך בסופו של דבר החוקים הם ברוח של להגדיל את הרווחים על חשבון הציבור. לבנקים יש את הרישיון לייצר כסף והם מחליטים מי יקבל אותו ומי לא. הכסף שלנו הולך לאו דווקא למקומות שבאמת צריכים.

חשיפת המו"מ שישראל מנהלת על הסכם טיס"א (הסכם הסחר הבינלאומי בשירותים)  שהיה כביכול אמור לתת לתאגידים הבינלאומיים מעמד על בישראל, שיהיה מעל הכנסת ומעל מערכות המשפט.

מה המסקנות שלך מצילום התכנית?

יש בסופו של דבר חומה די גדולה בין האזרח הקטן לבין ההנהלה של אותו משרד ממשלתי. בדרך כלל מי שסופג את הצעקות והכעסים זו אותו פקיד מסכן שרוב תפקידו הוא לספוג את הצעקות ואין לו דרך לעזור. שני הצדדים מתוסכלים. גם הפקיד וגם האזרחים שלא מקבלים מענה.

יש נתק בין דרגת השטח לדרגה הניהולית. מנהלי הביניים לפעמים לא מאפשרים למנכ"לים להרגיש את השטח, ואם הסכר הזה ייפתח יהיה מקום לשינוי אמיתי.

לא לוותר. קל מאוד לוותר ולהרים ידיים. הבירוקרטיה מייגעת ומייאשת, אבל במקרים מסויימים אם שומרים על מאבק עקבי ו"מציקים" לאותו מוסד, זה מגביר את הסיכויים לקבל את מה שמגיע. לשלוח מיילים, להגיע פיזית, לערער ולא להיכנע לבירוקרטיה.

איך כדאי לנסח פניות ברשתות החברתיות, באופן האפקטיבי ביותר?

להתחיל מתמונה, אין כמו תמונה. לדוגמא אם זה קשיש, לשים תמונה של הקשיש. דבר שני - הכי נכון פוסט מהלב, לא פוסט שמנוסח בצורה משפטית, אלא פוסט בשפת דיבור פשוטה.

אורלי בר לב

יום אחד ב-2011 התעוררתי במחאת האוהלים (בזמן שגידלתי את בנותי בחינוך ביתי), הגעתי לשדרות רוטשילד וזיהיתי את הפוטנציאל של החברה הישראלית לשנות את המציאות לטובה. ראיתי שם את כל המגזרים בחברה הישראלית שלובי ידיים, בחיוך וערבות הדדית. לרגע אחד היה משהו שכולם הסכימו עליו, והיה ברגע הזה כח עצום, והכח הזה מניע אותי עד היום.

הישג שאת גאה בו במיוחד:

30,000 יצאו לרחובות להילחם על שוד הגז. הביטוי "שוד הגז" חדר למרכז השיח הציבורי. ואני שמחה שיש לי חלק בזה.

אנשים צריכים להיות אקטיביים, כל עוד אנחנו ישנים יזלזלו בנו, יתעמרו בנו, ויתנו לנו שירות נחות. כשאנחנו ערים, תובעים את המגיע לנו, ולא מוותרים - המציאות משתנה. השריר האקטיביסטי שנמצא בכל אזרח צריך להיות כל הזמן בפעולה, ער, עם עיניים פקוחות. יש לציבור כוח, הוא צריך ללמוד להפעיל אותו באופן שוטף ומתמיד.

בדקו אם יש קבוצה אזרחית או ארגון שכבר פועלים בנושא (לדוגמא: דיור ציבורי, אנטנות סלולוריות וכו') תרימו קול קורא בפייסבוק לעוד אנשים שיש להם אותה בעיה, תספרו את הסיפור, ותבקשו מאנשים לשתף ולהדהד את המסר. לפעמים העניין מקבל סיקור תקשורתי ושינוי במציאות. אפשר גם להרים "קבוצת עבודה" ולחשוב יחד איך מעלים מודעות לשיח.

אני ממליצה לתאר במילים פשוטות את הסיפור. אין צורך במילים גבוהות. להישאר ממוקדים בסיפור עצמו, לתייג את מי שצריך - את הגופים הרלוונטים. להוציא קריאה לחברים לשתף ולהדהד את המסר.

• "רשת חברתית" תכנית דוקו אקטיבסטית חדשה ב"רשת 13", תשודר החל מהיום, יום חמישי, ה-1/11 בשעה 22:00.