שחקן גדול, איש קטן / טור

עזוב אותנו כבר יוסי בניון. רד מאיתנו, צא לחופשה, סע רחוק, תתנתק מהכדורגל, תן לנו אוויר, אנחנו לא יכולים יותר. מיצינו. די. מספיק. נמאס. חלאס. אינאף איז אינאף.

• בניון סיים את דרכו במכבי פ"ת
• ולא בפעם הראשונה: ההסתבכויות של יוסי בניון
  

כבר ארבע שנים עברו מאז שחזרת לארץ ונדמה שמעולם לא עזבת. נשארת אותו ילד מאוס שמסרב להתחלף ומבייש את אלי כהן. יוסי בניון דורס כמו משאית כבדה את כל המורשת האירופית שלו, קשה להאמין שזה הכדורגלן הישראלי הכי גדול שהיה כאן. ההוא שעשה קסמים בליברפול וסחב את הנבחרת לבד, רב עכשיו על דקות משחק עם מכבי פתח תקווה. זה מביך כמו הדלקת נרות בבר מצווה בשנות ה-80. העולם התקדם, יוסי נשאר ילד.

העולם התקדם, יוסי נשאר ילד(צילום: אורן אהרוני)

בסרט התיעודי על איל ברקוביץ', "פליימייקר", יש סצנה כמעט מצמררת: ברקוביץ' פוגש את בניון, אז בווסטהאם, ואומר לו שלא יעז לחזור לארץ. חבל שיוסי לא הקשיב. אפילו הפרק של ברקוביץ' בארץ נראה הרבה יותר מוצלח משל בניון. לפחות הוא עצר את הבושה בזמן. החזרה לארץ של אליניב ברדה היא דוגמה הפוכה: הוא ידע מתי להוריד את הראש ולקבל את העובדה שהוא כבר לא הכוכב של באר שבע, מה שסייע לו להישאר המלך הבלתי מעורער של הנגב.

אבל בניון החליט ללכת עם הראש בקיר פעם אחר פעם ולבזות את עצמו, כבר אי אפשר להאשים את הארגון החולה של מכבי חיפה או את הציניות של אלי טביב. בפתח תקווה עשו הכל כדי שבניון ירגיש טוב ורצוי, אבל הוא ירק להם בפרצוף כבר בקיץ כשרצה לכאורה לעבור לבית"ר ירושלים, ועכשיו זה.

בניון הוכיח שהדבר הכי חשוב לו זה יוסי בניון, והוא באמת חושב שהוא גדול יותר מהמשחק עצמו. בזמן שסופרסטאר ענק כמו וינס קרטר מכתת רגליים ב-NBA, אומר תודה על כל דקת משחק ובכך משמש דוגמה אמיתית לצעירים, ליוסי לא נאה לשבת על הספסל אפילו רגע אחד. כאילו הוא עדיין בן 28 ולא בן 38 ובעונה שעברה כבש 20 שערים ובישל 30.

לא משנה מה התחנה הבאה שלו, קלוז'ר יפה לקריירה כבר לא יהיה. קשה למחוק ארבע שנים של דרמות. במקום להיזכר ככדורגלן הכי גדול שהיה כאן, בניון ייזכר בעיקר בגלל האגו העצום שלו וחוסר היכולת להכיר במגבלותיו. לך הביתה יוסי. איך אמרו בחגיגה בסנוקר? "קח כמה מנדרינות ולך לטייל".