ידעתי שסילבנה בסיכון, לא ידעתי עד כמה
הדרכתי את סילבנה צגאיי במועדון הנוער של א.ס.ף, אבל החיוך שלה לא הסגיר מה קורה בבית. ילדים יודעים מה להסתיר כדי לקבל אהבה
סילבנה צאגיי
אמה של סילבנה צגאיי שנרצחה השבוע בתל אביב היא בת 31. היא צעירה ממני בחמש שנים בלבד. שוחחתי איתה לא מעט בטלפון ונפגשנו כמה פעמים. אני לא מכירה אותה לעומק הכרתי את בתה לתקופה מסוימת. דאגתי לסילבנה אף שלא העליתי בדעתי סוף טרגי שכזה. אפילו לא קרוב. דאגתי לה כי היא הייתה ילדה בסיכון. במילים פשוטות, ילדה שחשופה לסכנות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
החיוך שלה בתמונה, שמאפיין את הילדה שאני זוכרת, לא הסגיר אף פעם את הקשיים שעמם נאלצה להתמודד - קשיים רגשיים וחברתיים וכלכליים וקיומיים. יומיומיים. הוא גם לא הסגיר את העבר שממנו אמה, שנמלטה מאריתריאה כדי לגדל אותה במקום שחשבה שיהיה מוגן עבורה ויכבד את הפליטות שלה.
החיוך של סילבנה לא הסגיר את העובדה שהיא נאלצה למצוא לעצמה עיסוקים בשעות היום בזמן שאמה נאבקת לפרנס אותן פה. הוא לא הסגיר את הכינויים שקיבלה ברחוב ואת עור הפיל שנדרשה לפתח. השבוע התברר שהוא גם לא הסגיר אלימות בתוך הבית.
- "נדמה לי שראיתי את הבחור". הדיווח שהוביל ללכידת רוצח סילבנה צגאיי
ידענו שסילבנה בסיכון, אפילו דיווחנו על זה, אבל לא ידענו עד כמה. גם בקבוצת הילדות במועדון הנוער של א.ס.ף, שבה הדרכתי אותה, קבוצה שנועדה לאפשר לה מרחב מוגן להביע את עצמה, לא ידעו עד כמה. ילדים הם יצורים חכמים וחברותיים שיודעים להסתיר מה שצריך כדי לקבל אהבה. בסוף היא נרצחה בשבוע שבו אנו מפגינות נגד אלימות כלפי נשים.
אני, שמבוגרת מאמה בחמש שנים אבל צעירה ממנה בפז"ם האימהות, לא יכולה להעלות על דעתי מה עובר עליה. לא יכולה להעלות על שפתיי מילים שיוכלו לה. לא יכולה להבין איך מדיניות יכולה לשתוק נוכח מציאות שכזאת, מכוערת, מזניחה, מפקירה נפש בעולם רק כי היא מסווגת או מוגדרת כאחרת או שונה. שוכחת שכולנו בני אדם.
אימהות רוצות להגן ולשמור על הגוזלים שלהן. זה אינסטינקט שמוטבע בכולנו למעט חריגות. לפעמים חלק טועות בדרך, אבל להגן הן רוצות. כמה נורא לחזור הביתה מעוד יום עבודה מפרך בארץ שאינה מסבירה פנים להיותך את, משפילה ומזלזלת ומנמיכה אותך, ומשאירה אותך באי ודאות ואי זכות, כמה קשה לחזור מיומיום כזה למציאות שבה הבת שלך עברה דבר שכזה.
אין לי מילים לאימא של סילבנה. אולי רק להזכיר שסילבנה הייתה נערה מבקשת מקלט, נפלאה וחברותית ורחבת לב ועוד הרבה דברים, וגם נערה בסיכון במדינה זרה. כמוה יש עוד רבים. רבים שמועדון הנוער בא.ס.ף מנסה להכיר, לתמוך בהם ולתת מענה. ראוי שהמדינה שלנו תעשה זאת גם כן.
- לי הכהן היא עובדת סוציאלית קלינית M.S.W, מטפלת רגשית פרטנית וקבוצתית. היא הנחתה במשך ארבע שנים את קבוצת הילדות במועדון הנוער של "א.ס.ף"
- ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל, שבה השתתפה סילבנה צגאיי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
