האלופה הגאה

מגיני שיניים, נעלי פקקים עמוסות בוץ ומבטים קשוחים - עם כל האלמנטים האלה מגיעה קבוצת הנשים של מועדון הראגבי "עצמה רעננה רפטורס" פעמיים בשבוע למגרש האימונים בעיר.

במשך שעתיים של אימון מפרך הן מבצעות תרגילי כושר, ספרינטים, משחקונים וכמובן תיקולים אגרסיביים שנגמרים עם הטחת גוף היריבה בעוצמה אל הדשא. "נשים תמיד מתנצלות?" זורקת המאמנת ליאת גלר לאחת השחקניות ומסבירה: "את צריכה להגיד תודה ושאת שמחה שאת מתקלת את החברה שלך ככה".

ראגבי. מצטלם נהדר(צילום: עוז מועלם)

כשמסתיים האימון הספורטאיות הנמרצות בוודאי היו שמחות לרוץ למקלחות כדי לשטוף מעליהן את הזיעה וחתיכות הדשא שנדבקו לשיער ולפרצוף. פה הסיפור שונה: בנות רעננה נאלצות להסתפק בהחלפת בגדים זריזה בתאי השירותים, איסוף החפצים ועלייה לרכבים כדי להשלים את המקלחת בבית. "אנחנו משתמשות במתקן אימונים של מחלקת הנוער בהפועל רעננה, כך שיש סבירות גבוהה מאוד שברגע שניכנס למקלחת ניתקל שם בשחקן כדורגל. לכן אנחנו מוותרות על התענוג", הן מסבירות בחיוך.

ולמרות התנאים הבסיסיים, הקבוצה הרעננית רשמה הישג יוקרתי כשלאחר כשנתיים של פעילות הצליחה לזכות באליפות ישראל ובכך קטעה לאס"א ת"א רצף של 13 אליפויות.

אהבה על הדשא

אז מה סוד הקסם של הקבוצה הצעירה? "בלי סיפור אישי מלהיב אי־אפשר להיכנס לקבוצה שלנו. אם אין לך דוקטורט או מאסטר במשהו את בכלל לא עומדת בתנאי הקבלה. זאת הקבוצה הכי מגניבה שיצא לי להיות חלק ממנה", מספרת בגאווה המאמנת גלר (40) שהקימה את הקבוצה. היא עצמה בעלת תואר בהיסטוריה, פוליטיקה וממשל ועובדת בחברה לארגון כנסים בינלאומיים.

כמאמנת היא צריכה מדי פעם לצעוק על בת הזוג שלה מזה ארבע שנים, ליאת קוגון (31) שנחשבת לשחקנית מובילה בקבוצה. קוגון, אתלטית בעברה ובעלת תואר בפיזיותרפיה ובגיאופיזיקה, פגשה את גלר על הדשא ומשם זה התגלגל לזוגיות. "הכרנו דרך הראגבי. היא שיחקה באס"א ת"א ובנבחרת ואני הייתי שופטת בינלאומית" נזכרה גלר, "נהיינו חברות טובות ואחרי פרק זמן מסוים הבנו שאנחנו יותר מתאימות להיות זוג. בהתחלה לא רציתי כי חששתי שזה יהרוס את החברות הטובה, אבל בסוף זה קרה. יש לנו זוגיות מאוד חזקה שעמדה בהרבה מבחנים".

המאמנת גלר. אהבה על הדשא(צילום: עוז מועלם)

אז היא מקבלת אצלך עדיפות כמאמנת?

"יש לה עדיפות בזכות היכולות שלה. קוגון מחזיקה שיאים שאין ליתר השחקניות. אין לי בעיה לצעוק עליה אפילו יותר מאשר על אחרות. אני משתוללת עליה בלי חשבון. אנחנו משתדלות ללבן דברים כבר בדרך הביתה" .

קוגון מאשרת: "כשהיא מרגישה מצוקה אני זאת שחוטפת. אין לי הנחות ואני לא מחפשת כאלה. היא לא מעליבה. זה לא כדורגל עם קללות. הרבה פעמים אני מתערבת לה באימון, ואז היא יוצאת עליי. כמובן שאנחנו מביאות הכל הביתה ויש דרמות".

דרמות מסוג אחר מביאה למגרש ענבל גבע (33). גבע, נשואה לכלכלנית ואם לשניים, מחזיקה בתואר "החבלנית הראשונה בישראל". היא מתמרנת בעזרת האופנוע שלה בין משמרות לחוצות, הקפצות חירום ולו"ז צפוף כדי להגיע לאימוני הראגבי. "לא פשוט לעשות 'וי' על הכל, אבל אם רוצים, מצליחים להסתדר. זה גם תלוי בתשוקה ויש לי אותה. בכלל הבחירה של העיסוק כחבלנית ושל הראגבי מאפיינת אותי בול".

התנאים לא משהו(צילום: עוז מועלם)

תסבירי.

"חשוב לי לאתגר את עצמי ולראות למה אני מסוגלת. חיפשתי משהו בלתי שגרתי שמתקשר לכוחות הביטחון ולשמחתי הגעתי ליחידה הזאת. כשאמרו לי שאין נשים חבלניות זה בכלל איתגר אותי. גם הראגבי הוא משהו שונה".

"לפרוק מתח ולעשות כיף"

עוד בסגל הנוצץ נמצאת ד"ר טרייסי גולדברג (43), רופאה במחלקה האונקולוגית בבית החולים לילדים שניידר. טרייסי, שמתאפיינת בחיוך רחב, עלתה לישראל מארה"ב והיא גרושה עם שני ילדים. לרוב לאימונים היא מגיעה בחלוק הרופאות שלה והיא נחשבת לאחת משחקניות המפתח ב"רעננה רפטורס". "הפסקתי לשחק לפני כמה שנים בגלל העומס בעבודה ובגלל שהיה קשה לשלב את הספורט עם הטיפול בילדים, אבל לפני שנתיים ליאת (גלר) צילצלה ושיכנעה אותי לחזור למגרשים ולעזור לה להרים את הקבוצה החדשה ברעננה".

מצליחה לשלב משמרות בבית החולים עם ראגבי?

"ראגבי נמצא בחיים שלי כבר למעלה מ־20 שנה, וזה לא משהו שהייתי רוצה לוותר עליו. זה ניקוי ראש בשבילי בין העבודה לחיים. אי־אפשר לעבוד 24 שעות ביממה והראגבי זה משהו אחר שמאפשר לפרוק מתח ולעשות כיף. כמובן שאני תמיד זמינה לעבודה, ולפעמים מגיעה לאימון או אפילו לטורניר ישר אחרי משמרת לילה, אבל זה שווה את המאמץ".

אז מעבר לרופאה וחבלנית יש בהרכב הרענני גם גננת, שש עולות חדשות וארבע אמהות צעירות שמדי פעם מגיעות עם התינוקות לאימון בגלל שלא הצליחו למצוא בייביסיטר.

שחקניות רעננה (בשחור) מול אס"א(צילום: עוז מועלם)

"אני רוצה שלכל אחת יהיה פה מקום. לאמהות הטריות אני אומרת 'תביאו הכל למגרש, אפילו נדאג שיהיו מים חמים כדי שתקלחי את הילדים פה ואז ישר הביתה ולמיטה'. זה מעצים חבורה גדולה של נשים וזאת זכות אדירה עבורי. זה הופך את כל השיט שאכלתי למשהו ששווה להשקיע בו. ולא כי זכינו באליפות, אלא כי זה נעשה בדרך נכונה", מסכמת המאמנת גלר.

וכדי להבין מהי אותה דרך נכונה אפשר להסתכל על היוזמה המתוכננת ליום שישי הקרוב שבו תציין הקבוצה את חג ההודיה בארוחה משפחתית גדולה ומסיבה. ככה זה כשלבנות חשוב ששתי השחקניות האמריקאיות נטולות המשפחה (ד"ר טרייסי ולילי וסר), ירגישו בבית.

מירי שלו, מנכ"לית מרכז הספורט "עצמה", פירגנה: "אנו שמחות לתמוך בקבוצה. מבחינתי ליאת והשחקניות מהוות מודל לחיקוי לכל ספורטאית. גם אני כמו עוד רבות נוספות נשאבתי לתוך האנרגיות של הקבוצה המיוחדת הזו".

כששואלים את הבנות אם יש להן מה למסור לשרת הספורט מירי רגב, המאמנת גלר מגיבה ראשונה: "אני לא חושבת שהיא מכירה את הענף ואת מה שנעשה בו. הייתי שמחה להיפגש איתה גם כדי להגיד לה מה היא מפסידה וכדי לספר לה כמה הראגבי יכול לעזור לילדות ונערות, כמו שהוא עזר לי".

קוגון: "אני יכולה להגיד לה שהענף הזה יכול להתאים להרבה נשים מכל הגילים והגדלים".