שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סיפורי פיצג'רלד שתורגמו לאחרונה מעוררים עניין והנאה
    "'את יפהפיה', אמר לפתע. 'איך אתה יודע?', 'כי אור הירח הוא האור הקשה ביותר לנשים'". גם אם אינם מפסגת יצירתו, כמה מסיפוריו של פיצג'רלד, בהם "אהבה בלילה" ו"השחיינים", מהנים ומשלבים שנינות והומור עצמי
    לפעמים מה שאנחנו מכנים "כישרון ספרותי" הוא למעשה כישרון אנושי. למשל, כישרון לחיות באינטנסיביות, לחוש באינטנסיביות את פוטנציאל האושר שיש בקיום, וכמובן כישרון נוסף להעביר את האינטנסיביות הזו אל הדף. לפרנסיס סקוט פיצג'רלד היה הכישרון הזה לחוש ב"הבטחה שבחיים" (The promise of life), כפי שכתב, נדמה לי, ב'גטסבי הגדול'. וזו אולי הסיבה ש'אהבה בלילה' - סיפור קצר ופשוט למדי מ־1925, על צעיר בן עשירים, חצי רוסי חצי אמריקאי, שפגש באקראי, בלילה קסום אחד, אישה אמריקאית שנותרה בגפה על יאכטה בריביירה הצרפתית - הוא סיפור שמותיר רושם.

     

    הפגישה אירעה לפני מלחמת העולם הראשונה, לפני המהפכה הרוסית שרוששה את משפחת הצעיר, ולקראת סוף הסיפור השניים חוזרים ונפגשים, שנים אחרי

    אותו לילה רומנטי, כשהוא בעוניו והיא בעושרה. אבל לא מוטיב הנפילה המעמדית - הצד השני של המוביליזציה החברתית שהעסיקה כל כך את פיצג'רלד - ובטח שלא הסיום המפתיע, הופכים את הסיפור למשמעותי. אלא התיאור העז של הלילה שהעבירו השניים יחד (ובו הגיעו, אגב, רק עד לנשיקה); אותה יכולת להרגיש בשפעת האושר שהחיים מסוגלים להניב כך לפתע. בניגוד לסיפור קצר ויפה של מופסן, 'אור הירח', שאולי היה מוכר לפיצג'רלד כשכתב את הסיפור הזה, הרגע הרומנטי כאן אינו כוזב בעיניו ואינו תלוי במקריות של אור הירח המחמיא שנשפך על פני האהוב, כמו שגורסת אחת הדמויות אצל מופסן. "'את יפהפייה', אמר לפתע. 'איך אתה יודע?' 'כי אור הירח הוא האור הקשה ביותר לנשים'", כותב פיצג'רלד.

     

    עטיפת הספר ()
    עטיפת הספר
     

     

    גם הסיפור השני שנכלל בקובץ הדק הזה, 'השחיינים' מ־1929, מתרחש בצרפת, וגם בו נוגע פיצג'רלד בהבדלים שבין אמריקה, המעצמה המתעצמת, לעולם הישן (כולל דיון בהבדלים ההיגייניים שבין האמריקאים לצרפתים). כאן כוחו המסוים של הסיפור כן נשען על העלילה ולא על מסירת רגש עז, וכאמור על הדיון המעניין בהבדלים תרבותיים: "האמריקנים היו צריכים להיוולד עם סנפירים; ואולי באמת הם נולדו כך - אולי הכסף הוא סוג של סנפיר. באנגליה הרכוש הוליד תחושת מקום חזקה, אבל האמריקנים, בהיותם חסרי מנוח ובעלי שורשים שטחיים, היו זקוקים לסנפירים ולכנפיים". גיבור הסיפור נשוי לאישה צרפתייה ומגלה שהיא - אולי כדרכה של היבשת הישנה, המתוחכמת והרקובה - אינה מקיימת את נדרי נישואיה. הוא מחליט לשקם את נישואיו במעבר לארה"ב, אבל באופן אירוני, העולם החדש מתגלה כלא פחות נואף.

     

    במקביל לרומנים שלו, פירסם פיצג'רלד בעיתונים סיפורים קצרים רבים בימי חייו, ובשנות ה־20 של המאה הקודמת תמורת כסף רב. הוא עצמו התייחס לחלק מהסיפורים האלה בזלזול - זה "הזבל שלי", מצטט ראובן מירן בהקדמתו ל'איך לחיות כמעט בחינם', הספרון השני שנסקר כאן. נהוג לחלק את הסיפורים האלה לרציניים וללא רציניים, כלומר לבעלי ערך ספרותי ולכאלה שאינם בעלי ערך כזה. איני יודע מה המוסכמה ביחס ל'אהבה בלילה' ו'השחיינים'. הם בהחלט לא מגיעים לרמת כמה מסיפוריו הקצרים של פיצג'רלד המוכרים לי (למשל, 'יהלום גדול כמו הריץ'). באופן מעט מפליל הם גם מסתיימים בהפי־אנד, בניגוד לרומנים של פיצג'רלד שכולם, עד אחד, טרגדיות של עלייה ונפילה. ובכל זאת, כאמור, יש עניין בקריאתם.

     

    גם את 'איך לחיות כמעט בחינם' ו'איך לחיות משלושים ושישה אלף דולר לשנה' (שניהם מ־1924), יצירות שבעליל אינן מהעידית של פיצג'רלד, וקובצו עכשיו לספרון חדש - קראתי בעניין. אלה פיליטונים אוטוביוגרפיים שכתובים בהומור עיתונאי ועוסקים בקשיי הכלכלה של משק פיצג'רלד. הכסף, השגתו, איבודו ובזבוזו תמיד היו הנושאים הגדולים של פיצג'רלד; נושא שהעסיק אותו גם בחיים עצמם. ב'איך לחיות כמעט בחינם' הוא מספר באופן שנון, עם הרבה הומור עצמי, על ניסיון משפחתו לחסוך באמצעות חיים בצרפת, שבה יוקר המחיה נמוך בהרבה מאשר בארה"ב. "מלצר יפה תואר פתח את הדלת ונכנס, והילדה שלנו מיד הפסיקה לצלצל בפעמונים והביטה במלצר בעוינות גלויה. 'ישנה גברת שחיכתה ברחוב', הוא אמר באנגלית עילגת. 'דבר צרפתית', אמרתי בחומרה, 'כולנו צרפתים כאן'. הוא דיבר ודיבר בצרפתית. 'בסדר', קטעתי את דבריו כעבור זמן קצר, 'עכשיו תחזור על מה שאמרת - אבל באטיות רבה - באנגלית, כי לא בדיוק הבנתי'. 'קוראים לו יבוא', העירה בתנו בניסיון לעזור. 'בכל מקרה', זעפתי, 'אני מתרשם שהצרפתית שלו גרועה מאוד'".

     

    במקום אחר, פיצג'רלד - שהיה ער מאוד לעלייתה של הוליווד ולמעמדה המתערער של הספרות בשל כך - מספר באירוניה שבבנק אמריקאי בפריז כנראה זיהו אותו, כי הרי מלבדו לא היה שם איש שיצדיק את התקהלות ההמון סביב הבנק, איש מלבד "מר וגברת דאגלס פיירבנקס מאמריקה" הוא כותב, ומתכוון לשניים מהכוכבים ההוליוודיים הגדולים של עידן הסרט האילם.

     

    הביקורת פורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 לילות".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תרבות - אהבה בלילה השחיינים פרנסיס סקוט פיצג'רלד ספר
    7 לילות
    מומלצים