ניכור, מתח וחשדנות: היחסים המרים בין ג'ורג' בוש האב ליצחק שמיר

היחסים בין השניים התחילו ונגמרו בנימה שלילית. בוש האב ושמיר(צילום: סער יעקב, לע"מ)

לאחר כהונה של שמונה שנים כסגנו של הנשיא רונלד רייגן, נכנס ג'ורג' בוש האב לבית הלבן בינואר 1989 כשהוא מוכן לתפקיד יותר ממרבית קודמיו. לפני כן היה בוש ראש ה-CIA, שגריר ארצות הברית באו"ם, חבר בית הנבחרים ומילא שורה של תפקידים נוספים.

בתור סגן הנשיא לא עסק בוש באופן פעיל בענייני חוץ, כשהנשיא רונלד רייגן ומזכיר המדינה ג'ורג' שולץ ריכזו ביניהם את ניהול מדיניות ארה"ב בעולם. בתחילת 1989, כמה שבועות אחרי שבוש נכנס לתפקידו בבית הלבן, הוזמן ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק שמיר, לביקור בוושינגטון. ביקורים של ראשי ממשלות ישראל בשבועות הראשונים של כהונת נשיא אמריקאי חדש כבר הפכו למסורת, שמטרתה היא תיאום המדיניות בין ישראל לארה"ב.

פזנר יחד עם ראש הממשלה שמיר בלשכתו בירושלים(צילום: דוד רובינגר)

כבר בשיחתם הראשונה, הופתע שמיר כשהנשיא בוש דרש ממנו התחייבות שלא להקים התנחלויות חדשות ביהודה ושומרון. שמיר לא היה מוכן להיענות לדרישה וניסה להתחמק כשהשיב שההתנחלויות לא יהוו בעיה בהמשך הדרך. הנשיא בוש פירש אמירה זאת כהתחייבות מצד שמיר, ורב היה כעסו כשמפעל ההתיישבות בשטחים נמשך.

נושא זה גרם למתיחות בין השניים, שבאה לביטוי בכל פגישותיהם ובהתכתבויות ביניהם. מתיחות זו התפוגגה רק ערב מלחמת המפרץ הראשונה, בינואר1991, כשהנשיא בוש רצה להשיג שקט תעשייתי מצד ישראל ושינה במשך כמה חודשים את הטון כלפי שמיר. אלא שבמסגרת בניית הקואליציה נגד סדאם חוסיין, שכללה גם מדיניות ערביות כגון מצרים, סוריה וערב הסעודית, התחייב בוש שלאחר המלחמה יעשה ככל שביכולתו לקדם פתרון בין ישראל למדינות ערב בכלל, ועם הפלסטינים בפרט.

כדי לממש מטרה זו, החל שר החוץ ג'יימס בייקר במסע דילוגים נמרץ בין ישראל למדינות ערב מיד לאחר הניצחון נגד סדאם חוסיין. בייקר התאמץ לשכנע את הצדדים להגיע לוועידה ולהתחיל במשא ומתן. ואמנם, אחרי חודשים אחדים, יצחק שמיר הסכים לכך כשהעריך שהשיג את התנאים שהציב. באוקטובר 1991 התכנסו הצדדים לבסוף לוועידת השלום במדריד.

שמיר הביע שמחה על הפסדו במרוץ לנשיאות. ג'ורג' בוש האב וראש הממשלה לשעבר(צילום: דוד רובינגר)

אלא שוועידת מדריד לא הצליחה להפיג את המתיחות בין שמיר לבוש, שסירב בעקשנות לתת לישראל את הערבויות הדרושות כדי שתקבל הלוואות בסך 10 מיליארד דולר, שהיו דרושים ליישוב העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר. לבסוף היה זה יצחק רבין שקיבל את הערבויות שנה לאחר מכן, כשניצח את שמיר בבחירות 1992.

הטעם המריר של יחסי בוש עם שמיר בא לידי ביטוי עם תבוסת בוש לביל קלינטון ב-1992, אז הביע פומבית יצחק שמיר, חבר כנסת בספסלי האופוזיציה, סיפוק מניצחונו של קלינטון. הייתה זו התבטאות יוצאת דופן מצד מנהיג שהיה ידוע באיפוקו, ושיכולה להעיד על עומק הניכור ששרר בין שני האישים.