האנשים שנכנסים לכלא כדי לברוח מהעבודה
עבור דרום קוריאנים שמכורים לעבודה וקורסים ממתח, מתקן "הכלא שבתוכי" הוא החופש המושלם. הם חיים בתאים קטנים, בלי טלפון או שעון
דרום קוריאנים שזקוקים להפסקה מהחיים התובעניים לא חושבים שכלא זה מקום שצריך להתרחק ממנו. עבורם דווקא הכליאה בתא המאסר היא החופש האמיתי.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
"הכלא נותן לי חופש", אומרת פארק היי-רי, בת 28. פארק שילמה 90 דולר כדי לחיות כאסירה במשך 24 שעות. היא הגיעה ל"כלא שבתוכי", מוסד שפועל בהונג'צאון בצפון מזרח דרום קוריאה מאז 2013. עד כה הגיעו אליו יותר מאלפיים "אסירים". רובם, כמו פארק, עובדים בעבודות משרדיות וקורסים מרוב מתח. אחרים הם סטודנטים שמחפשים הפוגה ממערכת החינוך התובענית של דרום קוריאה.
"הייתי עסוקה מדי", אומרת פארק, שיושבת ב"תא המאסר" שלה, שגודלו 5 מ"ר בלבד. "לא הייתי צריכה להיות פה כרגע, בהתחשב בעבודה שאני עושה. אבל החלטתי לקחת פסק זמן ולהתבונן על עצמי, כדי שהחיים שלי יהיו טובים יותר".
הכלא אמנם לא אמיתי, אבל החוקים נוקשים מאוד. אי אפשר לדבר עם אסירים אחרים. אין שעונים, טלפונים או מראות. האסירים מקבלים מדים כחולים, קנקן תה, מזרן יוגה, עט ומחברת. הם ישנים על הרצפה. בארוחת הבוקר הם אוכלים דייסת אורז. בערב הם מקבלים בטטות מאודות ושייק בננה.
נו ג'י-היאנג, שהקימה את המקום, מספרת שמי ששימש לה השראה היה בעלה, עו"ד שעבד יותר ממאה שעות בשבוע. "הוא אמר לי שהוא מעדיף להיות שבוע בבידוד כדי לנוח ולהרגיש טוב יותר. זאת הייתה ההתחלה".
לדרום קוריאה יש כלכלה מפותחת ומערכת חינוך הישגית בצורה יוצאת דופן. עם ההישגים מגיעה חרדה גדולה, אזרחים שמכורים לעבודה ושיעור התאבדויות גבוה. ב-2017 עבד הדרום קוריאני הממוצע 2,024 שעות, מקום שלישי בין מדינות ה-OECD אחרי מקסיקו וקוסטה ריקה. כדי לעזור לאנשים לעבוד פחות ולהרוויח יותר העלתה הממשלה את שכר המינימום וקיצצה את מספר שעות העבודה שמותרות לחוק ל-52 מ-68.
מנהלת "הכלא שבתוכי" אומרת שחלק מה"אסירים" חוששים להיות בתא מאסר במשך 24 עד 48 שעות, אבל אחרי שהם "משתחררים" הם נשמעים אחרת. היא מספרת שאחרי השהות הקצרה בכלא הם אומרים לה: "זה לא כלא. הכלא האמיתי הוא המקום שאליו אנחנו חוזרים".
לפנייה לכתב/ת 
