קלאסיקה
אילו ויתורים ובחירות אמנותיות צריך לעשות כדי להביא יותר קהל? המנהל של סדרות המוזיקה במוזיאון תל–אביב מסביר
מוזיאון תל־אביב לאמנות הפך בעשור האחרון לזירה מרכזית למוזיקה קאמרית. הקירות הללו אירחו מוזיקאים עוד משנות ה־30 של המאה הקודמת, כשמאיר דיזנגוף כיהן כראש העיר, ויש שאומרים שאפילו תרם לעניין את פסנתרו האישי.
"בעשורים הראשונים למדינה המוזיקה הקלאסית פרחה, ואנשים עמדו בתור לשמוע מוזיקה", מספר אילן רכטמן, המנהל המוזיקלי של סדרות המוזיקה במוזיאון שמתחיל את שנתו העשירית בתפקיד. "התוכניות היו הרבה יותר נועזות ממה שנהוג כיום לעשות. קונצרטים שהוקדשו למוזיקה של סטרווינסקי וברטוק נמכרו היטב, למרות שהמוזיקה הייתה ממש חדשה", הוא מספר. "אך מאז סוף שנות ה־60, מסיבות שונות, המציאות השתנתה. מוזיקאים מפורסמים התקשו למלא אולמות קטנים, למרות שמבחינה אמנותית היה להם המון מה להציע".
לבד מכמה יוצאי דופן, רוב הגופים המוזיקליים הקלאסיים מתקשים היום למלא אולמות. רכטמן מציין כמה קווים לעלייה במספר המינויים של סדרות המוזיקה במוזיאון. "הרבה מהאמנים שאני בוחר הם צעירים למדי, ובשיא כוחם. יכולת טכנית גבוהה מאוד חשובה, כמו גם נוכחות בימתית", הוא מסביר. "אני משקיע זמן רב בחיפוש אחרי האמנים הטובים ביותר שאני יכול למצוא, לאו דווקא המפורסמים ביותר". שינוי נוסף שהונהג במוזיאון לפני חמש שנים היה ביצוע של הקונצ'רטי המפורסמים שהותאמו לגודל התזמורת ולגודל האולם על ידי אביו של רכטמן, מרדכי. "הוא הקטין את מספר כלי הנשיפה בצורה מאוד מתוחכמת. זה נותן את האפשרות לשמוע יצירות שמותאמות לאולם הקונצרטים של המוזיאון".
הקונצרט הראשון במוזיאון יתקיים ב־27 בנובמבר, כשהצ'לנית הלטבית מרגריטה בלאנאס תנגן את הקונצ'רטו של סן סאנס מס' 1 בעיבוד עם ליווי של שמיניית מיתרים. באותה תוכנית תבוצע השמינייה של מנדלסון והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. "בינואר שוב ננסה את הפורמט החדש", אומר רכטמן, "כשהכנרת הרוסייה המצליחה אלנה באבה תופיע עם הקונצ'רטו המפורסם של מנדלסון לכינור במי מינור בליווי של תשיעיית מיתרים". בתוכנית הזו יבצעו גם את השישייה של צ'ייקובסקי "זיכרונות מפירנצה" בגרסה המקורית.
מוזיקה בת־זמננו בולטת בהיעדרה בעונת הקונצרטים של המוזיאון. "בסדרות שלנו מצאנו שקהל שאוהב לשמוע מוזיקה מודרנית בדרך כלל לא אוהב לשמוע מוזיקה קלאסית ולהפך", אומר רכטמן. "כמובן שבעולם מושלם, היה הכי טוב לשלב בין סגנונות ולחשוף את הקהל ליותר דברים. כיום, אילו הייתי רוצה להציג אפילו יצירה אחת מודרנית בין כמה קלאסיות, זה מיד היה עולה לי במכירת הרבה פחות כרטיסים לאותו קונצרט. זה חבל מאוד, אבל זה מאבק שוויתרתי עליו לטובת מאבקים אחרים".