תפוצה בכ-290 אלף ש' על תאונה – אף שהמשאית לא פגעה בה

נהג שהגיע לבסיס צבאי פגע בכבלי תקשורת ואחד מהם נפל ופצע מוכרת בשק"ם. בית המשפט קיבל את תביעתה וקבע: מדובר בתאונת דרכים

עו"ד נעמה אור אורניפורסם: 16.12.18 , 08:14

בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מוכרת בשק"ם בבסיס צבאי לפיצוי בגין פציעה שנגרמה מכבל תקשורת שנפל עליה אחרי שמשאית פגעה בו. השופטת ריבה שרון קיבלה את עמדת הנפגעת שלפיה מדובר בתאונת דרכים, וחייבה את נהג המשאית ואת חברת הביטוח שלו לשלם לה כ-290 אלף שקל, ולכך יתווסף פיצוי שתקבל מהביטוח הלאומי.

האירוע התרחש לפני כארבע שנים: נהג המשאית הגיע לבסיס כדי לפרוק סחורה, ותוך כדי נסיעה לאחור פגע בכבלים של עמוד תקשורת. הכבלים קרסו אט אט במשך כמה דקות, ואחד מהם פגע במוכרת. לטענתה היא נפגעה ברגלה וסובלת מאז מנזקים נפשיים. בעקבות זאת היא הגישה תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד נהג המשאית וחברת "כלל" – המבטחת של כלי הרכב.

תאונת דרכים

הגזימה במשפט – אבל תפוצה ב-228 אלף שקל

מערכת psakdin

אישה שנפצעה מכלי רכב שיקרה לגבי מצבה הרפואי, הנפשי והתעסוקתי. למרות זאת קבע בית המשפט שהיא זכאית לפיצוי מהביטוח

נפגעת תאונה הגזימה במשפט – אבל תפוצה ב-228 אלף שקל

הצדדים נחלקו בין היתר בסיווג התאונה. התובעת טענה שמדובר בתאונת דרכים, שכן האירוע החל בנסיעה של המשאית. לשיטתה, מדובר בזירת תאונה "חיה", והנהג הוא שהחל את שרשרת ההתרחשויות שהסתיימה בפגיעתה כאשר הכבלים נפלו עליה.

מנגד טענו הנתבעים שלא מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, בין היתר משום שהמוכרת היא שנתקלה בכבלים, שכבר היו סטטיים, ואז נפלה. עמדה זו התבססה על עדות הנהג, שטען כי התובעת "נכנסה בחוט".

אלא שהשופטת הפנתה לכך שהנהג העיד שלא ראה את התאונה עצמה. בסיכומה של מחלוקת עובדתית זו היא כתבה: "התרשמתי חיובית ממהימנות עדותה של התובעת לפני. הנתבע לעומת זאת, לא עורר בי את אותה מידת אמון, ודומה היה בעיני כי עדותו אינה מבוססת על זיכרון סובייקטיבי מוחלט". היא הוסיפה שגרסת התובעת נתמכה בתיעוד רפואי שהראה כי גרסתה עקבית.

"תוצאה מתמשכת"

בפן המשפטי הגיעה השופטת שרון למסקנה שהאירוע אכן עונה להגדרת "תאונת דרכים", אף שככל הנראה מרגע פגיעת המשאית בכבלי התקשורת ועד לפגיעה בתובעת חלפו כשמונה דקות. היא הבהירה כי כל היסודות או התנאים לסיווג "תאונת דרכים" מתקיימים כאן – מאורע, רכב מנועי, שימוש, נזק וקשר סיבתי.

המחלוקת העיקרית נגעה לקשר הסיבתי – האם התובעת נפגעה "עקב שימוש ברכב"? השופטת קבעה שכן והבהירה כי חוק הפיצויים לא דורש בהכרח מגע פיזי בין הנפגע לבין כלי הרכב. היא סברה שכל המבחנים – בהם "מבחן הסיכון" ו"מבחן השכל הישר" – מובילים למסקנה שקיימת זיקה ישירה בין נסיעת המשאית לבין פציעת התובעת, המהווה "תוצאה מתמשכת מעבר למה שנראה לכאורה כסופה של תאונה של פגיעת משאית בכבלים".

חלק נרחב של פסק הדין הוקדש לנזקים שנגרמו לתובעת, שכללו הפסדי השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות.

לאחר שקבעה לה נכות תפקודית בשיעור של 30%, ועל בסיס זה חישבה את נזקיה (בסכום של כ-550 אלף שקל), ולאחר הפחתת תגמולים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך 251,800 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כ-39 אלף שקל.