שתף קטע נבחר

כך מפספסת המדינה פתרון מיידי לפקקים / טור דעה

ישראל היא המדינה בעלת הצפיפות התחבורתית הגבוהה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD לפי נתונים רשמיים, והמצב הזה רק מחמיר משנה לשנה. ובכל זאת, המדינה ממשיכה לפספס את הפתרון הדו-גלגלי שנמצא לה ממש מתחת לאף. איך זה שאפילו בפינלנד הקפואה יש יותר אופנועים וקטנועים מאשר בישראל והאם יצליח שר האוצר לעשות את המתמטיקה הפשוטה

אתם לא באמת צריכים שיספרו לכם עד כמה הכבישים פקוקים, והנתון הלא מחמיא של ה-OECD לפיו ישראל היא המדינה הפקוקה ביותר מבין 36 מדינות באירופה, לא באמת מפתיע אתכם כנראה. את עומסי התנועה אתם חווים הרי מדי יום אל ומהעבודה ואפילו בימי שישי. ובמדינה בה מחירי הדיור במרכז בלתי אפשריים, רבים מכם בוחרים בבילוי מתסכל של שעתיים בפקק. כי אין לכם הרבה ברירות.

 

 (צילום: רונן טופלברג) (צילום: רונן טופלברג)
(צילום: רונן טופלברג)

 

במשרד התחבורה מעריכים את עלות הפיגור בהשקעה בתשתיות שונות בסכום דמיוני של 200 מיליארד שקלים. המשמעות היא שהקלה, גם אם תגיע, אינה צפויה בעתיד הקרוב או אפילו הבינוני. בינתיים, עלות עומסי התנועה למשק נאמדת בכ-52 מיליארד שקלים בשנה. סכום מטורף.

 

לצד אותו פיגור בתשתיות שאחראי לתואר המפוקפק אותו העניק לנו ה-OECD, כדאי להתייחס לעוד נתון שמציב אותנו במקום לא ממש מחמיא: מספר הכלים הדו-גלגליים - קטנועים ואופנועים - ביחס למספר כלי הרכב הפרטי. קחו מדינות עם אקלים דומה לשלנו דוגמת יוון, ספרד או איטליה ותקבלו 12-18 אחוזים של כלים דו-גלגליים במצבת כלל כלי הרכב. ישראל? אחוזים בודדים.

 

דמיינו עכשיו כי מספר הקטנועים והאופנועים הנעים מדי יום בכבישי המרכז מוכפל מ-108 אלף כיום (לפי נתוני למ"ס) ל-200 אלף. זה אמנם רחוק מאד מהמצב ביוון למשל, אבל הוא בעל השלכות מיידיות על עומסי התנועה. אלה קרוב ל-100 אלף מכוניות שלא יעמדו בפקק הקבוע בבוקר בכניסה לתל אביב. מתארים לעצמכם באיזו מידה שינוי זה יסייע להפחתת הפקקים?

 

מחקר בינלאומי שנערך בבריסל, באחד מהכבישים הפקוקים ביותר בכניסה לעיר ואומץ על-ידי משרד התחבורה המקומי, קבע כי תוספת של 10% כלי רכב דו-גלגליים במקום מכוניות, תביא להפחתה של 40% מעומס התנועה באותו קטע כביש. המשמעות הכלכלית ברורה גם היא. לפי דו"ח שיינין, התרומה של דו-גלגלי למשק בהפחתת צפיפות וזיהום אוויר נאמדת מדי שנה במאות מליונים ועד כמיליארד שקלים.

 

אז מדוע בכל זאת אחוז הכלים הדו-גלגליים נמוך כל-כך, אפילו ממדינות בהן לא ניתן לרכוב במרבית חודשי השנה כמו פינלנד ושבדיה, מדינות בהן שילובם של כלים דו-גלגליים בכלל האוכלוסייה גבוה כפליים מישראל? מדוע ביוון (עם קצת יותר תושבים מאיתנו), נמכרים מדי שנה פי 3 כלים דו-גלגליים?

 

הסיבה היא כי למרות מדיניות מוצהרת של ממשלת ישראל לקידום אלטרנטיבות לרכב פרטי ולמרות מדיניות מקדמת של משרד התחבורה בשנים האחרונות, ישראל מפספסת שוב ושוב את הפתרון הזול, המהיר והמיידי לבעיית הפקקים. מחירי ביטוח חובה גבוהים, מיסוי מעיק וכפועל יוצא מחיר רכישה גבוה מאוד, הופכים את מה שבאירופה משמש כחולץ פקקים עירוני ובין עירוני זמין וזול, לחלום יקר עד בלתי אפשרי כאן.

 

דוגמא להתנהלות הלא מובנת קיבלנו ממש לאחרונה בוועדת הכספים של הכנסת, אשר ביקשה מרשות המיסים ליישם את המדיניות לעידוד דו-גלגלי, עם הקלה במיסוי הגבוה על קטנועים. העלות מוערכת בכ-8 מיליון שקלים עקב אובדן הכנסות המדינה ממיסים. התרומה למשק מוערכת במאות מיליונים בהפחתת עומסים, חניה וזיהום אוויר. כיצד הגיבה רשות המיסים? סירוב מוחלט. כעת ניצבת ההחלטה הסופית לפתחו של שר האוצר, שאמור לחתום בימים אלו על צו מתוקן. האם ידע כחלון לעשות את המתמטיקה הפשוטה?

 

כך או כך, בפעם הבאה שאתם עומדים בפקק ורואים קטנוע חולף על פניכם בדרך אל היעד, דמיינו את הכביש שלכם עם יותר קטנועים ופחות מכוניות. דמיינו שהכביש פנוי. דמיינו שאתם ביוון או בספרד או איטליה. מה איכפת לכם? לדמיין לא עולה כסף.

 

הכותב הוא נציג איגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי באיגוד לשכות המסחר, ורוכב פעיל מזה 20 שנים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רונן טופלברג
זה לא פקק בלי מכוניות
צילום: רונן טופלברג
ynet רכב בפייסבוק
לוח winwin
מומלצים