שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      איך תיזכר הקריירה של יוסי בניון
      המקטרגים יציינו תמיד את ההחלטה לעזוב את איאקס, את העימותים עם המאמנים, האגו והילדותיות. המסגנרים ידברו על הגאונות על הדשא, ההצלחה המסחררת באירופה והתשוקה הבלתי נגמרת למשחק. ד"ר יוסי ומיסטר בניון

      יוסי בניון מלווה את הכדורגל הישראלי על שלל כוחותיו (נבחרת, מועדונים, מאמנים, קהל) כבר מגיל 15. מהרגע שבו פרץ לתודעה סיפק בניון רגעי שיא בלתי נשכחים שהכתירו אותו לאחד מגדולי שחקני ישראל ובשיאו לגדול מכולם. אך לצד רגעי השיא הללו סופקו לא מעט רגעי מחלוקת, הן בהחלטות המקצועיות והן בהתנהלות הבינאישית.

       

      תמיד קל לבקר את הצד השלילי של ספורטאים גדולים. לא משנה איך מסתכלים על זה תמיד מצפים למעידות שלהם ולרגעי מחלוקת שהרי אלו מעוררי עניין רב בקרב הציבור. המקטרגים יזכירו תמיד את ההחלטה לעזוב את איאקס, דרך ההתנהגות בהפועל באר שבע כלפיי שחקנים מבוגרים ממנו, הפיאסקו עם אלי כהן במכבי חיפה ועד הבעיות עם דרור קשטן, לואיס פרננדז, רוני לוי, אלי טביב ועכשיו אלישע לוי.

       

      יוסי בניון מכבי פתח תקוה (צילום: אורן אהרוני)
      יוסי בניון עוזב עוד קבוצה(צילום: אורן אהרוני)

       

      המסנגרים, לעומת זאת, יבליטו את ההישגים שביניהם נמצאים עונות בלתי נשכחות במכבי חיפה, כיבוש סנטאנדר, ליברפול, צ'לסי, ארסנל וכמובן רגעים בלתי נשכחים במדים הלאומיים. כדי לנתח את הסיטואציות בקריירה של בניון צריך להתייחס באופן ספציפי למצבים המנטאליים־מקצועיים בהם עמד השחקן בכל אחת מתחנותיו.

       

      מדימונה לאליפות

      כולנו מכירים את סיפור הסינדרלה של בניון, שהגיע מדימונה למדי קבוצת הבוגרים של הפועל באר שבע ולצערו ירד איתה לליגת המשנה. הגיל הצעיר של בניון יחד עם הצלחות במדי הנבחרות הצעירות שיכנעו את אנשי הכדורגל בישראל שלבאר שבע יש ביד יהלום, כזה שיצליח לסחוב על הכתפיים הצרות שלו מועדון מפואר לשעבר עם שלל שחקנים ותיקים ובעל בית צבעוני בדמות אלי זינו.

       

      בפועל, אותה עונה שבה בנו על בניון כמושיע של בירת הנגב, הסתיימה בדמעות של ירידת ליגה. העומס הרגשי שבו עמד בניון (נער לפני גיוס) באותה עת
      הכריע אותו ובצדק. גם השחקנים הגדולים בעולם של הדור הנוכחי לא קיבלו להוביל את קבוצתיהם לבד. לאו מסי, שעלה לקבוצה הראשונה של ברצלונה, נתמך בעונותיו הראשונות ברונאלדיניו, דקו, ז'יולי ואטו. רונאלדו, שנרכש בגיל 18 ע"י פרגוסון נתמך בעונותיו הראשונות בסקולס, גיגס, קין, פרדיננד ועוד. הנקודה באה להמחיש דבר מאוד פשוט והגיוני - השחקן הצעיר יכול להיות היהלום הנוצץ, לספק רגעי כדורגל מלהיבים ומרטיטים, אך על מנת להוביל קבוצה של שחקנים, הוא חייב להיתמך על ידי השחקנים המבוגרים ממנו. כולם זוכרים בירידה של הפועל באר שבע את הדמעות של בניון, אבל היכן היו דודו חפר וסתיו אלימלך, למשל?

       

      מהירידה בבאר שבע הגיע בניון לתקופה זוהרת במכבי חיפה וממנה המשיך לספרד, לראסינג סנטאנדר. הדברים שקרו לבניון בשתי התחנות הללו שלו היו היפוך גמור מהחוויה בבאר שבע. כשהגיע למכבי חיפה הקיפו אותו שחקנים בדמות אדורם קייסי, אלון מזרחי, אבישי ז'אנו, אריק בנאדו – ואלו רק חלק מהשמות של ה"מבוגרים האחראיים" שאיפשרו ליוסי לפרוח ויחד איתו גם לעוד בחור צעיר בשם יניב קטן. מכאן שהעומס הנפשי שהיה על כתפיו של היהלום מדימונה היה נמוך יותר ואיפשר לו להתפתח בצורה נכונה וטובה יותר.

       

      ולמרות היכולת הטובה של בניון, כשהוא מוקף בשחקנים מבוגרים שמובילים אותו ועוזרים לו, בא לידי ביטוי שוב רגע מעורר מחלוקת באישיותו. הרגע הראשון היה היריקה והדיבור הלא מכובד כלפי דודו חפר בהפועל באר שבע, והנה במכבי חיפה מגיע הפיאסקו עם המאמן אלי כהן במשחק גביע המדינה מול הפועל חיפה. אז המסנגרים יגידו שמדובר היה עדיין בשחקן צעיר שלא ידע להתמודד עם סיטואציות מקצועיות, ועדיין, אם סיטואציות מהסוג הזה היו פחות שכיחות יכול להיות שאפשר היה להבין, אך נוכחנו לגלות בהמשך דרכו של הכוכב כשחזר לכדורגל הישראלי, אם זה במדים הלאומיים או במכבי חיפה של רוני לוי ועכשיו במכבי פ"ת של אלישע לוי, שהתנהגות מהסוג הזה די שכיחה אצל בניון, אבל בעיקר כשהוא משחק במדינתנו הצנועה.

       

      רוח אירופאית

      בניון של אירופה הוא לא בניון של ישראל. כשיצא בניון לשחק באירופה מיד עם שחרורו מצה"ל הוא נתקל במצב חדש עבורו. הוא הגיע כעוד שחקן, לא כוכב גדול בקנה מידה אירופאי (אפילו כשמדובר בראסינג סנטאנדר הקטנה). חבלי הלידה המקצועיים נתנו את אותותיהם. בניון הגיע לספרד כפוטנציאל צעיר שחובת ההוכחה עליו. על מנת להפוך לשחקן מוביל בלה ליגה היה עליו לסגל לעצמו מוסר עבודה גבוה יותר, השקעה אדירה ולא פחות אתגרים מנטאליים של התמודדות עם קשיי שפה, מדינה זרה ומרחק מהישראליות אליה היה רגיל בכל שנותיו שקדמו ליציאה לאירופה.

       

      ככל הנראה בספרד זיהו את העיקרון המנטאלי ככזה שחלש אצל בניון וגורם לו להתנהגויות מסויימות שלא מקובלות. לכן, בכל שנותיו בספרד ציידו את בניון בחבר קרוב מהבית. אילן בכר, עומרי אפק ודודו אוואט עזרו ברמה המנטאלית לבניון להפוך להיות ה-שחקן של ראסינג עם השנים. העונות בספרד העלו את הביקוש של בניון בליגה האנגלית. עם החוזק המנטאלי שגייס לעצמו בזכות ההצלחה בלה ליגה עבר בניון לקריירה מוצלחת באי הבריטי שכללה את ליברפול, צ'לסי, ארסנל וקיו־פי־אר.

       

      בניון במדי הנבחרת (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
      בניון במדי הנבחרת(צילום: ראובן שוורץ)

       

      המשותף בעיקר לכל העונות של בניון היה היעדר נפילות מנטאליות שהובילו אותו להתנהגויות לא הולמות במסגרת הקבוצתית. על אף החוסן המנטאלי שנוצר אצל בניון בקבוצות האירופאיות שאליהן היה שייך, כשהגיע לשחק במדים הלאומיים בקדנציות של קשטן ופרננדז זכורים לנו שתי תקריות שהזכירו את בניון של באר שבע ומכבי חיפה בתקופת אלי כהן.

       

      נשאלת השאלה מה גורם לבניון לנפילות המנטאליות הללו? הרי מדובר ללא ספק בשחקן שלגבי היכולות שלו היה ועודנו קונצנזוס מוחלט. כששיחק במכבי תל אביב של קרויף, לאחר התקופה במכבי חיפה כשחזר לישראל, לא זכורות לנו תקריות שהובילו אותו להתנהגויות מהסוג שנתקלנו עם אלישע לוי. הסיבה המרכזית טמונה בבניון עצמו. כשהגיע לספרד משיא הצלחה בכדורגל הישראלי בניון היה עוד שחקן, כזה שבילה לא מעט על הספסל וחובת ההוכחה הייתה עליו. כל הדברים הללו נכונים לגביי כל אחת ואחת מהתחנות של בניון באי הבריטי וגם במכבי ת"א, שבה סיים את החוזה בצורה מכובדת וללא תקריות מיוחדות.

       

      בהפועל באר שבע, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים, מכבי פ"ת ונבחרת ישראל בניון היה מעל לקבוצה. לפעמים בזכות היכולת הפנומנאלית שלו ולפעמים בזכות ניפוח של הסביבה - אוהדים משוגעים עליו, התקשורת רואה בו הכוכב הגדול שיצא מהכדורגל הישראלי. במקומות האלו בניון הרגיש שהוא מעל הקבוצה, שנדרש לכבד אותו יותר מאחרים. לא משנה מה עשית בקריירה או איזה קילומטרז' אתה סוחב עם עצמך, הקלישאה המוכרת אומרת שבשביל כבוד צריך לעבוד. בניון בהחלט עובד ומשקיע על המגרש, אבל קשה לו להתמודד עם מאמנים או בעלי בית ישראלים שמתייחסים אליו כאל עוד שחקן בסגל הקבוצה.

       

      שחקן טוב ומוביל אבל עוד אחד שחובת ההוכחה עליו. באירופה היה לו קל לקבל את זה, כשאתה משחק עם השחקנים הטובים בעולם, תחת ידיהם של המאמנים הטובים בעולם, אתה לא תעז להוריד את הרגל מהגז ולא תרצה להיקלע לתקריות משמעת. כשאתה מרגיש מורם מהשאר, כזה שיודע שהקבוצה תלויה בך ולא משנה בן כמה אתה, אתה גם תתנהג בהתאם. כשתתנהג כך החוסן המנטאלי שלך לא קיים, אתה מרגיש שאתה לא צריך אותו, כי מי יעז לצאת לקרב בלעדיך?

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים