תמיד הבוס

בין ניו־ג'רזי לברודוויי מפרידים כ־80 קילומטרים. אדם ממוצע לא זקוק ליותר משעתיים כדי לגמוא את המרחק הזה. לברוס ספרינגסטין זה לקח כמעט 45 שנה. הוא הופיע בערך בכל פינה על פני הכדור שלנו (פרט לישראל), אבל מהרגע שעלה לבמה של תיאטרון וולטר קר בברודוויי, הוא ריתק מדי ערב 950 ברי מזל, כשהוא מותיר בחוץ אלפים, שאפילו הספסרים המקושרים בעיר לא יכלו לעזור להם. המופע שכבר הוכתר למיתולוגי אמנם ירד, אבל כעת כולם יכולים ליהנות ממנו. האלבום הכפול שמנציח אותו בחוץ (כולל צפייה בנטפליקס), ומדובר בחוויית צפייה / האזנה שכל חובב רוק חייב לפנות בשבילה ערב בהקדם.

בניגוד למופעי האצטדיונים עתירי הדציבלים שבהם רבבות שרים איתו במקהלה, התפריט שספרינגסטין מציע כאן צנוע בהרבה. השירים מוגשים עם גיטרה, פסנתר או מפוחית, ובלוויית סיפורים על חייו מורכבת לעיני הקהל הנפעם הביוגרפיה הספרינגסטינית. למרבה המזל, תועפות הרגש והכישרון שלו עוברים בצורה נהדרת גם מבלי לעלות על מטוס ולהיפרד מכמה אלפי דולרים. השעתיים וחצי שכאן מורכבות מרצף שירים כמעט בלתי נתפס. מ־"Growin' Up" דרך "My Hometown" ועד ללהיטי אצטדיונים כ־"Thunder Road" ו"Born to Run" החותם שנהנים ממכפיל כוח דווקא בפורמט האקוסטי. היכולת של ספרינגסטין לכתוב שירים נהדרים — ואז לבצע אותם — היא חדשה די ישנה. כישרונו לספר סיפורים ולטעון דרכם שירים מוכרים במשמעות חדשה הוא זה שהופך את המופע האינטימי שלו להישג כה מזהיר.

האיש הקודם שישב בבית הלבן הוא מעריץ של ספרינגסטין. זה שהחליף אותו הבטיח שאמריקה תשוב לימיה הגדולים. בינתיים נדמה שהרוח של המדינה ההיא נותרה רק בשירים של ספרינגסטין.

• ברוס ספרינגסטין: Springsteen on Broadway