שתף קטע נבחר

קודם המרוקאים, אח"כ הרוסים ועכשיו מבקשי המקלט

לפרסום נתוני הפשיעה של האריתראים והסודנים חסר קונטקסט: לאורך עשורים כושלת ישראל בקליטת מהגרים, והתוצאה היא פשע ואלימות

 

ארכיון (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
ארכיון(צילום: רויטרס)

מטרת הפרסומים לגבי נתוני הפשיעה בקרב מבקשי מקלט מאריתראיה וסודן היא לשמש כלי נוסף עבור הממשלה במלחמתה בהם. הנתונים לא מפתיעים את אנשי המקצוע שעובדים עם מהגרים - פליטים ועולים חדשים כאחד. חשוב שנתונים אלה יתפרסמו, אבל בתוך ההקשר המתאים, על מנת שנוכל לראות כיצד אנו חוזרים על אותן טעויות ומצפים לתוצאות אחרות.

 

 

הטענות על אלימות חסרת רחמים רווחו בעבר והופנו כלפי קבוצות עולים ומהגרים לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל. כך תוארו יוצאי ברה"מ לשעבר, רק לפני עשור, בערוץ חדשות עצמאי: "ההגירה של מאות אלפי לא-יהודים לא רק שהגבירה משמעותית את אחוז הפשיעה במדינה, אלא גם הביאה לגל מעשי פשע ברוטליים שלא היינו אף פעם עדים להם".

 

בעלי זיכרון קצר הספיקו לשכוח את סיפור תקיפתה האכזרי של איטה פוגל ב-2007, שגרר שיח ציבורי משתלח ביוצאי ברה"מ לשעבר, וכך גם הוצגו המפגינים יוצאי אתיופיה רק לפני שלוש שנים. גם הטענות על "אלימות ברברית" זהות לטענות שהושמעו בעבר כלפי עולים ממרוקו, כלפי יוצאי ברה"מ לשעבר וכלפי יוצאי אתיופיה.

 

הציבור הישראלי תמיד מקבל את האמירות הללו ומגבש את דעותיו על פיהן. בכתבה ב-ynet ב-2007 דווח כי: "68% מילידי הארץ סבורים שהעולים אחראים להחרפת הפשיעה בישראל". אז העולים החדשים היו אשמים באלימות החברתית ועכשיו מבקשי המקלט אשמים. זו הנוסחה שקל לנו לקבל. הרבה יותר קשה לקבל את המורכבות שמגיעה עם קליטה של מהגרים.

 

אמנם, הפשיעה בקרב מהגרים, בעיקר חדשים או כאלו שהשתלבותם טרם הוסדרה, גבוהה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה, אך כפי שיודעות משטרת ישראל ועיריות שקלטו קבוצות עולים גדולות, אלימות זו היא תוצר לוואי של קשיי השתלבות. לרוב, בשנתיים-שלוש הראשונות לאחר ההגירה מספר מעשי הפשע יהיה נמוך. לאחר מכן נמצא, בעיקר בקרב קבוצות מהגרים המתמודדות עם קשיי השתלבות חברתיים וכלכליים, עלייה ברמת האלימות והפשיעה, הנובעת מהתסכול של קשיי ההשתלבות.

 

הציפייה החברתית שלנו היא שלאחר כמה שנים מדדי ההשתלבות ישתפרו, רמת הפשיעה תפחת וחלקם בפשיעה יתאזן לחלקם היחסי באוכלוסייה. כך קרה עם קבוצות עולים שונות. עם זאת, כאשר קשיי ההשתלבות מחמירים או לא מטופלים, לדוגמה כשהמדינה מסרבת לספק למבקשי המקלט אפשרות להשתלבות, ניתן לצפות שרמת הפשיעה תעלה.

 

הנתונים על בני הנוער העולים וילדי העולים מספרים לנו את הסיפור הזה בדיוק: העולים מברה"מ לשעבר ויוצאי אתיופיה מתקשים יותר להשתלב מאשר עולים אחרים. ב-2016 פרסמה המשטרה שמספר התיקים שנפתחים לקטינים עולים גדול פי שניים מחלקם באוכלוסייה, ורובם יוצאי ברה"מ לשעבר או אתיופיה. נתונים דומים פורסמו חמש שנים קודם במחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

 

המשוואה אם כן ברורה: על מנת להפחית את רמת הפשיעה יש לסייע לאוכלוסיית המהגרים להשתלב בארץ. הממשלה לא מעוניינת בכך, מסיבותיה הפוליטיות, אולם למשטרה ולרשויות המקומיות יש אינטרסים שונים.

 

שילוב ראוי בערים, עבודה משותפת עם המשטרה, ואף שילוב הקהילה המקומית, ייצרו את האפקט הנדרש לירידה ברמת הפשיעה בקרב מבקשי המקלט. במקביל הם יגרמו לעלייה ביצרנות ובהשתתפות במרחב החיים המשותף. ישנם פתרונות של מדיניות שכבר היום זמינים לרשויות המקומיות ולמשטרה והן לא צריכות לחכות עד שהממשלה תבין את האחריות המוטלת עליה.

 

  • רון פלג הוא חוקר ויועץ בתחום ההגירה הכפויה עבור בית הספר הישראלי לסיוע הומניטרי, ומייעץ בתחום ההגירה לרשויות מקומיות וארגונים

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים