פסטיבל החורף בגליל: סופ"ש של אורות, טעמים, ריחות ומקומות

חשבתי לפתוח את הכתבה עם המשפט – כבכל שנה, גם השנה יתקיים פסטיבל החורף בגליל המערבי. אלא שמדובר בצירוף מילים שעלול לגרום לכם לחשוב בטעות שאותו אירוע מהשנה שעברה, ומשבע השנים שקדמו לה, יתקיים גם השנה. אז זהו שלא.

סופ"ש חורפי וחגיגי בגליל המערבי(צילום: יח"צ)

בסימן החורף וחג המולד הקרב ובא מקיימת עמותת זמן גליל מערבי, זו השנה השביעית כאמור, את פסטיבל החורף. אלא שבכל שנה מציע האירוע מגוון רחב של טיולים, סיורים בשטח, סדנאות ושאר פעילויות לכל המשפחה – רובם ככולם חדשים, ונתפרו במיוחד עבור אלו שרוצים לחוות את הגליל דרך האנשים שחיים בו.

השבוע הגענו לסיור מקדים בגליל המערבי, למסע טעימות קצר מכמה מהאירועים, מהמאכלים ומהמקומות שיצפו לכם בסוף השבוע הזה (22-20 בדצמבר) בצפון.

להתחיל את היום עם ארוחת בוקר בקיבוץ הרדוף

כשקם קיבוץ הרדוף, אי שם בתחילת שנות ה-80, החליטו החברים ששליש מתושבי המקום יהיו אנשים עם צרכים מיוחדים. האיזון המבורך הזה השתמר ביישוב עד היום, ובמקום נפתחו בית קפה, מאפייה, קונדיטוריה וגלריה שמעסיקים את בעלי הצרכים המיוחדים כחלק מחינוכם במקום.

בית הקפה ממוקם בתוך הנוף הגלילי, ויש לו מרפסת המוקפת בערוגות עשבי מרפא. אפשר להתחיל כאן את היום עם קפה משובח, ארוחות בוקר וארוחות קלות, המבוססות על חומרים טריים, טבעיים וברובם אורגניים.

לרקוח את הבושם שמתאים לכם

איילה מוריאל היא בשמנית. בביתה הפסטורלי הממוקם על אחת מגבעות היישוב כליל היא רוקחת בשמים ומוכרת אותם דרך האתר שלה ברחבי העולם, ובנוסף משמשת יועצת לריחות. בין לבין היא מעבירה סדנאות להכנת בשמים המותאמים אישית לכל אחד באמצעות שאלון שחיברה.

איילה מוריאל(צילום: דורון קופרשטין)

בשלושת ימי הפסטיבל תארח מוריאל בביתה אנשים שתורת הריחות קרובה לליבם. היא תערוך עם אורחיה טקסי קטורת, תבעיר מור ולבונה ותאפשר להם להיכנס, ולו לזמן קצר, לעולם המופלא של הריחות.

ליצור מנורת שמן מחרס או מזכוכית

בסטודיו ג'ארה של זוג האמנים אלון גיל ובתיה מרגלית בכליל יש ערבוביה של יצירות. הוא יותר בחרס, היא יותר בזכוכית, אף שהחלוקה לגמרי לא קבועה. בני הזוג הגיעו לכאן לפני כ-30 שנה לאחר שסיימו את לימודיהם בבצלאל, ומאז הם מייצרים אמנות מביתם, טסים ברחבי העולם, עובדים על יצירות ארכיטקטוניות המשלבות זכוכית וחרס ומקיימים סדנאות יצירה בביתם.

בתיה מרגלית, סטודיו ג'ארה בכליל(צילום: אנטולי מיכאלו)

בפסטיבל השנה יקיימו השניים סדנת יצירה משפחתית שבמסגרתה יכירו לבאים את עולם המנורות הקדומות, ובהמשך ידריכו את המשתתפים בהכנת מנורת שמן אישית מחרס או מזכוכית.

לחוות את החיים בקיבוץ של פעם

עם הפרטת רוב הקיבוצים, הלכו ונעלמו אותם סמלים שהפכו את החיים בקיבוץ לשונים ואחרים – מחדר האוכל המשותף שנעלם מהנוף של רוב הקיבוצים, דרך בתי הילדים ומכבסת החברים. במלאת 85 שנה להיווסדו החליטו בקיבוץ כפר מסריק לחזור לנוסטלגיה של פעם ולקיים סיורים חווייתיים בקיבוץ. מי שעומדת מאחורי הפרויקט היא תושבת המקום אפרת פלד-שדה.

המקום מציע סיורים מודרכים, פעילויות משפחתיות, סדנאות והרצאות, שמאפשרים היכרות עם חיי הקיבוץ של היום ושל פעם. תוכלו לקחת את המשפחה וליהנות ממשחקים של פעם, לראות את הסנדלרייה של יצחק, את הקומונה והמכבסה, את בית התינוקות המיתולוגי ואת מגדל המים - והכל בלוויית שירי משוררים שמציצים מקירותיהם של מבני הקיבוץ המרכזיים. אם אתם ממש בעניין, תוכלו לעבור דרך מרכז המבקרים ולהתלבש בבגדי חלוצים.

נוסטלגיה קיבוצית בכפר מסריק(צילום: דורון קופרשטין)

במרכז המבקרים אפשר גם להשתתף בסדנאות ציור על כלי קרמיקה, מחווה ל"נעמן פורצלן", המפעל הראשון של כפר מסריק (המפעל השני הידוע של הקיבוץ הוא סילורה – יצרנית הטלוויזיות הראשונה בישראל, שעדיין קיימות אבל עוסקת בתחומי תקשורת אחרים). את מוצרי הקרמיקה, הזכוכית והפורצלן של נעמן אפשר לראות גם בתערוכה שנמצאת בתוך מבנה חדר האוכל.

בנוסף לסיור בקיבוץ, אפשר גם להגיע ל"חצר האחורית" של כפר מסריק - שמורת הטבע המשוקמת של נחל נעמן ועין נמפית - לערוך פיקניק על גדות הנחל ולפגוש בעונה ציפורים נודדות. יש גם סיור ליקוט של צמחי בר מקומיים, שאחריו מבשלים בעזרתם ארוחת גורמה קיבוצית.

לספוג את אווירת חג המולד בין אבירים לפסוטה

מורה הדרך דור פינטל, המתגורר עם משפחתו הצעירה באבירים, מקיים סיור כריסמס באווירת בוקרים מהיישוב שלו לפסוטה, הכפר הערבי-נוצרי הציורי הסמוך. זה מתחיל במשק חפר במושב אבירים, שמציע אירוח בטבע בלינה עצמית בתוך יער עבות, נקי ומתוקתק, השכרת ריינג'רים לנהיגה עצמית באזור ורכיבה על סוסים שאותם מגדל אייל חפר באהבה גדולה. בימי הפסטיבל יעביר אייל סדנה שמטרתה לקרב בין סוסים לבני אדם. באמצעות החיבור לסוסים, מסביר חפר, אנשים מאבדים את הפחדים שלהם בתחומי חיים רבים.

אייל חפר, אבירים(צילום: דורון קופרשטין)

מאבירים נמשך הסיור אל פסוטה הסמוכה, שכל כולה בימים אלו אווירת אורות וחג לכבוד חג המולד. בכנסייה המרכזית של הכפר אפשר לחוות את אווירת החג עם מיצג המתאר את הולדתו של ישו, ולצידו עץ אשוח ענק, הגדול ביותר בישראל, שמואר כולו באורות צבעוניים שנראים למרחוק. בתוך הכנסייה תלויות יצירות אמנות המתארות אירועים מרכזיים בתולדות הנצרות, שעליהם מרחיב פינטל את הדיבור.

כריסמס בפסוטה שבגליל המערבי(צילום: אנטולי מיכאלו)

אפשר גם להגיע עצמאית למקום ולעצור בדרך במסעדה המפורסמת של אבו מוראד, שכבר 50 שנה מגיש מנות ערביות טיפוסיות, החל מהחומוס המשובח, שמושך למקום מבקרים רעבים מכל הארץ, דרך הסלטים הירוקים הטריים ועד למרק העדשים הערבי המפורסם.

אבל השמחה האמיתית מתרחשת ב"Grandfather House", הפאב האירי המקומי של ג'רי, שיכול להתחרות בכל פאב מוכר בעיר הגדולה. החל משעות הערב המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הבוקר מתאספים במקום תושבי הכפר והסביבה, ערבים ויהודים, שותים, מדברים ונהנים מהאוכל המקומי, לצד הפיצות הביתיות שמגיש המטבח.

לחוות הכנת יצירות אמנות מברזל

אנחנו עדיין בפסוטה. וליד חורי, דור שלישי בכפר, נחשף לעולם חרשות הברזל בגיל מאוחר יחסית, כשהיה בן 40 אחרי שנים רבות של עבודה בעסק המשפחתי. זה התחיל מהצורך במספר עבודות ברזל לביתו, שהולידו אהבה מתפרצת לעבודה בברזל.

וליד חורי, פסוטה(צילום: דורון קופרשטין)

לאחר שסיים קורס בחרשות ברזל, מהמקצועות הנכחדים בעולם, החל לעסוק בתחום הפיסול בברזל ולאחר תקופה קצרה זכה בפרס ראשון בתחרות פיסול בברזל שנערכה באנגליה. מאז זכה במספר פרסים באנגליה ובאיטליה, שם גם מוצגות יצירותיו במספר מוזיאונים.

בגלריה של וליד בפסוטה תוכלו לשמוע את סיפורו, לראות את מגוון יצירותיו, להתרשם מריהוט שהוא בונה ולצפות בהדגמה שלו לעבודת הברזל.

לאכול אצל שולה משתולה

שולה משתולה, יישוב קטן הסמוך לגבול עם לבנון, היא סוג של מותג. כבר שנים שעולות אליה לרגל קבוצות גדולות של מטיילים מהארץ ומחו"ל כדי לאכול את המטעמים שהיא מכינה מהמטבח הכורדי.

אבל לשולה לא מגיעים רק בשביל האוכל, אלא בעיקר כדי לשמוע את סיפור חייה המרתק, שעובר כחוט המשי בין טורקיה, כורדיסטן וישראל וכולל לא מעט טוויסטים מפתיעים בעלילה.

שולה גלעדי, שתולה(צילום: דורון קופרשטין)

במשך 33 שנים היתה שולה גלעדי גננת בקיבוץ מצובה, ואחרי שיצאה לגמלאות חיפשה לעצמה תעסוקה שתמלא את הזמן הפנוי שנוצר בחייה. כמי שאוכל תמיד היה קרוב לליבה, החלה למכור לתושבי הסביבה מנות קובה קפואות לצד עוגיות כורדיות מסורתיות.

בשלב מסוים התעייפה והחליטה לעבוד מביתה. מהר מאוד גילו אותה מדריכי הטיולים המקומיים, ומאז מגיעות לביתה קבוצות גדולות של מבקרים שמתיישבים בסלון, שהפך ברבות השנים לחדר אוכל גדול, נהנים משפע המאכלים שהיא מכינה על טוהרת המטבח הכורדי המסורתי ומאזינים לסיפוריה המרתקים. אם הגעתם לכאן ביום טוב, תזכו גם לשמוע אותה שרה שירים בכורדית מבית אמא.

לסייר בין בתיה העתיקים של עכו לצלילי מוזיקת נשמה

מורת הדרך הוותיקה איילת בר-מאיר, שחיה את הגליל שנים רבות, לוקחת אתכם לסיור רגלי בין בתיה היפים של עכו העתיקה. הסיור מתחיל עם קונצרט שירי נשמה בביצוע "האחיות לוז", ולאחריו טיול בסמטאות עכו.

התחנה הראשונה היא ביתה של מרים, אישה מוסלמית שהגיעה אל ביתה המפואר דרך חלום אחרי מסע חיים עיקש ולא קל. בסלון ביתה הגדול תוכלו ליהנות מקפה ומיני דברי מתיקה מהמטבח הערבי ולשמוע את סיפור חייה המרתק. ממרפסת ביתה של מרים רואים את הים ואת עכו העתיקה מלמעלה.

בביתה של מרים בעכו(צילום: דורון קופרשטין)

התחנה הבאה היא כנסיית סנט ג'ורג', הכנסייה היוונית-אורתודוכסית של עכו. היא נחשבת למקום התפילה הנוצרי הראשון שהוקם בעיר, בתקופת העות'מאנים. הכנסייה נבנתה במאה ה-16, בשנת 1545, ומאז משמשת מקום כינוס עבור נוצרים יוונים-אורתודוכסים בני העיר ותיירים נוצרים מכל רחבי העולם שמגיעים לכאן מדי שנה.

מרכז המידע החדש לתיירים בעכו(צילום: יוסי קורן)

איילת בר-מאיר בסיור בסמטאות עכו העתיקה(צילום: דורון קופרשטין)

איילת בר-מאיר משלבת בסיור מידע רב על ההיסטוריה של עכו ועל תולדותיהן של המשפחות המרכזיות בעיר לאורך השנים - כל בית והסיפור שלו לאורך מאות שנים.

לישון במלון בוטיק בלב סמטאות עכו העתיקה

כשמראה לי מיכה פלנברג את התמונות של הבית הערבי המוזנח שעמד כאן פעם, לפני שהוא ואביו החלו במלאכת השיפוץ הנרחבת בדרך להקמת מלון הבוטיק "ערבסק" בעכו העתיקה, קשה להאמין שהחלל החם והמושקע שאנחנו עומדים בתוכו עכשיו היה עד ממש לא מזמן חורבה.

מלון ערבסק, עכו העתיקה(צילום: יח"צ ערבסק)

מלון הבוטיק מתפרס על פני שני מבנים עתיקים הסמוכים זה לזה, בלב סמטאות עכו העתיקה. בכל אחד מהם חצר פנימית שממנה יוצאים שלושה חדרי אירוח מעוצבים ומרווחים. בחדרים נחשפו קירות האבן המרשימים, וההרגשה בתוכם היא כמו במערה עתיקה. הלובי משמש למפגשים ולארוחת הבוקר הביתית שמוגשת.

חידוש מבנים עתיקים בעכו הפך לטרנד בשנים האחרונות, ובמקום קמים בתי אירוח מפוארים בבניינים שהיו עד היום מוזנחים, ובחלקם לא נעשה שימוש כלל.

לזלול גבינות עיזים מקומיות בקיבוץ שמרת

אחרי שהופרט קיבוץ שמרת החליטו אריאל ויונת מזן, תושבי הקיבוץ הוותיקים, להפוך את מחלבת הקיבוץ לעסק עצמאי. הם פתחו את אלטו, מחלבה ביתית לייצור גבינות עיזים, כשלצידה בית קפה פסטורלי עם תפריט המבוסס על גבינות העיזים שמייצר האב אריאל, גבן במקצועו, במחלבה הקטנה מעבר לקיר.

אלטו, מחלבה ובית קפה בשמרת(צילום: אנטולי מיכאלו)

כל בני משפחת מזן עובדים במקום. הבנים מסייעים במלאכת הכנת הגבינות עם האב במחלבה, הבת שקד מנהלת את בית הקפה והמעדנייה, ששוכנים במבנה ששימש בעבר כמטבח הקיבוץ, והאם יונת מנצחת על הכל מלמעלה ומספרת בגאווה: "אין מצב שמישהו נכנס אלינו ומישהו מהמשפחה לא מקבל אותו בחיוך רחב".

גבינות העיזים המיוחדות שמכינה משפחת מזן שזורות בכל פריט בתפריט, אבל ללא ספק, היהלום שבכתר היא מנת הכנאפה הקריספית המלוחה שבתוכה מסתתרות גבינות (עיזים כמובן) חמימות.

לאכול פסטה ודגים טריים בשוק הטורקי בעכו

מאחורי מסעדת מרקטו, הממוקמת בלב הבזאר הטורקי המחודש בעכו, עומדים השף עמרי שחר, ששולט במטבח הקטן עם הטאבון הגדול, ואחיו נועם שחר, שמנהל את המסעדה. מתחם השוק הטורקי נבנה עוד בתקופה העות'מאנית ושוחזר לפני כעשור. תחילה היו כאן גלריות אמנים שמכרו עבודות יד, אבל לאחרונה הפך המקום למקבץ של מסעדות קטנות של יזמים צעירים, שהביאו את בשורת האוכל העדכני לעכו העתיקה.

מרקטו, שסוגרת בימים אלו ארבע שנות קיום, מגישה אוכל איטלקי אותנטי, אבל אל תיתנו לכותרת הזו לבלבל אתכם. יש כאן פיצות ופסטות מעולות, אבל הכוכבים האמיתיים בתפריט הם הדגים ופירות הים, שמגיעים לכאן כל בוקר טריים-טריים מהים.

מרקטו, עכו העתיקה(צילום: לירז שחר)

המנות כאן קטנות יחסית, כך שאם באתם בזוג, רצוי שתזמינו שלוש או ארבע מנות כדי ליהנות מכל הטעמים. התמחור כאן מעט מצחיק: המנות הראשונות לא יעברו את רף 30 השקלים, והעיקריות באזור ה-60 שקלים.

לפתיחים קיבלנו לשולחן סביצ'ה דג ים עם בצל סגול, צלפים, זרעי עגבניות וקרם לימון, מנה שהטריות שלו הופכת אותה למעדן; וארטישוק רומאי, מנה שבשבילה מגיעים לא מעט סועדים מהמרכז – מדובר בפרחי ארטישוק שלמים שנאכלים עם הגבעול. מעדן אמיתי.

לעיקריות קיבלנו בייבי קלמארי על הפלנצ'ה עם יוגורט, עשבי שוק ועגבניות – מנה המשלבת את איטליה, יוון וישראל. הטריות של הקלמארי והצריבה המדויקת הפכו את המנה הזו כאן למנת דגל. מהפסטות לקחנו את הפשוטה מכולן - פסטה אל-פאנה מקמח מיובא מאיטליה עם פירורי לחם, שמן זית ובזיליקום. כמה פשוט ככה טעים.

הכותב היה אורח עמותת זמן גליל מערבי. לפרטים לגבי האירועים המוזכרים, מחירים ולוחות זמנים - לחצו כאן