כך מלמדים כיתה שלמה מתמטיקה. בקלות

במקום להטיף את החומר (בכל מקצוע), שיטת ה"משחוק" המהפכנית והפשוטה תוציא מורים מהקיבעון ותציל את מערכת החינוך. תסתכלו על גורי האריות

חגי גלנטפורסם: 12.12.18 , 12:00

(צילום: shutterstock)

היכנסו לבית ספר באזור מגוריכם ותחושו דז'ה וו. אמנם בכניסה יש מסך פלאזמה, בכל כיתה יש מקרן וההורים מעודכנים דרך אפליקציה, אבל לא השתנתה מאז שאתם הייתם בני נוער. צורת ההוראה נשארה כפי שהייתה. רוב המורים עדיין עומדים ומרצים/מטיפים את החומר הלימודים. התלמידים והתלמידות נדרשים לקלוט ולפלוט אותו כפי שהוא. ספק אם יש צורת לימוד מתסכלת יותר או כזאת שמעוררת פחות יצירתיות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מאידך, בתחומים אחרים שאינם מערכת החינוך, עולה שיטה חדשה ששמה "משחוק" - טכניקה שבאמצעותה מעבירים תכנים על ידי הוספת אלמנטים מעולם המשחק, מה שהופך את חווית הלימוד למהנה ויעילה יותר. בעולם הפרסום, למשל, וגם בתחום הכשרת עובדים, שיטת המשחוק עובדת בהצלחה כבר שנים. למה היא עובדת?

כי אנחנו אוהבים ללמוד. כן, באמת. לא רק מהסיבה הרוחנית או הנפשית, אלא כי אנחנו גם מתוגמלים על זה באופן ביולוגי. כשאנו לומדים דברים חדשים ונוצרים קשרים חדשים במוח, תאי הדופמין נכנסים לפעולה, והתוצאה היא הפרשת סרוטונין ושאר הורמונים המשרים עלינו תחושה של אושר.

מדוע אם כך קשה למצוא ילדים שרצים לבית הספר מאושרים? מדוע מערכת החינוך אינה מפעל ענק של שמחה ותאוות לימוד? בין השאר כי המעורבות של התלמידים מתמצית בישיבה משמימה מול מורה שיורה עליהם חומר. הם לא מספיק פעילים בתהליך הלמידה.

יישום שיטת המשחוק עשוי להפוך את בתי הספר למעצמה רוחנית, מדעית ויצירתית. זה נשמע חלומות באספמיה אבל מדובר ברעיון ישים ואפילו קל לביצוע. יתרה מכך: לא נדרשים לזה תקציבי עתק או טכנולוגיות משוכללות, אלא רק שינוי בדפוס החשיבה.

באחד מבתי הספר שבהם עבדתי ביקשה ממני מורה למתמטיקה שאעזור לה לבנות משחק בנושא הרחבת שברים. המטרה הייתה ללמד את התלמידים שכשמכפילים את המונה, צריך להכפיל גם את המכנה. אז בנינו להם משחק עלילתי: יצרנו אוניה שנעה על ציר, ובכל פעם שהם הכפילו את כמות הארגזים בצד אחד של האנייה - היה עליהם לאזן אותה באמצעות הכפלה של הצד השני. הם "איזנו" באמצעות פילים, עציצים וארגזים. לאחר מכן לא נשאר אפילו תלמיד אחד שלא הבין הרחבת שברים.

בבית ספר אחר משחקנו את לימודי ההיסטוריה. המטרה שהמורה הציבה לעצמה הייתה שהתלמידים ידעו להבין את התקופות בהיסטוריה על פי סדר כרונולוגי. לכן יצרנו רצף של משחקי חברה ששירתו את המטרה הזו: בהתחלה התמסרו התלמידים עם צלחת מעופפת. התלמיד שמסר את הצלחת היה צריך לנקוב בשם התקופה הראשונה. התלמיד שקיבל ממנו את הצלחת היה צריך לומר מאפיין של התקופה הזו, ולנקוב בשם התקופה הבאה בתור, וכך הלאה.

משחק שני, היה חדר בריחה פתוח ברחבי בית הספר, ששלח את התלמידים מתחנה לתחנה. התחנות היו מסודרות על פי סדר כרונולוגי של התקופות בהיסטוריה, וכל תחנה שלחה לתחנה הבאה. לסיכום קיבלו התלמידים ערכה ליצירת קומיקס של דמות על שנוסעת בזמן ובאמצעותה הם חזרו שוב על סדר התקופות הכרונולוגי.

משחק הוא דרך הלמידה האולטימטיבית כי זוהי דרכו של הטבע. ראו למשל כיצד לומדים גורי אריות לתקוף ולהתגונן באמצעות המשחקים שלהם. כמות הידע שאנו מצליחים להעביר באמצעות משחק היא אדירה ביחס לשיעור פרונטלי רגיל. מרשימה עוד יותר היא כמות הידע שנשארת לתלמידים לטווח ארוך.

בית ספר יכול להיות מקום המסב אושר, סיפוק וכישורי למידה. מה אפשר להעביר באמצעות משחק? כל דבר. ידע, טכניקה, מיומנות, ערך ודינמיקה. אפשר להתחיל את מהפכת המשחוק כבר עכשיו, אם רק נחליט שהגיע הזמן למערכת חינוך טובה יותר עבור ילדינו.