המסע בחזרה בזמן אל הרמה האתיופית

ממשולש אפאר, והרי הגעש המרהיבים שבו, המשכנו את המסע שלנו באפריקה לעבר רמת אתיופיה אל מדינת תיגראי ומדינת אמהרה. השלב הזה של המסע רגוע יותר והתנאים נוחים יותר. תיגראי הוא המחוז הצפוני ביותר באתיופיה. נופי החבל פראיים ומבותרים יותר מאשר חבלי אתיופיה האחרים וכוללים מסלע גרניטי ורכסי אבן חול מרשימים ורבי עוצמה. מבחינה היסטורית ותרבותית לתיגראי קשרים ומורשת משותפת עתיקת יומין עם אריתריאה, המדינה השכנה מצפון.

החלק הראשון של המסע - מהלבה אל המלח

הגענו לעיר אקסום (Axum) שהייתה בירתה של ממלכה אדירה ואימפריה נוצרית שהתקיימה למעלה מ-2,000 שנה והושוותה במעמדה לאימפריות של פרס ורומא. על פי המסורת האתיופית, ארון הברית הגיע מירושלים לאתיופיה בידי מנליק הראשון – שהיה בנם של שלמה המלך ומלכת שבא.

מזג האוויר ברמה בכלל, ובאקסום בפרט, שונה באופן מהותי מאשר במשולש אפאר. צפון הרמה האתיופית קרירה ולחה יותר, ואולי לכן אין זה מפתיע שהציביליזציה הילידית המשכילה הראשונה של תת-הסהרה באפריקה, נוסדה באקסום.

אסטלות גרניט מעל קברי מלכי אקסום(צילום: אליק שחף )

אסטילה של אחד ממלכי אקסום הפגאנית(צילום: אליק שחף)

(google maps)

בני אקסום פיתחו את הכתב האפריקני הילידי היחידי, געז, שממנו התפתחו הצורות הכתובות של השפות המדוברות באתיופיה של היום. הם סחרו עם מצרים ועם ארצות מזרח הים התיכון ומימנו את מבצעיהם במטבעות כסף, זהב ונחושת – מערכת המטבעות הראשונה באפריקה שהייתה גם היחידה מדרום לסהרה עד למאה ה-10.

בשיאה, במאה הרביעית ובמאה החמישית לספירה, השתרעה הממלכה שבירתה אקסום על פני מרחבים המגיעים מדרום לאימפריה הרומית, משולי הסהרה במערב, דרך הים האדום עד לפנים המדבר הערבי ברובע אל-ח'אלי במזרח.

בני אקסום הקדומים בנו באבן והקימו מונוליתים עצומים ומגולפים מעל קברי המנהיגים שלהם, אחד מהם היה באורך 33 מטרים ושקל למעלה מ-700 טון, כנראה גוש האבן הגדול ביותר שנחצב אי פעם. אולם נוהג זה פסק עם התנצרותו של מלך אקסום במאה ברביעית לספירה.

ממלכת אקסום החלה לשקוע ולדעוך במאה ה-7, בעיקר בשל הופעת האיסלאם במזרח אתיופיה. הסוחרים המוסלמים הקימו לעצמם מעוזים לאורך חופי האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי (בחלקם אלה נסיכויות הנפט של ימינו), חדרו אל מזרחה של אתיופיה, לרוב בדרכי שלום ובאמצעות מסחר יבשתי אותו הזניחו מלכי אקסום. במאה ה-10 חדלה ממלכת אקסום מלהיות גורם משפיע, ובעצם נעלמה מהמפה.

חורבות המקדש הפגאני הקדום ביחא, מזרחית לאקסום(צילום: אליק שחף)

אזור מרהיב שאסור לפספס במחוז תיגראי הוא חבל גראלטה ומנזרי הסלע. הנוף השולט בחבל גראלטה הוא של רכסי אבן-חול אדירים וביניהם עמקים פוריים מנוקדים בשדות דגן ובכפרים ציוריים. באופן יוצא דופן ביקרנו בכנסיית אבונא-ימאטה, במחוז חאוזיין. הכנסייה חצובה בתוך עמוד סלע מבודד מסביבתו, בגובה 300 מ' בראש צוק המביט אל תהום בלתי סופית. בשל קשיי גישה והסיכון הכרוכים בהגעה לכנסייה, איננו מבקרים בה בדרך כלל.

נופי עמק חאוזיין, חבל גראלטה. צולם ממרומי הצוק של כנסיית אבונא אברהם(צילום: אליק שחף)

כנסיית אבונא ימאטה(צילום: shutterstock)

כנסיית אבונא ימאטה(צילום: shutterstock)

בכנסייה ציור תקרה מרהיב של "תשעת הקדושים", תשעה אנשי דת ונזירים שהגיעו לאתיופיה במאה ה-6. לפי המסורת, הם חוללו וכוננו את תנועת הנזירות באתיופיה. שצברה כוח פוליטי ובמהלך השנים הפיצה את הנצרות בקרב המוני העם.

בחבל גראלטה מצויות כמה עשרות כנסיות נוספת שחצובות בסלע. ההגעה אליהן היא בנסיעה ובהליכה בנופים מרהיבים. רבות מכנסיות הסלע בגראלטה הן בנות המאות ה-13 וה-14.

כנסיית ביתה גיורגיס בלליבלה(צילום: אליק שחף)

וכך נראית החזית של המבנה(צילום: אליק שחף)

מערכת מעברים חצובים ותעלות בין הכנסיות החצובות(צילום: אליק שחף)

ציורי קדושים וקריאה של סיפורי נסים הקשורים במקום. לליבלה(צילום: אליק שחף)

נזיר מתבודד בכוך תפילה במערה חצובה בללילבה(צילום: אליק שחף)

מחבל זה המשכנו אל לליבלה, עיר השוכנת בגובה של 2,630 מטרים במחוז צפון וולו במדינת אמהרה שברמת אתיופיה. רבים מכנים את העיר "פטרה של אפריקה", זאת בשל 13 כנסיות מרשימות שחצובות בסלע. לפי האמונה, מסקל לליבלה שהיה קיסר אתיופיה בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13, הובל על ידי מלאכים באישון לילה לירושלים, הם הראו לו את העיר וישו הורה לו לבנות גרסה של ירושלים באתיופיה.

חשיבותה של לליבלה עצומה עבור העולם הנוצרי-אורתודוכסי. זהו אתר חי, נושם ופעיל – מזה 800 שנה מתקיימת לכאן תנועת צליינות במשך כל השנה, ובמיוחד בחגים נוצריים חשובים. לכנסיות ולמנהיגות הדתית יש השפעה עצומה ותפקיד חברתי-פוליטי מעניין בהקשר של אתיופיה הנוצרית.

אליק שחף הוא מדריך בכיר בחברת טיולי רדיוס