שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    באושר ובעיקר בעושר: תולדות הטלנובלה הישראלית
    מ"לגעת באושר" ועד "טלנובלה בע"מ" ו"האלופה" - המפיק דני פארן, שהלך לעולמו, היה אבי הטלנובלות ותחת שרביטו הן השתנו והתפתחו. לא עוד אהבה המגשרת על פערים בין שני עולמות, אלא נקמה יוקדת, קומה פוטוגנית וערפדים לוהטים. סמדר שילוני חוזרת לתוכניות שנחשבו לז'אנר הכי נמוך בטלוויזיה, ומגלה - הן דווקא היו כתובות מצוין

    דרך לא קצרה עברה הטלנובלה הישראלית עד שהגיעה למשבצת המכובדת של דרמה יומית. מ-120 פרקים בעונה ל-50 תמציתיים, מצילומי אולפן של ראש וכתפיים מדברים לצילומי חוץ מושקעים ולאחרונה גם השיבוץ המעניין, החצי-שבועי, של שלושה פרקים בשבוע במקום חמישה. ובעיקר, המתיחה וההגמשה של גבולות הז'אנר עד שקשה לזהות את טייפקאסט המקור שהוביל לכל זה.

     

    חלק לא מבוטל מהמסע הזה עבר איתה דני פארן, הבוס הגדול של "דורי מדיה דרסט", מי שהביא את הטלנובלה הישראלית הראשונה לשידור, הפך כמעט כל אבן בדרך וסייע להביא אותה עד הלום. פארן נפטר בשבוע האחרון, בגיל 71. הנה סקירה קצרה של פועלו בגזרת הטלנובלה דוברת העברית של אהרון ספלינג הישראלי.

     

    טלנובלה בע
    הפכה מזמן לקאלט. טלנובלה בע"מ(צילום: יח"צ)

     

     

    הימים הם ימי האינתיפאדה השניה, או מה שמכנים היום, תקופה בטחונית רגישה. בערוץ ויווה, שהקימה "דרסט מדיה" שנתיים קודם לכן, משודרות בעיקר טלנובלות דרום אמריקניות שמסייעות לטובות בנותינו לרכוש את השפה הספרדית. פארן רואה כי טוב ומחליט להפיק עבור הערוץ את הטלנובלה הישראלית הראשונה.

     

    העלילה של "לגעת באושר" התבססה על טלנובלה ארגנטינאית בשם "אם פונדקאית", ועקבה אחרי עפרה, בחורה ענייה ויתומה מאב שמנסה להביא לאמא את פרח לב הזהב, כלומר לממן עבורה ניתוח דחוף. אירית, העשירה המרשעת, מציעה לה לשמש כאם פונדקאית לה ולבעלה, נדב, תמורת הכסף. העסקה המשתלמת לכל הצדדים לא היתה מחזיקה יותר משלושה פרקים אם עפרה ונדב לא היו מתאהבים, מבלי שידעו על הקשר העקיף ביניהם ומבלי לזהות שיש להם חברים משותפים בפייסבוק. בהתאם לחוקי הז'אנר הסוף הוא טוב וכלל איחוד הנאהבים באושר ובעושר, והשלכתה לבור של המכשפה הזקנה.

     

     

     

    "לגעת באושר", ששודרה מידי יום בשעה 20:15, עלתה לשידור בלי הרבה יחסי ציבור אבל צברה פופולריות כזאת שלפני שמישהו הספיק להגיד "עפרה, תיזהרי, מאחורייך!", היא כבר נגסה נתחים מרשימים מהרייטינג של חדשות 2. בתקופה של מצב בטחוני מעורער לא מעט צופים העדיפו להימלט אליה על חשבון המהדורה של ערוץ 2. "לגעת באושר" רשמה ממוצע של תשעה אחוזי צפייה, עם שיא של 14 אחוזים בפרקים האחרונים ואנחת רווחה ממסדרונות חדשות 2 כשהיא סוף סוף סגרה את הבאסטה. ההצלחה שלה לוותה כמובן במצעד מרצ'נדייז מכובד אבל דיבורים על עונה שניה לא צלחו מסיבות שעדיין לא ידועות לציבור.

     

    נוגעים באושר. דן תורג'מן ושרון דוראני ()
    נוגעים באושר. דן תורג'מן ושרון דוראני
     

     

    הטלנובלה הישראלית השניה מבית פארן כבר עלתה עם מודעות להצלחתה של הראשונה, ולראייה - היא קודמה מערוץ ויווה לערוץ 3 של הכבלים. ציר העלילה שלה אמנם עדיין רוקד על הבדלי המעמדות המתבקשים בין שני בעלי המניות העיקריים בסיפור האהבה הבלתי אפשרי, אבל רובו התרחק מהמציאות הישראלית ובעיקר מעולמן של השכבות החלשות.

     

    רונה, הגיבורה, היא אמנם בעלת קייטרינג משכונת מצוקה, שמסתבכת עם חבר עבריין, אלי, אבל מהר מאוד היא עושה רילוקיישן לעולמו של דורון, בעל יקב יוקרתי שנשוי לסמדר, האשה שרצחה את אשתו הראשונה. רונה ודורון נועדו זה לזה וכל הנסיונות המרושעים של סמדר למנוע מהם לממש את אהבתם, כמו לנסות להפליל אותה בפריצה ליקב, בקבלת שוחד וברכישת צי צוללות שלא לצורך, נדונו לכישלון.

     

    כמו "לגעת באושר", גם "לחיי האהבה" נכתבה על ידי גל פרידמן, שנשלח לקורס יינות כדי להעניק אמינות לדיאלוגים שהתווכחו אם היין פירותי או שמא מעופץ. למרבה הצער זה לא עזר ל"לחיי האהבה" להמריא בטבלאות כמו החלוצה שקדמה לה. 120 הפרקים שלה נפתחו עם 2.4 אחוזים וסיימו עם ששה בלבד, בין היתר בגלל שלא שודרה בערוץ הייעודי לטלנובלות ובגלל ששובצה לשידור עם תחילת הקיץ, התקופה בה אנשים לא נוטים לצפות בטלוויזיה.

     

    לפני לכתה היא ציוותה לנו את יהודה לוי, שליווה לאודישן את החברה שלו דאז, אפרת בוימוולד, וכשהיא נשאלה מי הכין אותה לבחינה כל כך יפה וענתה "חבר שלי, יהודה לוי". היא התבקשה להביא אותו איתה בפעם הבאה, וככה קיבל לוי תפקיד מכובד בסדרה וחשוב מכך, הנעליים שלו נמכרו במכירה הפומבית הגדולה בסוף העונה ב- 658 שקלים.

     

    יהודה לוי (צילום מסך)
    ותודה שהבאת לחיינו את יהודה לוי. מתוך "לחיי האהבה"(צילום מסך)

    ספר חוקי הטלנובלות מבהיר שיש רק דרך אחת לסיים טלנובלה כהלכתה, וזה באיחוד – רצוי בחסות הכנסייה או הרבנות – של שני האוהבים הראשיים. לקראת סוף העונה התבקשו חברי הקאסט להציע סופים אלטרנטיביים משלהם, ביניהם בלט הסיום האלטרנטיבי של פרידמן עצמו: דורון מגיע הביתה ומחליט להיפטר מסמדר, שיום קודם חפרה בור לקצה השני של כדור הארץ. כשדורון דוחף אותה היא נופלת לבור היישר להר געש בהוואי, משם היא ממשיכה את תוכניותיה הזדוניות. דורון כמעט מצליח להגיד לרונה שהוא אוהב אותה אבל נקטע בשל תזוזת יבשות טקטונית בשבר הסורי האפריקאי, מה שמוביל – לפחות בתיאוריה – לעונה השניה.

     

    "החצר" היתה הסנונית הראשונה שביטאה את הנטייה של פארן להרחיב את קהלי הז'אנר. היא כונתה "הטלנובלה החסידית הראשונה" ויועדה לערוץ היהודי "תכלת" שעלה בכבלים. היא היתה טלנובלה לכל דבר, שכל התפקידים בה הועתקו לעולם החסידי ודיברו יידיש שוטפת. השחקנים היו כמובן חילונים שחופשו לחסידים, והסוד הגדול הוא סודה של שיינדל, אשתו של האדמו"ר, עזריאל, שהסתירה ילד מנישואים קודמים. כל זה בשעה שהבת שלה משקיעה את עצמה בעסק משגשג לפאות נוכריות, עד שמגיע בעלה הכופר ומנסה להשיב אליו את אשתו.

     

     

    מכיוון שקהל היעד של "החצר" אמור היה להיות אנשים שלא מכניסים טלוויזיה הביתה, הופקו 26 פרקים בלבד וליתר ביטחון מוקמה חסידות לייבניץ (הבדויה, כן?) לא פחות מאשר במרכז רחוב שינקין התל אביבי. "החצר" אכן הביאה לפי הרישומים של HOT כ-84 אלף מנויים חדשים, ש-84 אחוזים מהם היו חילונים גמורים.

     

    ממש במקביל לעליית הטלנובלה החסידית, עלתה בערוץ 3 "משחק החיים", שכבר התחילה לסמן את החריגה העתידית מכללי הז'אנר. עלילת הסדרה, שכללה מספר אינסופי של משולשי, מרובעי, ומתומני אהבה בלתי אפשריים, התרחשה בעולמו הקסום של התיאטרון. מעל כולם ריחף הסיפור הראשי של ליה וירון, בימאית תיאטרון צעירה ושחקן מוכשר, שמעוניינים להתאחד אבל מנועים בעקבות העניין הפעוט שמתברר בהמשך – הסיכוי שאולי הם למעשה אחים.

     

    "משחק החיים" כבר קרצה ישירות לקהל ברנז'אי יותר היות והתנהלה כולה בעולם התיאטרון. היא העבירה את מרכז הכובד שלה מהמציאות המסעירה של בעלי הממון למציאות נחשקת לא פחות, ואולי אף יותר – האמנים המתוקשרים או במילים אחרות: אנשים מפורסמים. הגיבורים הראשיים שלה כבר לא היו סינדרלה והאיש העשיר שמושיע אותה, ומהבחינה הזאת פער המעמדות ביניהם כמעט ולא היה קיים. על התסריט הופקדה מי שהחלה את דרכה כתסריטאית משנה בטלנובלות הקודמות של פארן, סיגל אבין, שהכניסה קצת תחכום ומודעות עצמית לתסריט וגרמה לדמויות שלה לעשות עוד דברים חוץ מלדבר, כמו להזיז חפצים ולהתנועע במקומות.

     

     

    "משחק החיים" היתה גם זו שהעירה סופית את ענק ערוץ 2 מרבצו, כשבמקביל לשידור שלה אישרה סוף סוף מועצת הרשות לשניה לזכייניות ערוץ 2 (אז עדיין שלוש במספר) להפריש רצועה יומית משלהן לטובת הדבר הזה, שצעירים אוהבים, טלנובלה. שתי אפיזודות ליוו את ליהוק השחקנים הראשיים – גיא אריאלי, שנבחן לתפקיד משני אבל ברגע האחרון, בשתיים בלילה, קיבל טלפון שמודיע לו שזכה בתפקיד הראשי, ובקי גריפין, שלוהקה לתפקיד ליה אבל הוחלפה לאחר יום הצילומים הראשון (!) בלירון וייסמן, החלפה שזכתה לתיעוד ב"טלנובלה בע"מ", שתגיע בהמשך.

     

    ב"מיכאלה" נרשם שיתוף הפעולה הראשון בין סיגל אבין וגל זייד, שיגיע לשיאו בהמשך עם "טלנובלה בע"מ". היא אמנם ענתה על כל כללי הז'אנר ואפילו הביאה את אחד האלמנטים האהובים בטלנובלות – שחקן המגלם תפקיד כפול – אבל במקביל פתחה פתח קצת יותר משמעותי להומור ואפשרה לטלנובלה לתפקד גם כקומית.

     

    מתוך
    אפרת כהן בתפקיד כפול. מתוך "מיכאלה"(צילום: דן לב, יח"צ)

    גיא ומיכאלה הם זוג שמחליט להתגרש אבל, מעשה שטן, מיכאלה נפגעת בתאונת דרכים ונכנסת לקומה מאוד פוטוגנית, שמונעת ממנה את היכולת לדבר, עניין קריטי בעלילה טלנובלית. גיא, מצידו, מגשים את חלומם של כולנו ומקים סטארט אפ בואכה אקזיט, מה שמעורר את תאבונו של רענן, שותף לשעבר בחברה והרשע הסדרתי, שמחליט להעמיד פנים שהוא אחיה של מיכאלה ולדרוש מגיא את האחוזים שלה בעסק. לשם כך הוא נעזר – טדאם! – בכפילה של מיכאלה, הלא היא אסי (אפרת כהן בתפקיד כפול, תפקיד שאמור היה לאכלס את סנדי בר), שהיא בחורה ענייה ומעט מפוקפקת שצריכה – כמה נוח – כסף בשביל לממן לבת שלה ניתוח דחוף. מה שאסי לא תכננה זה להתאהב בגיא, שמתאהב בה בחזרה, והיא נאבקת בזהות הבדויה והרגשות האמיתיים שלה עד האיחוד המרגש, כשברקע נרצחות כמה דמויות ואחרות מקיימות יחסי מרות בלתי הולמים.

     

    "מיכאלה" נאלצה להסתפק בשבעה אחוזים בלבד כשהסתיימה, בין היתר בגלל העונה השניה של "אהבה מעבר לפינה" – הטלנובלה שעלתה בערוץ 2 והשביעה את רעבונם של הצופים מבלי שיצטרכו לזפזפ ממדורת השבט.

     

    במקביל ל"שיר שלנו" שהיתה היריבה העיקרית שלה ושודרה ב-yes, "טלנובלה בע"מ" תירשם כנקודת המפנה ביחס של היוצרים – ובעקבותיו גם של הצופים – לז'אנר הטלנובלה. התנאים עדיין נותרו אותם תנאים – צילומים מהירים של פרק ביום, טייק אחד, שניים גג, לכל סצנה, צילומי אולפן וכיוב', אבל הכתיבה השתנתה ובעיקר המודעות העצמית שנשזרה בתסריט הונחה עכשיו בחזית

     

    "טלנובלה בע"מ" נבטה במוחה של סיגל אבין כבר אחרי "משחק החיים", ולמעשה התבססה על הקשיים שלה לייצר טלנובלה כתסריטאית ראשית, אבל לא יצאה לפועל בעקבות חשש בהוט מ"עוד סדרה על אחורי הקלעים של משהו", והאנרגיה הופנתה ל"מיכאלה". הפעם הצטרפו אליה גל זייד ודרור נובלמן, וכשהם הביאו להוט רעיון לטלנובלה הבאה – בחורה דתיה שמתאהבת בערבי, הוט ביקשו להחליף את הערבי בתימני, כדי להקל על הצופים לעכל את העלילה. באותו רגע הבינו שלושתם שיש להם את סיפור המסגרת של הסדרה, ו"טלנובלה בע"מ", שסיפרה את סיפורה של חברה שהפיקה סדרות טלוויזיה, כבר היתה פארודיה מובהקת על הדבר עצמו. 

     

    רננה היא תסריטאית שמגישה תסריט לטלנובלה מרגשת בשם "פירות אסורים", לערוץ מצליח בשם "שוס". היא נתקלת בדרך בכל התלאות שיוצר נתקל בהן כשהיצירה שלו נאלצת להתמודד – ובדרך כלל להפסיד – לניסיון של ההפקה להפוך אותה למסחרית. לתפקיד הראשי בטלנובלה שלה מלוהקת דוגמנית (יעל בר זוהר בתפקיד השחקנית שאינה יודעת לשחק), שגם נוקמת בתסריטאית באמצעות הצלע השלישית – האקס שלה שהוא גם הבחור שרננה מתאהבת בו.

     

    מי שביים את הסדרה היה שי קפון, שהיה אז, לדבריו "בלי לירה על התחת, נשוי טרי עם שלושה ילדים ומשכנתא, והוא אמר 'בוא לעבוד אצלי'. לא ידעתי כלום מהחיים שלי, לא ראיתי דקה אחת של טלנובלה מימי, אבל ברגע שדני החליט משהו הוא היה משוגע, לא ראה בעיניים כי הוא ידע שהמצפן הפנימי שלו צודק. מן שילוב בין פנטזיונר על ובין בולדוזר מטורף ששום דבר לא עוצר אותו".

     

    שי קפון (צילום: מירי דוידוביץ')
    הפך לבמאי הקבוע. שי קפון(צילום: מירי דוידוביץ')

    "אכלנו המון קש מהביקורות". שרון אלכסנדר (צילום: אורי דוידוביץ') (צילום: אורי דוידוביץ')
    "אכלנו המון קש מהביקורות". שרון אלכסנדר(צילום: אורי דוידוביץ')

    למציאות, כמובן, היה גם מה להגיד בנושא, וזמן קצר אחרי תחילת הצילומים נקלע טוביה צפיר, שגילם את המפיק הראשי, שסבל מפיצול אישיות סטייל ג'ייקל והייד, לתקרית אלימה על הסט שאילצה אותו לעזוב את הסדרה. צפיר הוחלף על ידי שרון אלכסנדר בסצנה בלתי נשכחת, בה הוא פשוט מגיח במעלה גרם מדרגות לבוש בחלוק. במקביל הוחלף גם שחקן ראשי בטלנובלה "פירות אסורים", וכך קרסה המציאות לתוך עצמה. צפיר נשפט וקיבל עבודות שירות – 200 שעות כמדריך לנערות דתיות באולפנה ירושלמית.

     

    "ב'טלנובלה בע"מ' הוא (דני פארן - ס.ש.) כבר עשה ממש בדיחה על עצמו", מאבחן השחקן שרון אלכסנדר, "אני שיחקתי אותו שם. מפיק טלנובלות ומצד אחד הוא איש משפחה ירושלמי, נדמה לי אפילו שומר מסורת, ומצד שני מפיק של סדרות כאלו. אז כל העסק היה בדיחה אחת גדולה. צריך הרבה אומץ וגם סוג של הרפתקנות וסקרנות מקצועית כדי להפיק דבר כזה".

     

     

    טלנובלה בע
    כוכבי "טלנובלה בע"מ": יעל בר זוהר, עפר שכטר וטלי שרון(צילום: יח"צ)

    "טלנובלה בע"מ" התקבלה בחשדנות בתחילת דרכה, אבל בהמשך התחבבה מאוד על הצופים. היא והעונה השניה של "השיר שלנו" ששודרה מולה עשו שמות במהדורת החדשות והורידו אותה ל-20 אחוזים, מספר לא מחמיא בעידן 30 האחוזים הנצחיים שלה. "עשינו מה שהצחיק אותנו, לא היו חוקים וזה נחשב אז נחות ובזוי", משחזר קפון, "אכלנו המון קש מהביקורות ודני נחשב אנדרדוג. הוא לא ידע לשווק את עצמו ונחשב לחתיכת דוס מההרים, שעשה כל מיני דברים משונים. בהתחלה הסביבה התל אביבית די התנשאה עליו".

     

    "טלנובלה בע"מ" נכתבה תוך כדי תנועה והגיבה למציאות (ואפילו ל"שיר שלנו", שכונתה בסדרה "זמר לך"), תוך כדי שהשחקנים שלה טוחנים דגני בוקר וקליק, התכנים השיווקיים שהתפשטו בסדרה. העובדה שעסקה באחורי הקלעים של סדרת טלוויזיה פרנסה גם לא מעט חלקים מהתסריט: למשל, הסצנה בה רננה טוענת בפני המפיק שהשחקנית שהביא לעולם לא תצליח ללמוד את הטקסטים שלה, והמפיק מסכים איתה לחלוטין, ומציע פשרה – תשני את הטקסטים (סיפור אמיתי), או השלב שבו היוצרים נאלצים להוסיף כמה דקות חסרות לאחד הפרקים ולכן מוסיפים סצנה שבה במאי "פירות אסורים" (מאור כהן) מאריך בכמה דקות את הפרק וצופה בחומרים, לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר.

     

    אמנם באמצע היתה גם "בובות", על יריבותם של שני סוכני דוגמנות גרושים, שתיזכר בעיקר כמי שהכניסה לחיינו את גל גדות, אבל מאחר ויש בסיס סביר להניח שגם בדרסט עצמה יעדיפו לשכוח אותה, אפשר לדלג מעליה בלב שקט.

     

    "האלופה", לעומת זאת, כבר היתה הרבה יותר דומיננטית. היא נוצרה על ידי לימור נחמיאס, גל זייד ודרור ליברמן, כשגם הפעם הופקד קפון על הבימוי, אבל הפעם לא יצאה מהמחוזות האקספרימנטליים. המטרה היתה להפיק טלנובלה קלאסית ומושקעת. התוצאה – שלוש עונות לא אחידות וסכסוך כספי בין הפארנים לשלושת היוצרים על רקע זכויות יוצרים ותמלוגים.

     

     

    "האלופה" התרחשה ביקום הייצרי והמאתגר של קבוצת הכדורגל "הכח ירושלים", מה שאומר שאולי נוספו עוד כמה גברים למצבת הצופים. הציר המניע של "האלופה" כבר לא היה סיפור אהבה בלתי אפשרי אלא דוקא נקמה, והגיבורים שלה לא היו גבר ואשה שרק חיכיתם לרגע שהאהבה שלהם תתממש. סער פדידה הוא שחקן כדורגל מצליח, שהשמועה אומרת שהתבסס על השחקן איציק זוהר, שהאקסית שלו, אותה נטש לאנחות, מיטל, חוזרת בצורת הבעלים החדשה של הקבוצה ומנסה לנקום את כבודה הרמוס. עלילת המשנה הביאה את תום שלייפר, שחקן נוסף בקבוצה, וסיפור האהבה שלו עם סיגי, בחורה אותנטית עם הרבה חכמת רחוב, אם להישאר בגבולות הפוליטיקלי קורקט.

    האלופה 1 (צילום: יריב פיין)
    כוכבי "האלופה"(צילום: יריב פיין)
     

    "הדמויות האלו היו כתובות מצוין, אם היית מוציאה אותן מפורמט של טלנובלה והיית שמה אותן בפיצ'ר הן היו משתלבות מעולה", אומר אלכסנדר, שגילם את הנבל הראשי בעונה השניה. "הן היו בנויות וכתובות טוב והדיאלוגים שלהן היו ברמה גבוהה וגם מבחינת מערכות היחסים. הפורמט היה טלנובלי אבל בתוכו שצפו חיים מרתקים ממש ואני זוכר שמאוד הפתיע אותי המנעד המשחקי שנפתח בפני".

     

    להוציא את הרפרורים העובדתיים למציאות – למנכ"לית והבעלים דאז של בית"ר ירושלים, הדילמה של ההנהלה בנוגע לשילוב שחקן ערבי בקבוצה ואירועים נוספים מעולם הכדורגל - "האלופה" לא התאפיינה במודעות עצמית גבוהה ונצמדה לנקמה, למיניות, למזימות ולסיפורי האהבה הנהוגים בז'אנר. מצד שני, הדמויות שלה כבר היו יותר מנומקות והתווסף להן עומק דרמטי – לכל הרשעים בסדרה הוצמד נרטיב פסיכולוגי נוגע ללב שהסביר איך הפכו לאנשי-הפח שהם גילמו.

     

    אחרונה וחביבה בתזרים היא סדרה שמבטאת את הצורך של פארן האב להלחים לתוך הז'אנר גם אלמנטים שלא הייתם בהכרח מצרפים לחגיגה, והפעם – טלנובלות ערפדים. רכובה על הטרנד יצאה הטלנובלה "חצויה" – שבשלב הזה כבר השלימה את הגלגול שלה לדרמה יומית - לספר את סיפורם של החצויים, אותם בני תערובת שנולדו לזיווג בין ערפדים לבני אנוש.

     

    את העלילה הוביל הרומן בין אלה רוזן, כאמור, חצויה, וליאו, ערפד בן 600 שנה שלא הייתם נותנים לו יותר מ-16 גג. השניים גולמו בהתאמה על ידי עמית פרקש ויון תומרקין, שפרנסו בכבוד מערכת יחסים רומנטית של און ואוף גם מחוץ לסט, עובדה שמן הסתם העניקה רובד נוסף לחוויית הצפיה של הצופים בבית. "חצויה", שנעשתה כמיטב המסורת של פארן בתקציב מוגבל, החזיקה שלוש עונות (שתיים טובות ושלישית צולעת מעט), ואפילו נמכרה ליותר מ-60 מדינות ברחבי העולם, עד שהגיעו הזומבים.

     

    חצויה (צילום: אוהד רומנו, יח
    טרנד הערפדים קיבל ביטוי גם בישראל. "חצויה"(צילום: אוהד רומנו, יח"צ)
     

    "לא ידענו שמכרו את הסדרה לדרום אמריקה", משחזר אלכסנדר שגילם את נשיא הערפדים, "יום אחד אני יושב על הפייסבוק ובמסנג'ר כותבות לי יפהפיות מריו דה ז'נרו בנות 17 עם בגדי ים, וכותבות לי 'הולה אלכסנדר! פליז בייט מיי נק!'. אני כבר חשבתי למכור את הדירה, לנטוש את הילדים ולעבור לשם", הוא מספר משועשע וממשיך: "הערפדים אז היו רק בחו"ל, בקולנוע, בארץ לא התעסקו בזה בכלל. אבל לדני היתה אקלקטיות מסוימת, הוא חיבר בין ז'אנרים וסגנונות שהותכו יחד אל תוך הדבר הזה, וזה הוכיח את עצמו. מסתבר שמתחת לדני החמים, הנחמד והירושלמי והקצת יורם מסתבר שהסתתרה נפש מאוד הרפתקנית ויצירתית. הוא בקלות יכול היה להמשיך לעשות טלנובלות סטנדרטיות ושבלוניות אבל הוא אפשר לאנשים להתפרע. וזאת היתה חוויה".

     

    דני פארן (צילום: יובל חן)
    אבי הטלנובלות הישראליות. דני פארן(צילום: יובל חן)

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים