שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העיר הזו קטנה מדי בשביל כל האקסים שלי
    אקסים בתל אביב זה כמו הפחד מאופניים חשמליים - את לא יודעת מאיפה יצוץ לך אחד! שנים שאני חיה בעיר הגדולה של ישראל, ונראה שכל הגברים והנשים נהיו לגוש דייטים אחד - אקסים ואקסיות שלא מוכנים לזוז מהעיר, אך מוצאים עצמם מדלגים על רחובות שלמים רק מחשש להיתקל זה בזו

     

     

    היה זה יום שבת סתווי בתל אביב. אומנם השתעלתי אך החום כבר ירד, והצבע אט-אט חזר לי לפנים. שתי חברותיי הטובות בדיוק הכריחו אותי לצאת איתן החוצה ולעשות סיבוב קצר בטיילת. ירדנו מהטיילת דרך הרחובות ארלוזרוב-דיזנגוף, אזור שבמשך שנים היה "אסור למעבר" עבורי, אפילו לא באוטובוס. גם הפעם חשתי את קצב פעימות ליבי הולך ומתגבר, בעודי מתאפקת שלא להביט לעבר חלון הבניין העומד בפינת הרחובות האלה, כי מה הסיכוי שהאקס שלי יביט לרגע החוצה ויראה אותי חולה וחלשה?

     

    התיישבנו בבית קפה בקרבת מקום, התרווחתי בנינוחות עד שיד עם מגע חם נגעה בי בכתף. "טל"? קול גברי שפעם היה מכניס ניצוצות בגופי, הדהד באוזניי. סובבתי את ראשי והנה הוא מולי - הגבר מארלוזורוב-דיזנגוף! כמה עברנו יחד: תשוקה, תקווה, בכי (שלי), כאב לב מטורף (גם שלי) וחוזר חלילה. אם קודם חשבתי שאני מבריאה, החום טיפס לו שוב במעלה גופי והראה לי שטעיתי. התחבקנו, התנצלתי שאני אחרי מחלה ובתוך תוכי קיללתי את עצמי על מה שבחרתי ללבוש. ניהלנו שיחה קלילה ושטחית, הוא הלך מהמקום, הבנות הביטו בי וספרו עד שלוש. בום. פרצתי בבכי מטורף. לא כך דמיינתי שאתקל בבחור ששבר לי את הלב, ללא התראה ומיד אחרי מחלה, כשאני לבושה נורא ואפילו לא מאופרת.

     

    אקסים בתל אביב, בואו נדבר על זה! הבחירות לראשות העירייה הסתיימו, אך משום מה אף אחד מהמועמדים לא טרח לדבר על סוגיית האקסים התל אביביים. רון חולדאי, לתשומת ליבך! אקסים בתל אביב זה כמו הפחד מאופניים חשמליים - את לא יודעת מאיפה יצוץ לך אחד! שנים שאני חיה בעיר הגדולה של ישראל, ונראה שכל הגברים והנשים נהיו לגוש דייטים אחד גדול - אקסים ואקסיות שלא מוכנים לזוז מהעיר, אך מוצאים עצמם מדלגים על רחובות שלמים רק מחשש להיתקל זה בזו. תל אביב היא לא קיבוץ, אבל היא מספיק קטנה כדי שאמצא את האקסים שלי מולי במעבר החצייה, עומדים בתור לפניי בסופר, והכי גרוע זה כשהם מגיעים לאותו הבר, כשלצידם - בחורה.

    טל גטרייטמן (צילום: טל גטרייטמן)
    טל גטרייטמן. למה אף אחד לא מדבר על סוגיית האקסים?(צילום: טל גטרייטמן)
     

    סיטואציה כזו קרתה לי בבר השכונתי שלי בתקופת החגים. הייתי בדיוק אחרי פרידה, וחברות שלי גררו אותי איתן כדי שנעשה ערב בנות כיפי בשכונה. באמת היה נחמד עד שלפתע ראיתי אותו, מרחוק, את האקס הטרי שלי! זיהיתי את הגב שלו בזמן שזוג ידיים נשיות אחזו בו. הוא היה עסוק בנשיקה לוהטת ואני, כבהשפעת היפנוזה, לא הצלחתי להוריד מהם את העיניים. מישהו הקיא לידי וכל הסיטואציה דחתה אותי, תרתי משמע. כשהפסיקו להתנשק, הוא קלט אותי ונבהל. הרי נפרדנו לפני שבוע בלבד. הוא ניגש אליי נבוך ומלמל חצאי משפטים ללא פשר. דחפתי אותו והצטערתי על הרגע שיצאתי מהבית. בחייאת - למה הוא יצא למקום שאני יוצאת אליו בדרך כלל?!

     

    יש טריטוריות שלא נהוג לחדור אליהן כשאתה אקס של מישהי. גם אני, כשיצאתי עם בחור מדיזנגוף פינת בר גיורא, לא עברתי שם עם החבר החדש משדרות בן גוריון, רק מתוך כבוד. הבעיה היא שככל שהרשימה השחורה גדלה, כך הטריטוריות הניטרליות שלי בתל אביב הולכות ומצטמצמות, עד שבראשי כבר חולפת התהייה האם אפשר להעיף את כולם הרחק ממרכז העיר, מעבר לפארק הירקון. לו יכולתי, מזמן הייתי הופכת לראשת מאפיה שמטפלת בבעיית האקסים בכל האמצעים המקדשים את המטרה.

    טל גטרייטמן (צילום: טל גטרייטמן)
    תפסיקו לצאת למקומות שאני יוצאת אליהם! טל גטרייטמן(צילום: טל גטרייטמן)
     

    אני מביטה במפת העיר ומרגישה כמו ראש השב"כ. מחלקת אותה לאזורי A, B, C ומסמנת איפה מסוכן לי להסתובב שמא אתקל באקס, ואיפה אפשר להסתובב אבל לא רצוי. רגעים בהם אני נתקלת באקסים שאהבתי או רציתי מאוד מעירים בי שוב את המכר הוותיק שלי, מר חוסר הביטחון, וההלקאה העצמית המיותרת של איך נראיתי באותו הרגע, ולמה לא השקעתי יותר כשיצאתי מהבית בבוקר. כמובן שבו בזמן אני נזכרת שזה לא באמת משנה. הרי כל בחור שרצה אותי ואני אותו - יודע בדיוק איך אני נראית.

     

    כשהשכונה הופכת לאזור מלחמה

    חברים, העיר הזו קטנה מדי לכולנו. כולם יוצאים לאותם מקומות, הולכים באותם רחובות, נושמים את אותו פיח, חולמים את אותם חלומות ואוהבים את מי שלא אוהב אותנו. קצת כמו שקרה עם השכן שלי מכרם התימנים, שפעם חשבתי שאני השכנה האהובה עליו, עד שמתישהו גיליתי שאם עולים על החומה של הבניין ממול ועומדים על קצות האצבעות, אפשר להציץ לדירה שלו. יום אחד עשיתי זאת, והבנתי שיש שכנה אחרת שהוא מחבב קצת יותר. קשה לתאר את האכזבה שהרגשתי. באותם רגעים פתטים ממש חשתי איך השכונה הנעימה שלי הופכת לאזור מלחמה.

     

    חוץ מזה, אם פעם לטייל עם הכלב ברחוב הסתכם בבוקסר, טי-שירט קרועה ונעלי בית בלויים, היום אני מתאפרת לפני, שמה עגילים ומשקיעה שעה בלוק של 'הרגע קמתי, אבל אני נראית אש'. איכות החיים שלי נפגעה. כל רגע שבו אני יוצאת מהבית הוא קריטי - האם השכן החתיך יהיה בחוץ או לא? לא ניתן לעקוף את הרחוב כי הרחובות שלנו נושקים זה לזה, והאמינו לי, בדקתי במפה. אגב, באחד הטיולים עם הכלב, כשעברתי בחשש קרוב לבית השכן, הכלב שלי נעמד לפתע מול דלת הבניין שלו ובקלילות רבה גם עשה את צרכיו.

     

    כשאספתי את התוצרת שלו, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי: DID I SHIT WHERE I EAT? והתשובה היא כן! בתל אביב, בעיר בה נתקלים באקסים באמצע הרחוב, כנראה שפחות מומלץ להתעסק עם מי שגר איתך כמעט באותו רחוב. איזו טעות! ומצד שני, האם יש ברירה אחרת? ובכלל, מתי מקימות כבר את הסיירת לסילוק האקסים מהעיר? מהר, שמישהי תרים את הכפפה! אני מזהה את האקס שלי מתקרב!

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: טל גטרייטמן
    טל גטרייטמן. הסיירת לניקוי האקסים מהעיר הגדולה
    צילום: טל גטרייטמן
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים