מכבי ת"א קבוצה בלי כבוד / טור

אני לא מצפה ממכבי תל אביב לנצח את ריאל מדריד בלי טאריק בלאק, ג'רמי פארגו ובפועל גם בלי סקוטי ווילבקין. זה כמו לדרוש מקופץ במוט, שמגיע לתחרות עם מרפק נפוח, קרסול פתוח ומפשעה תפוסה, לשבור שיא אישי ולזכות במדליה באולימפיאדה, נגד שיאן העולם. האם נגיד לו: "נו באמת, כמה פציעות קטנות פה ושם. תתגבר ותקפוץ לשחקים?".

בקבוצה שנבנתה בקיץ, לשלישייה הזו יש בערך 60% מהכישרון והליבה של הסגל. מדובר בשני הגארדים הבכירים והגבוה המוביל. בלעדיהם, זה לא באמת התבשיל המקורי שנרקח על ידי ההנהלה, אלא תחליף מזון נטול גלוטן וחסר טעם בסיסי.

קשה להם בלי הכוכבים(צילום: אורן אהרוני)

אלא מה? שגם במצב הזה יש מה לעשות. מה שאני כן מצפה ממכבי תל אביב זה להיראות כמו קבוצה עם כבוד. להיות בעלת הבית, להפגין נחישות ואגרסיביות, לייצר שיטת משחק ולדבוק בה, ובעיקר לקחת סיכונים. לאו דווקא כדי לנצח את המשחק הזה, אלא כדי להתחיל את דרך היציאה מהבור, להתחיל לפצות על ההגרלה אכזרית דרך ניצחונות חדשים, ולהאיר את העונה הנוכחית בזרקור קצת אחר. בשביל זה צריך שאר רוח, גמישות וחזון בעמדת המאמן, ולמכבי תל אביב יש מאמן נחמד אבל מקובע, בעל ידע אבל חששן, אחד שנראה כמו מאמן חזק אבל בפועל לא ממש חודר ללב השחקנים שלו ולא סוחף אותם רגשית.

אלה אלמנטים שכבר דיברנו עליהם מאמצע העונה שעברה. במיוחד במשחקי בית, מכבי חייבת ללחוץ כאסטרטגיה, לא משנה נגד מי. היא חייבת לרוץ בכל הזדמנות, להרביץ, לשלוט בקצב. בפועל, מכבי עשתה בכל מחצית רק שבע עבירות, בקושי הלכה לקו, ואיפשרה לריאל להזיז את הכדור ולקלוע בחופשיות. כשגם השלשות של מכבי לא נכנסות, זה קרב אבוד מראש. על החטאות ממצבים טובים אפשר לסלוח, זה חלק מהמשחק. אבל על נרפות הגנתית וחוסר תעוזה אי אפשר. ושוב, זה לא בשביל לנצח את ריאל, אלא כדי לנצח את גראן קנאריה ואפס אנאדולו בשני משחקי החוץ הבאים. בגישה הנוכחית מכבי תהיה ב-7:1 ויתחילו להיגמר לה המקומות לנצח בהם.

נבן ספאחיה. מקובע(צילום: ראובן שוורץ)

במצב בו המאמן חלש, הייתי מצפה מהמנהל המקצועי להיכנס לתמונה ולהבהיר לו את ציפיות ההנהלה. בקרואטית: "אנחנו מכבי תל אביב, אף אחד לא מתעסק איתנו ביד, עולים לשבור ידיים (איפה פניני? אהה בחולון), לוחצים, מרביצים, רצים. ואם יש שלושים הפרש תעלה גם את דני אבדיה שיתחיל להשתפשף, הוא פרוייקט חשוב והוא צריך לשחק". אז כל זה לא קרה, וגם זה לא יקרה, כי לא ברור מי המנהל המקצועי, ומה הוא עושה שם אם הוא בתפקיד. מה שקרה בפועל זה שמכבי שיחקה כמו קבוצת ליגת קיץ שנפגשה ערב קודם לאימון היכרות.

אחרי השבחים להנהלה על בניית הקבוצה בקיץ, וגם על ההחתמה (המאוחרת אמנם) של סשנס, כשהכוכבים חסרים נחשפת שוב בעיית הבינוניות וחוסר לקיחת הסיכונים. האם באמת צריך את קנדריק ריי בקבוצה? האם אי אפשר להסתדר בלעדיו? האם במקום קלויארו ורול אפשר היה להביא שחקן יותר טוב בעמדה 3? על זה נלחמתם כל הקיץ נגד השחקנים הישראלים? האם באמת דיאנדרה קיין הוא עוגן התקפי? האם לא עדיף להביא חמישה זרים מעולים ולתת לזוסמן, אבדיה וג'ייק כהן מקום קבוע ברוטציה? האם ראוי לייבש את ג'ון דיברתולומאו? איזה מסר עובר כאן? האם יש זהות שהנהלת מכבי רוצה לראות בקבוצה, או שהכל זה ניסוי וטעיה?

לא ברור למה ספאחיה מייבש את דיברתולומאו (צילום: אורן אהרוני)

ריאל מדריד רק הזכירה לנו איך נראית קבוצה טובה עם טעם של פעם. שחקנים מקומיים מובילים, המשכיות של כוכבים ומאמן ותיק. משחק מסודר ומחובר, ושני קלעי על (יול וקארול) ששמים את הכדור בטבעת ואת כל התרגילים בפרופורציה. זה משחק פשוט, פוט דה בול אין דה סל. יחד עם שלושה נפילים שזזים מהר ויודעים לשחק עם הכדור, זו באמת קבוצה מעולם אחר. אפשר רק לקנא אבל זו לא אותה הליגה. הבעיה, שזו גם לא אותה הגישה. ועל הגישה למשחק, מכבי תחיה או תמות. וכרגע, הקולות בסטטוסקופ לא מבשרים טובות.