הוא מחזר אחרייך, מתקרר וחוזר חלילה
לפעמים ההתנתקות היא באמת פיזית - הוא מסיים את הקשר או מתאדה לתקופת זמן לא ברורה. זו גם התנתקות מהזן שקל יותר להתמודדות. אך הייאוש הגדול קורה כשלפעמים הוא נשאר בסביבה, אבל את מרגישה איך הוא לא באמת שם. ואת בסטרס
את מתחילה לצאת עם גבר, יש חיבור ויש משיכה. אתם נמצאים ביחד, אולי כבר יצאתם לכמה דייטים, אולי דברים התחילו להתקדם. השיחות שלכם עמוקות, אינטימיות ואותנטיות. אתם מתחילים לגעת קצת ברגשות, מצליחים להיחשף, מסתכלים אחד לשני בעיניים ויש שם משהו, משהו שהוא מעבר למשיכה מינית. כל שיחה מצליחה להפעים אותך ואותו מחדש, זה החומר ממנו נוצרת היקשרות. ולא, את לא משקרת לעצמך שאת מרגישה את זה. האינטואיציה שלך מאותתת לך את זה כי את צודקת. זה באמת קורה, נוצרת פה אינטימיות.
עוד בנושא:
חושש מהרגע שבו אראה אותה פוסעת מולי
אלא שאז את מפסיקה להרגיש אותו. משהו בו כבה. את רואה את זה בהתכתבויות, את רואה את זה בתדירות שבה הוא יוצר קשר. ומעבר לזה, את מרגישה את זה בגוף שלך כשאת יושבת מולו. חברות שלך אומרות לך, "הוא עסוק, תירגעי", "לא הכול קשור אלייך", "זו סתם החרדה שלך, אל תתני לה מקום כי את תדפקי את זה". ולפעמים זה באמת כל אלו, אבל האינטואיציה שלך אומרת משהו אחר. אז את מרפה ולוקחת צעד אחורה. הרי כבר למדת לתת ספייס, למדת שגברים צריכים זמן ושלחץ לא עובד להם טוב.
והנה הוא חוזר, ושוב קירבה ושוב מגיעים כמעט לאינטימיות ואז הוא שוב נסגר. וזה מעבר להתרחקות, זה מעבר לטנגו הקבוע בחיזור. משהו עובר עליו כל פעם כשאתם מתקרבים. לאן אתם מתקרבים? לקסם הזה שנקרא אהבה. כן, המצב הזה כל כך מתסכל ולא נתפס, זה כמו יו-יו רגשי. בא לך לחבק אותו ולהמיס אותו אלייך אבל הוא - על הלב שלו יש המון-המון קשרים, וכשאת רק טיפה נוגעת שם במשהו, הוא לא מסוגל לעמוד בזה ומתנתק. לפעמים ההתנתקות היא באמת פיזית - הוא מסיים את הקשר או מתאדה לתקופת זמן לא ברורה. זו גם התנתקות מהזן שקל יותר להתמודדות. אך הייאוש הגדול קורה כשלפעמים הוא נשאר בסביבה, אבל את מרגישה איך הוא לא באמת שם. ואת בסטרס.
מצד אחד, את רוצה לעלות שלב רגשי במערכת היחסים, את מוכנה לקחת את הסיכון ולהתאהב, אבל הוא - לא משנה כמה הוא בוער מבפנים, הוא עוטף את עצמו בכל כך הרבה שכבות של הגנה עד ששום דבר לא יוכל לחדור פנימה. את מבולבלת, מתוסכלת ובעיקר מפוחדת, כי חוסר היציבות הזה מטריף לך את הדעת, ויותר מזה - נוגע לך במקומות הכואבים בך הקשורים להערכה העצמית שלך.
היחס שלנו לאהבה מתעצב לנו עוד בילדות. הורים ודמויות אחרות בחיינו ויחס האהבה שהם נתנו או לא נתנו לנו, מתווה את כל היחס שלי בבגרות לנושא הזה. גבר שגדל בבית שבו מודל האהבה הוא קשוח, מנותק, קר או מרוחק, עשוי בבגרותו לשחזר בתוך מערכות היחסים שלו את אותו מודל מבלי להבין מאיפה זה מגיע בכלל. כמובן שגם החוויות וההתנסויות הבוגרות שלנו תורמות ומעצבות אותנו. אם אהבה שרפה אותי, אם נפגעתי מאוד, אם הייתי במערכת יחסים מתעללת או אולי אפילו אני הייתי המתעלל בעצמי, כל אלו מן הסתם מייצרים לי במוח הקשר אסוציאטיבי לפיו אהבה שווה לכאב, סבל וסכנה, וככל שהאדם רגיש יותר וחווה יותר התנסויות מכאיבות בהקשר של אהבה, כך הקשרים האסוציאטיביים במוח שלו יותר חזקים ויהיה יותר קשה לעקוף אותם.
מנותק מעצמו
כולם רוצים אהבה. כל אורגניזם שחי רוצה אהבה. גם הבזיליקום בגינה שלי רוצה אהבה. אבל להבדיל ממנו, הגבר הזה מפחד כל כך עד שהוא בוחר להתנתק. וזה הרבה יותר מורכב מהפחדים הסטנדרטיים של גברים (פחד מאיבוד חופש, פחד מהתחייבות וכן הלאה). מדובר פה בפחד עמוק שיושב לרוב על פצעי ילדות עמוקים מאוד. עכשיו תביני, זה לא קשור אלייך, הוא מתנתק למעשה מעצמו, זו מערכת ההפעלה שלו, ככה היא עובדת. הוא לא יכול להרשות לעצמו להרגיש את הרגשות העוצמתיים האלו בגלל מבחינתו, אהבה מקושרת לכאב וסכנה. התוצאה היא גבר שמפחד מאינטימיות ברמה ההשרדותית ממש.
איך תזהי? אם הוא מתלהב באקסטרים, אם הוא טוטאלי על ההתחלה, אם יש דיסוננס גדול בין העלייה לירידה במערכת היחסים, ייתכן שאת נמצאת בקשר עם מישהו מנותק. פעמים רבות, מדובר בגברים מורכבים מאוד, עם עבר לא פשוט וסיפור אישי קשה. אם את מרגישה שאת בחוויית לונה פארק רגשי מטורפת, ואת פשוט המומה מהעוצמה שלכם ביחד לעומת הבדידות והניכור שבהתנתקות, סביר להניח שזה באמת המצב. ונכון שכשהוא מתלהב זה ממכר, זה משכר וזה כל מה שאי פעם פנטזת עליו, אבל שנייה אחר כך הוא נעלם, משאיר אותך עומדת עם הלב החשוף שלך ביד. זה מרעיד את כל מה שאת מאמינה בו לגבי העולם, לגבי עצמך ולגבי אהבה, וחשוב לי לומר לך, שקשר בריא, הדדי ומעצים - ככל הנראה לא יצא מפה.
הייתי רוצה להגיד לך לדבר איתו, אבל זה לא מה שיעבוד כאן. אם תנסי להציף את זה מולו הוא יכעס עליך, ישחק אותה לא מבין או שהוא באמת לא יבין. כל ניסיון לשקף או לחבר אותו בחזרה לעצמו יתפרש כפלישה למרחב האישי שלו, והוא מיד יצא להגנה. אם תנסי לחטט בפצע, מנגנוני ההגנה שלו יעצרו אותך מיד. הדרך הנכונה להתמודד איתו היא בעצם לשחרר אותו. אם את מחפשת אהבה בריאה, אל תשהי בדרמה הזאת. הוא לא בשל, זה מעייף, זה מרוקן, זה גורם לך להתעסק רק בזה ועשוי לחבל בשאר הדברים שיש לך בחיים.
זכרי שאת לא המטפלת שלו. הוא צריך ללמוד להילחם לבד בדרקון הפחדים שלו, וכרגע הוא לא שם. אולי הוא רוצה להיות שם, אבל הוא לא באמת מסוגל וזה בשום אופן לא קשור אלייך. עם זאת, קחי בחשבון שלא בטוח שהוא ישחרר אותך בקלות, ולמרות זאת את חייבת לזוז משם. אולי אם יטפל בעצמו, אולי אם יתפתח עוד קצת, אולי מהניתוק שלכם משהו אצלו יפתח. אולי. אבל זה יהיה הרבה יותר טרגי אם תמשיכי לקחת חלק במערבולת הזו שנה אחרי שנה, מבלי להגיע לאן שאת רוצה.
הפתרון הוא לעזוב ולבדוק עם עצמך האם זהו סוג גברים קבוע שאת נמשכת אליהם. אם כן, שווה להעמיק ולהתבונן כדי לנסות ולזהות מה מושך אותך אליהם ואיך את שוברת את הדפוס הזה, במקום לנסות לשבור את הדפוסים השורשיים שלו. צאי מהמקום של המושיעה שתחבר אותו ללב שלו. הוא צריך ללמוד לעשות את זה לבד. תתעסקי בך.
ליגד גרנית פורת היא מדריכת חיים, מאמנת אישית מטפלת בריברסינג ומקימת הסדנה להגשמת זוגיות
