קונסולת ילדות: תעשיית הנוסטלגיה של עולם הגיימינג
אטארי? נינטנדו? סגה? סוני? בני ה-45 מתגעגעים לקונסולות ילדותם, ומוכנים לשלם עליהן. התוצאה: קאמבק של קלאסיקות כמו גיים-גיר, NES ומגה-דרייב, שחורכות את המדפים בעולם
בראשית הייתה אטארי, האייקון הראשון ומולידת תעשיית הגיימינג המודרנית. החברה האמריקאית השיקה את הקונסולה הראשונה שלה באמצע שנות ה-70, והחלה בכך מהלך שהפך את משחקי הווידיאו מעסק המעניין רק כמה טינאייג'רים משועממים, לתעשיית הבידור החזקה והרווחית ביותר כיום. מתברר, שככל שחולף הזמן והמשחקים משתכללים, מורגשת במקביל מגמה מפתיעה: נוסטלגיה לעבר.
למרות שאטארי נעלמה כבר באמצע שנות ה-90, אחרי ניסיון אחרון להשיק קונסולת גיימינג מתקדמת ("יגואר"), המותג לא נעלם. למעשה הוא החל להפציע בשנה האחרונה בזכות יזם צרפתי בשם פרדריק שאנה, שרכש את מה שנשאר ממנה ב-2013. החברה נשאה על גבה המון חובות, אך שאנה הבלתי נלאה הצליח בתוך ארבע שנים להחזיר את כולם, להשיק שני משחקים חדשים המתבססים על כותרים ותיקים, ולהכריז על פרויקט נועז של קונסולת אטארי חדשה, שעיצובה מבוסס על ה-VCS הוותיקה של שנות ה-70.
אטארי VCS
הגימיק הנוסטלגי עובד. הוא נושא ראש יותר ויותר בשוק הגיימינג, ומתבסס בעיקר על קהל יעד של מבוגרים או היפסטרים חובבי וינטג': המבוגרים שגדלו בשנות ה-70, בני דור ה-X, שעבורם גיימינג היה חלק מהילדות, הם היום מעמד הביניים העיקרי. הם מרוויחים יפה, הילדים שלהם מתייחסים למחשבים ולסמארטפונים כדבר מובן מאליו, וכשהם, ההורים, נתקלים בקונסולה שמציעה להם את חוויית הילדות במארז מודרני (יחסית) ובמחיר סביר - הם הולכים על זה.
אבל זו לא רק דרישה של השוק, אלא גם עבודה של אנשי שיווק. לדברי ד"ר מוריס הולברוק, חוקר שיווק מאוניברסיטת קולומביה, כולנו מקבעים את ההעדפות שלנו סביב גילי העשרה והעשרים; לכן, כשרוצים למקד מוצר לטווח גילים מסוים, כל מה שנדרש הוא להציע את האריזה המתאימה. במקרה הזה מדובר במבוגרים בני 40 עד 50, שהיו בני נוער לפני כ-30 שנה.
פי 10 מהמחירון
וזה בדיוק מה שחברות המשחקים עושות. זה החל לפני כשנתיים, כשנינטנדו הציגה את קונסולת הסוויץ' החדשה שלה ובמקביל הודיעה כי תייצר סדרה מיוחדת של הקונסולה הקלאסית, ה-NES, ותמכור אותה בעונת החגים של 2016. הקונסולה המחודשת נחלה הצלחה עצומה. נינטנדו מכרה ממנה כ-2.3 מיליון יחידות בתוך שלושה חודשים, תוך שהיא עוקפת את מכירות האקס-בוקס והפלייסטיישן 4. אבל למרות ההצלחה, נינטנדו לא הוסיפה לייצר אותה.
היא חזרה על המהלך שנה לאחר מכן, עם הדגם השני שלה, ה-Super NES, שמבוסס על הדגם העוקב ל-NES. הקונסולה החדשה גם שימשה כמודל לכל המוצרים שהגיעו לאחר מכן: תבנית מוקטנת של הקונסולה המקורית, תוספת של חיבור HDMI המיועד למסכים מודרניים, ועשרות משחקים קלאסיים מותקנים מראש, כדי שהמבוגרים לא יצטרכו חלילה לחפש אותם באתרי המשחקים העתיקים והחצי-חוקיים. השנה הודיעה נינטנדו כי היא מחדשת את אספקת ה-NES ותציע אותה למכירה באותו מודל כמו לפני שנתיים. האספנים כבר החלו לחמם מנועים כדי לשים את ידיהם על הקונסולה הקטנה, ולאחר שנינטנדו הודיעה שהיא מפסיקה את הייצור, הוצעו באי-ביי דגמים של הסדרה הראשונה במחיר גבוה פי עשרה מהמחירון.
הייצור בברזיל לא פסק
סגה הייתה הראשונה להגיב להצלחה של נינטנדו עם קונסולה מחודשת, מבוססת על המגה-דרייב הקלאסית. כמו נינטנדו, גם כאן יש היצע של עשרות משחקים קלאסיים, אך במחיר קצת יותר גבוה. שלא כמו הדגם של נינטנדו, היצרנית החדשה Analogue, שרכשה את רישיון הייצור מסגה, הודיעה שהקונסולה שלה תתמוך גם במחסניות משחקים של הקונסולה המקורית, אבל גם באלה של סגה, מאסטר-סיסטם הקלאסית והגיים-גיר הניידת משנות ה-90.
עם זאת, לסגה יש יתרון שמשחקיה הפכו בשנים האחרונות ללהיטים גם בפורמטים מודרניים: מותג סוניק הקיפוד שלה הפך לסדרת אנימציה וממשיך להימכר יפה גם בפלייסטיישן 4 ובאקס-בוקס וואן, כמו גם על סמארטפונים. הקונסולה הקלאסית שלה הפכה ללהיט בברזיל עד כדי כך שייצורה מעולם לא הופסק שם, ועד היום היא ממשיכה להימכר בכמה עשרות אלפי יחידות בשנה.
השחקנית הטרייה בתחום היא סוני. הפלייסטיישן המקורית הייתה הקונסולה שממש הצילה את החברה, וגם כיום המותג מהווה את חלק הארי של הכנסותיה. בספטמבר הודיעה היצרנית היפנית על השקת הקונסולה מחדש, עם כ-20 משחקים קלאסיים בכ-100 דולר. יזמים זריזים, שעלו על הטרנד, כבר מנסים למצוא את הלהיט הבא, מה שהוביל בינתיים לחידוש מחשב הקומודור 64 הקלאסי, ואפילו של PC זעיר, מצויד במשחקים כגון קראטקה או קינג-קווסט. לא ברור מתי מיקרוסופט תחליט גם היא להיכנס למשחק עם חידוש לאקס-בוקס המקורית, שתחגוג ב-2021 יום הולדת 20.
מעבר לערך הנוסטלגי, לא ברור אם קונסולות או חידושי מחשבים משנות ה-80 וה-90 באמת מספקים ערך מוסף, מלבד התרפקות על העבר הטוב והישן, אבל כל עוד יהיו מי שייהנו מהנוסטלגיה הזו, יהיו גם כנראה מי שימשיכו לעשות מזה כסף.
