.jpg)
בסוף יהיה בסדר. בעיקר אם תאמיני בזה
אבא שלי תמיד היה אומר: "סוף טוב הכל טוב ואם לא הכל טוב סימן שזה לא הסוף". האמונה הזאת, שדברים מסתדרים בסופו של דבר, היא זו שמאירה לי את דרכי בעולם. כדאי לכם לנסות גם
"הכל מסתדר לך", היא אמרה בטון של החיים לא הוגנים. "את רוצה משהו והוא קורה, רק את יכולה לעצור בתחנת דלק ולמצוא זוגיות, זה לא עובד ככה אצל אנשים אחרים". העיניים שלה שידרו "גם אני רוצה אבל לי זה לא יקרה".
אני מכירה את ההנחה הזאת, אבל בכל פעם שאני שומעת אותה אני נדהמת מחדש. מבחוץ לא רואים בכמה תחנות דלק עצרתי, כמה פעמים נתתי גז, כמה פעמים זרקו אותי ממכונית נוסעת, כמה עיזים הייתי צריכה לנשק לפני ש"הכל הסתדר לי".
זה לא שאני מבקשת משהו והוא קורה מעצמו. אני עושה דברים בשביל שזה יקרה, לפעמים זה קורה תוך שבוע ולפעמים תוך ארבעים שנה, אבל אם אני צריכה לשים את האצבע על הסיבה המדויקת שבגללה זה קורה, אז האצבע מתבייתת על האמונה שבסוף הכל מסתדר.
כשהייתי חולה אבא היה אומר לי "מה שלא עובר בשבוע עובר בשבעה ימים". כשדברים הלכו נורא ואיום הוא היה אומר: "סוף טוב הכל טוב ואם לא הכל טוב סימן שזה לא הסוף". האמונה הזאת, שדברים מסתדרים בסופו של דבר, היא זו שמאירה לי את דרכי בעולם.
תתמקדו באור שבחיים - במקום בחושך
לכולנו יש אמונות שאנו נאחזות בהן כייהרג ובל יעבור, ואנחנו לא מבינות כמה הן תוקעות אותנו. גם בימים הכי מחורבנים, כמו אז שישבתי על הספה והתקרה נזלה עליי כשהיא בוכה דמעות של גשם ואני בוכה יחד איתה, ידעתי שיהיה בסדר, כי אני אזמין איש מקצוע שיטפל בזה.
גם כשישבתי לבד בלי טפטוף של מחזרים ידעתי שיהיה בסדר והם יגיעו. גם כשבן זוג נפרד ממני, האמנתי שיגיע מישהו יותר טוב, וגם כשבעבודה כמעט פיטרו אותי היה לי ברור שאני אצא מחוזקת.
אולי זו תמימות נעורים שנותרה בי, אולי זו נאיביות מטופשת, אבל אם ממילא אני לא יודעת מה העתיד צופן לי, אני מעדיפה להאמין שהוא יבוא בטוב. לפעמים זה מונע ממני להסתער על משימות, כי הרי ממילא יהיה בסדר (היוש דחיינות, לא נעים מאוד), אבל מהצד השני זה הופך אותי לשמחה בחלקי, וזה מספיק לי.
לא הכל מסתדר בחיים כמו שאנחנו רוצות, אבל אנחנו יכולות לבחור איפה לשים את הפוקוס, בחושך או באור. בכולנו יש הכל מהכל: אומץ, פחד, שמחת חיים, עצב תהומי, הומור, נוקשות, רכות... אפשר לקחת את כל החלקים שאנחנו לא אוהבות בעצמנו, להקטין אותם ולדחוף לבוידעם, ובמקביל לשלוף את הסוודרים העבים והמפנקים של מה שהיינו רוצות להכניס לחיינו. האנרגיה זורמת למקום שבו תשומת הלב מתמקדת.
מצאתי את האהבה שלי בתחנת דלק לא בגלל שכל הניסים והנפלאות קורים לי. אני לא סופר-וומן, ואין לי כוחות על. פשוט אמרתי לעצמי "הכל בסדר" גם כשהיו לי סיבות לחשוב אחרת, שברתי את דפוס ההתנהגות שלי, עד שדברים באמת נהיו בסדר.
גם ברווז שנראה כל כך רגוע כשהוא מחליק באגם, מפדל מתחת למים במרץ כדי להיות בתנועה.
שלך,
גאיה קורן, מרצה ומנחת סדנאות בשיטת "אני מלכה", מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר" ועיתונאית בידיעות אחרונות.
לפנייה לכתב/ת 
