מכאן יצאה לדרך שביתת הנשים: דירת השותפות בת"א שהפכה לחמ"ל

"זאת יכולה להיות אני, ככה זה מרגיש לי, ולכן המחאה והשביתה הזאת היא שלי". בסלון של דירת שותפות תל אביבית, שחולשת על שדרות רוטשילד, מתנהל בשבוע האחרון חדר מלחמה של ממש. שלוש צעירות החליטו שנמאס להן מההפקרות בכל הקשור לפגיעה הבלתי פוסקת בנשים.

24 נרצחו מתחילת השנה, ושלוש הצעירות - סתיו, רותי ודרור - החליטו שהגיע זמנן להפסיק לשתוק. כשחלקן ישובות על הרצפה מסביב לשולחן הנמוך בסלון, וחלקן בכיסאות סביב שולחנות שהוקמו בחלל החדר, עשרות נשים החלו בהכנות לשביתת הנשים הראשונה וכמובן גם הגדולה בישראל.

"התחלנו בתור שלוש בנות פה על השטיח", מספרת רותי קליין, אחת משלוש היוזמות של השביתה. "מהר מאוד חברנו לקואליציית 'דגל אדום' וככה כולן התחילו להגיע לכאן. כרגע בכל יום יש פה ממוצע של 40-30 נשים מדהימות שבאות, נכנסות, וגם כמובן גברים מדהימים, וזה מאוד מרגש". קליין מספרת כי בשבוע האחרון נאלצה לוותר על ביתה, אך בעבורה המטרה חשובה ביותר.

קליין הוסיפה כי היא וחברותיה, כולן אקטיביסטיות בשנות ה-20 לחייהן, "עדיין מופתעות ושמחות על הדבר המטורף הזה שקורה בארץ, אבל היה לנו ברור שזה הזמן". קבוצת הנשים שמאיישת את החמ"ל מפעילות מהדירה את השטח לקראת פיזור ההפגנות ברחבי הארץ מחר. "כל הארגונים וכל הבנות פה בחמ"ל עכשיו על הרגליים כדי להפעיל את מחר בתור יום השביתה הגדול בישראל לנשים", אמרה קליין.

החמ"ל בפעולה

סדר יום לשביתה

החמ"ל מנוהל בשיטתיות. מפיקות, דוברות, מפעילות מערך הניו מדיה והפעלה של מערך גיוס כספים ותומכים מארגוני המשק ומהנשים החזקות במשק. אחת ממפיקות האירוע היא ענת ניר, פעילה חברתית ומפיקה מוכרת ומקושרת, שמנסה בכל מאודה לגייס את כל מי שניתן על מנת שיסייע בהכנות לקראת אירוע השיא מחר - הפגנת הענק שמתוכננת בכיכר רבין.

"הכול מאוד מאולתר", אומרת ניר. "זו מחאה של נשים ואנחנו בעצם מתעסקות באמת במה שמפריד בין נשים להשפעה ציבורית והשפעה על סדר היום. אנחנו התחלנו מהסוף, כשקודם כל אמרנו: עוצרות הכול ומכריזות על מצב חירום". ניר הוסיפה כי "מחר בכיכר רבין אנחנו נראה על הבמה נשים מכול קצות החברה הישראלית, אנחנו נראה נשים ערביות ויהודיות, יוצאות אתיופיה ורוסיה, אנחנו נראה נשים מזרחיות, נראה נשים שכואבות את לכתן של הקרובות שלהן וגם אבות ואחים". היא הוסיפה כי בשנת בחירות, אל לפוליטיקאים להפנות את גבם לקול זעקת הנשים: "מי שלא יסתכל על קולן של נשים בבחירות הקרובות לא יזכה בו".

"דורשות שהתקציב יועבר". סתיו ארנון

"היה לנו ברור שזה הזמן". רותי קליין עם דרור שדות

בין הנשים שמפעילות את החמ"ל מצאנו גם את מיכל קטושבסקי שמסייעת בניהול האירוע ברמת הרשתות החברתיות. "זה ממש מטורף, אני לא יכולה לעקוב אחרי כמה אנשים מציפים את זה ומשתפים את זה", סיפרה קטושבסקי שוויתרה על עבודתה היום כדי לנצל את כישוריה לטובת המאבק: "דיברתי עם הבוס שלי והסברתי לו את המצב והוא הבין. והוא תומך, הוא תומך בי. במה שאני עושה. הסברתי לו שאני פה".

קטושבסקי אף סיפרה כי באופן אישי, הסיבה שהיא בחרה כל כך להיות מעורה במאבק הוא מתוך הבנה שאף אחת אינה מוגנת. "זאת יכולה להיות אני, ככה זה מרגיש לי, ולכן המחאה והשביתה הזאת היא שלי, היא כלפי עצמי, היא לעשות טובה לעצמי ולכן זה כל כך חשוב".

וגם כמה גברים נותנים כתף. אחד מהם הוא אלון נוטקביץ. "באתי לתמוך ולעזור", הוא מספר. "יש אלימות מטורפת כלפי נשים בארץ הזאת, יש אפליה נגד אוכלוסייה שמהווה רוב במדינה וזה המאבק של כולנו, לא רק של נשים, זה מאבק של כל מי שחי במדינה הזאת ורואה עצמו חלק מהחברה בישראל".

סתיו ארנון, אחת משלוש המארגנות הראשיות של המחאה סיפרה כי לאחר קבלת ההחלטה שהניעה את השביתה, הדרישות שלהן מהממשלה ורשויות אכיפת החוק הן לאמץ את מסקנות הוועדה הבינמשרדית שטיפלה בנושא האלימות נגד נשים כבר לפני כמה שנים ושמסקנותיה אומצו אשתקד.

לדברי ארנון, "הבטיחו שיעבירו 250 מיליון שקלים לטובת תוכנית חירום לאומית למניעת אלימות כלפי נשים. מה שקרה זה שעד היום הועברו פחות מ-10%מהתקציב ואנחנו דורשות שהתקציב הזה יועבר באופן מידי ויכלול תוכנית מקיפה לתחומים הבאים: שיקום לנפגעות, שיקום לתוקפים, מערך של חינוך והסברה מהגילים הכי צעירים של ערכים, של שוויון בין המינים וחינוך מגדרי, ושינוי מדיניות מקיף במשטרת ישראל בכל מה שקשור בטיפול כלפי נשים בכלל וטיפול באלימות במשפחה בפרט".