שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "טרור חברתי": כ-200 אלף נשים מוכות בישראל, 21 נרצחו השנה
    לקראת יום המאבק באלימות בנשים, מנתוני ויצו עולה כי יותר מ-13 אלף נשים נפגעות אלימות טופלו בשנה האחרונה. רחל (שם בדוי) מספרת כי ההשפעה של האלימות כלפיה על בנה היא זו שגרמה לה לקום ולעזוב למקלט לנשים מוכות. "רק כשראיתי את אחותי חבולה ובוכייה הבנתי ששמרה בסוד את מה שעובר עליה", מספרת אחותה של אישה נוספת שסבלה מאלימות במשך שנים

    ביג ראשית רצח נשים אלימות נשים ישראל משפחה בעל  ()
    "אירוע טרור חברתי". נשים שנרצחו בשנה האחרונה

    כחודש עבר מאז שפרצה מחאה גדולה על תופעת רצח הנשים בישראל, אך לפי שעה דבר לא השתנה. רק השבוע נורתה למוות אישה נוספת, מנאל אלפזראת בת ה-43 מתל שבע, על פי החשד בידי אחיה, ובכך רשימת הנשים שנרצחו מאז תחילת 2018 בידי קרוביהן ממשיכה להתארך ועומדת על 21 - עלייה של כ-30% מהשנה שעברה. כמחצית מהנשים הנרצחות בשנתיים האחרונות הגישו תלונות למשטרה בגין האלימות נגדן, אך מותן לא נמנע.

     

    על פי מדד האלימות של ויצו, בישראל חיות כיום כ-200 אלף נשים מוכות וכחצי מיליון ילדים שעדים לאלימות. בכל יום נפתחים בממוצע 50 תיקים בגין אלימות במשפחה ובסך הכול יותר מ-13 אלף נשים נפגעות אלימות טופלו בשנה האחרונה ברשויות השונות.

    רחל שם בדוי אישה צעירה מוכה לשעבר יום מאבק אלימות נגד נשים מוכות ()
    "כשדיברתי על פנייה למשטרה או על גירושים הוא היה מאיים עליי ברצח". רחל (שם בדוי)

     

    "הציעו לי כמה פעמים ללכת למקלט, אבל פחדתי שהוא ירצח אותי"

    רחל (שם בדוי), אם לשני ילדים בשנות ה-30 לחייה, היא אחת מאותן נשים. "בעלי היה אלים כלפיי בכל המובנים – מילולית, נפשית, כלכלית ופיזית", היא מספרת. "אם משהו לא היה נראה לו באוכל שהכנתי או שאמרתי משהו שהרגיז אותו, הוא היה מעיף את כל שולחן השבת על הרצפה והארונות, תולש לי בכוח את כיסוי הראש. כשדיברתי על פנייה למשטרה או על גירושים הוא היה מאיים עליי ברצח".


    גם בנה של רחל ספג אלימות מילולית ואיומים מצד האב, דבר שהחמיר את המצוקה שבה הייתה שרויה האם. "החלטתי להתלונן בפעם הראשונה אחרי שראיתי שהמצב של הילד ממש מתדרדר. הוא נהיה מאוד מופנם ושקט, לא תקשר בכלל עם חברים, התחיל לגמגם וסבל מחרדות. באיזשהו שלב הוא התחיל לומר שהוא רוצה למות ולכתוב מכתבי התאבדות – בגיל שמונה".

     

    עם זאת, רחל חששה לפנות למקלט לנשים נפגעות אלימות. "במשך ארבע שנים הייתי מטופלת פעם בשבוע במוסד למניעת אלימות באזור מגוריי בלי שהוא ידע. הם הציעו לי כמה פעמים ללכת למקלט לנוכח האלימות, אבל פחדתי שהוא ירצח אותי אז לא רציתי".

     

    לאחר שהתלוננה במשטרה, בית המשפט הוציא לבעלה האלים צו הרחקה למשך שלושה חודשים, אך גם בתקופה זו מסכת ההתעללות נמשכה. "הוא לקח את שני הרכבים ואת כרטיסי האשראי. כשהשגתי רכב הוא הגיע ודקר את הגלגלים. הילד היה נפגש איתו בלי פיקוח והיה חוזר במצב קטסטרופלי - התקפי זעם, צעקות, היה מתעטף בנייר טואלט, דמיונות שהוא ואבא שלו מחבלים שהולכים לרצוח את כולם, דברים ממש מטורפים. אז הבנתי שאנחנו בסכנה מיידית ונכנסנו למקלט".

     

    ההתחלה במקלט לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, שמופעל על ידי עמותת "יחדיו" וממומן ומפוקח על ידי משרד העבודה והרווחה, לא הייתה פשוטה - אך עם הזמן רחל וילדיה הסתגלו לשהות בו. היום, בפרספקטיבה לאחור, היא רואה בכניסה למקלט החלטה נכונה.

     

    "איך שהגענו הייתי בהלם, אני בחיים לא אשכח את זה. רציתי לברוח. בהתחלה בכל יום אמרתי לעצמי שאני עוזבת, אבל הייתי מוגדרת בסיכון מאוד גבוה. הצוות לא התייאש וסייע לי לעבור שם שיקום בקבוצות של נשים ובשיחות פרטניות עם עובדת סוציאלית. עזרו לי גם בכל הפן המשפטי. אחרי שנה וחודשיים קיבלתי גט ואישרו לי לצאת. היום הוא קצת הניח לי כי יש לו מישהי אחרת. אני מתעקשת לגור רחוק ממנו, אני בדרום והוא בצפון. שכרתי דירה ומצאתי עבודה ואני מקווה להצליח בחיים החדשים"', סיפרה רחל.

     

    ירידה במספר הנשים במקלטים, 1 מ-5 חוזרות לגור עם הפוגע

    בשנת 2017 שהו ב-14 המקלטים לנשים נפגעות אלימות של משרד הרווחה 686 נשים ו-945 ילדים, ירידה מתונה של כ-5% במספר הנשים משנת 2016 והמשך למגמת ירידה של כ-10% במספר הנשים השוהות במקלטים מאז 2014.

     

    מניתוח התפלגות הסיבות להגעתן למקלט, עולה כי 77% מהנשים פנו בעקבות אירוע אלימות קיצוני וחריג, כ-9% בעקבות החלטה לעשות שינוי בחייהן, כ-8% בשל התערבות גורמים חיצוניים, כ-5% כדי לקבל ליווי ולהתייעץ בשעת משבר, ו- 1.5% בעקבות אלימות כלפי הילדים.

     

    59% מקרב הנשים שטופלו בשנת 2017 במקלטים לא שבו לחיות עם הפוגע לאחר יציאתן מהמקלט, 13% יצאו למסגרות המשך טיפוליות, 19% חזרו לחיות עם הפוגע, והיתר עברו לדירות של המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית או שאין מידע על כך.

    מנכ
    "פועלים לציוד הנשים בכלים הנדרשים לשקם את חייהן". אל"מ (מיל') יאיר באר(צילום: מלכי הכט)

    מנכ"ל עמותת "יחדיו", אל"מ (מיל') יאיר באר, מספר כי המקלט לנשים נפגעות אלימות וילדיהן שמופעל על ידי העמותה בדרום, ושבו רחל שהתה, הוא היחיד בארץ שנותן מענה לאימהות לילדים בגיל העשרה. מדובר בפיילוט ארצי שבו לראשונה המתבגרים אינם מופרדים מאמהותיהם במקלטים וגרים יחד איתן בדירות הייעודיות שהוקמו לצורך כך.

     

    "הטיפול שלנו בנשים, שמתמקד, בין היתר, בהעצמתן, מוביל לכך שכשיצאו מהמקלט הן מצוידות בכלים הנדרשים לשקם את חייהן ולחיות חיים עצמאיים", אומר באר. "אני גאה לומר כי במקלט 'יחדיו' אחוז ההצלחה במניעת החזרה של הנשים לגורם האלים הוא מהגבוהים ביותר בארץ".

     

    "הילדים שגדלו בצל האלימות מאבדים אמונה בעצמם"

    גלית (שם בדוי), אישה בשנות הארבעים לחייה מאזור הצפון, התמודדה במשך שנים רבות עם אלימות מצד בן זוגה מבלי שאף אחד מסביבתה הקרובה ידע על כך דבר. כלפי חוץ המשפחה נראתה נורמטיבית, זוג הורים שמגדלים את ארבעת ילדיהם יחד ומצליחים להתפרנס בכבוד. גלית ניסתה שלא לפרק את משפחתה ולא סיפרה לאחיותיה על האלימות שהחלה באופן מילולי והתדרדרה לפיזית. בן זוגה לא עבד וגלית הייתה המפרנסת היחידה של משפחתה. את הכסף שהיא הרוויחה הבעל היה מבזבז בהימורים.

     

    לפני שמונה שנים, באחת מההתפרצויות האלימות של הבעל, הוא שבר בקבוק בירה והטיח אותו בראשה ובפניה של גלית. "רק כשראיתי את אחותי עם פנים חבולות ובוכייה הבנתי שהיא שמרה בסוד את מה שעובר עליה, את הגיהינום שהיא חיה אותו", מספרת סמדר (שם בדוי), אחותה הצעירה.

     

    גלית הגישה תלונה במשטרה, בעלה הורחק מהבית אבל צו ההרחקה לא סייע. הוא המשיך להטריד אותה באובססיביות וחיכה לה מתחת לביתה בניסיונות לשכנע אותה, לעיתים באיומים, להסכים לחזור לחיות ביחד.

     

    כשחשה בסכנה ממשית, היא נמלטה למקלט לנשים מוכות וכשיצאה ממנו ביקשה להתגרש. כאשר הבעל שמע על רצונה, הוא הגיע למספרה קטנה שהייתה אז בבעלותה ושרף אותה. "למזלה של אחותי ולמזלנו היא לא הייתה שם, וכך חייה ניצלו בנס", מספרת סמדר. בעלה של גלית נשפט ונשלח לכלא לשבע שנות מאסר.

    "התשתית שמציעה המדינה לנפגעות אלימות היא דלה, בלשון המעטה". הרב יחיאל אקשטיין (צילום: יוסי צבקר) (צילום: יוסי צבקר)
    "התשתית שמציעה המדינה לנפגעות אלימות היא דלה, בלשון המעטה". הרב יחיאל אקשטיין(צילום: יוסי צבקר)

    השפעותיה ההרסניות של אלימות כלפי נשים חורגות פעמים רבות גם למשפחה המורחבת יותר, לחברים ולסביבה הקרובה – שנושאים אף הם בעול של ההתמודדות הנפשית והכלכלית עם הסיטואציה. "מהרגע שאישה נקלעת לאלימות מילולית, נפשית ופיזית, אם היא לא יודעת לעצור אותה ברגע הראשון, היא מגיעה למצב של חוסר הערכה עצמית, ייאוש מהחיים, חוסר תקווה ותחושה שהיא לא יכולה לשלוט בחייה", מוסיפה סמדר.

     

    "זו כמו אבן שנזרקת ויש אדוות מסביב. הילדים שגדלו בצל האלימות נפגעים נפשית ומאבדים אמונה בעצמם. הגבר האלים בכלא ואחותי נאלצת לעבוד שעות מרובות, גם בלילות, כדי לפרנס את ארבעת ילדיה ולכן לא נמצאת בבית. הם במצוקה כלכלית ואני כדודה לא יכולה להרשות לעצמי לסרב לשיחת טלפון שבה היא מבקשת שאשלם חוב חשמל של אלפי שקלים. אני לא יכולה לדמיין את האחיינים שלי יושבים בדירה ללא אור או מזגן, אז אני משלמת. פעם זה חשמל, פעם זה מים ולפעמים זה גם לקנות אוכל, ציוד לבית הספר או לשלם לחוגים".

     

    "להתייחס לרצח נשים לא כעוד אירוע שולי - אלא כאירוע טרור חברתי"

    נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, הסביר כי "מצוקתן של נשים שחוו אלימות בביתן אינה מסתיימת עם צאתן מהבית. כאשר אישה נחלצת מבית אלים היא בדרך כלל נותרת חסרת דיור ואמצעי מחייה וצריכה לשרוד עם ילדיה עד לשיקומה. התשתית שמציעה המדינה לנפגעות אלימות היא דלה, בלשון המעטה. הקרן לידידות תורמת רבות למקלטים לנשים מוכות ותוכניות שיקום ומלווה נשים רבות שנחלצו מבתים אלימים".

     

    "כדי למנוע את הרצח הבא צריך שנשים יידעו כי ברגע שהן יעזבו את סביבתן האלימה יהיה מי שיקלוט אותן ויסייע להן עד שיצליחו לעמוד על רגליהן ולהיות עצמאיות כלכלית. ממשלת ישראל חייבת לפתח סל מענים שיכללו הכשרה מקצועית, מקלטים נאותים שיכולים להכיל את כלל הנשים הזקוקות וסיוע כלכלי שניתן להתקיים ממנו בכבוד".

    חברת הכנסת פנינה תמנו שטה יו
    "לזכור את כל אותם מאות ילדים יתומים שנשארים לבדם ביום שאחרי הרצח". ח"כ תמנו שטה(צילום: דוברות הכנסת)

    השדולה בכנסת למניעת אלימות נגד נשים בראשות חברות הכנסת פנינה תמנו-שטה (יש עתיד) ולאה פדידה (המחנה הציוני) קיימה השבוע דיון מיוחד שבו נשמעו עדויות של נשים נוספות שסבלו מאלימות במשפחה.

     

    "כשאנו שומעים עדויות מטלטלות שכאלה, עלינו לזכור את כל אותם מאות ילדים יתומים שנשארים לבדם ביום שאחרי הרצח", אומרת תמנו-שטה. "אחד הדברים שזעזעו אותי הוא שגיליתי ששבועיים אחרי הרצח הילדים נאלצים להתמודד עם סיטואציות משפטיות הזויות של חלוקת רכוש עם הרוצח. השבוע התפרסם שאישה שבגדה בבעלה לא תקבל 50% מהדירה, אבל החוק כיום משאיר לבעל שרצח את אשתו 50% מהדירה המשותפת, במקום להעביר את כולה לילדיה היתומים. אותו רוצח שפל צריך ליהנות מזה שהוא רצח? הפרקליטות סוגרת הסדרי טיעון עם רוצחים ומרשיעה אותם בהריגה במקום ברצח רק כדי שיוותרו על הדירה".

     

    יו"ר ויצו ישראל, גילה אשרת, קוראת להקים רשות לאומית למאבק באלימות נגד נשים: "רק גוף כזה, שתחום האלימות יהיה תחום העיסוק הבלעדי שלו, שיתייחס לרצח נשים לא כעוד אירוע שולי בחברה אלא כאירוע טרור חברתי, יוכל לקחת שליטה על מיגור התופעה ולטפל בנושא בכל הרמות הנדרשות - מדיניות, חקיקה, ענישה, טיפול ותקציבים".

     

    מחר, 25 בנובמבר, יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, תצא בשעה 18:30 צעדה מכיכר רבין בתל אביב אל רחבת הסינמטק בעיר, שם תיערך עצרת המחאה השנתית.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים