שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ”היום יודעים שאנחנו לא שותקים יותר“
    דליה זגר הגיעה לאוניברסיטת קולומביה ללמוד משפט בינלאומי ולא תיכננה להתמקד בהסברה ישראלית. מה שראתה בקמפוס שינה אותה. היא מסכמת שלוש שנים כנשיאת ’סטודנטים למען ישראל‘ ומספרת כי דברים משתנים

    אחת הזירות החשובות ביותר להסברה הישראלית בארה“ב היא הקמפוסים כאן. בכל אחד מהם שלל ארגונים וקבוצות שעובדים ימים כלילות על מנת להוביל את דעת הקהל, שפחות מכיר את הפרטים, לדה-לגיטימציה של ישראל. המאבק על העובדות ועל דור העתיד שם - מכרעת. דליה זגר, 25 מלהבים, היא מסבירת השבוע שלנו אחרי שסיימה את תפקידה כנשיאת ארגון SSI - סטודנטים למען ישראל בקולומביה - והובילה הסברה ישראלית באחת האוניברסיטאות הפחות אוהדות את ישראל.

     

    מאין הגעת אלינו?

    "הגעתי לניו יורק אחרי שסיימתי את שירותי כמפקדת במודיעין שדה ביהודה ושומרון. רציתי להתמקד במשפט בינלאומי כי חשבתי שיש

    בזה משהו מאוד חשוב ובחרתי ללמוד בארה“ב".

    זגר הגיעה לכאן בתחילה לקולג' קהילתי והחלה לזהות את המגמות השונות, בסביבתה ובסביבת המוסדות השונים. "כשהגעתי לניו יורק לא תכננתי להתמקד בהסברה ולהילחם למען שמה של ישראל, אבל נתקלתי בכתבות מוטות, באמירות קשות שרחוקות מהאמת. הפריעו לי כל מיני עיוותי מציאות שראיתי מסביב וכאן הבנתי שחייבים להיות אקטיביים“.

    עם המעבר לאוניברסיטת קולומביה, הצטרפה לארגון וזמן קצר אחר כך, הובילה אותו. "העבודה בשטח מגיעה לכל דבר קטן. מחלוקת פלאיירים ועד עימות אחד על אחד בשטח עם אנשים שמנסים להכפיש את ישראל. הקשיים די מוכרים היום", היא מוספיה. "אנחנו כבר מבינים שההסברה שלנו לא נעשתה בצורה טובה המון שנים, ונקודת ההתחלה שלנו הייתה בהתאם פחות טובה. אנחנו מתמקדים בניסיון לשכנע את הלא משוכנעים, לא דרך ניסיון להעביר להם עובדות בהכרח, אלא סביב הנושאים שמדברים אליהם. ערכנו למשל אירועים שקשורים לקהילה הגאה או נייטיב אמריקנס, ויש התקדמות. אנחנו מצליחים לעשות הבדל. המטרה בסופו של דבר היא לגבש את דעתם של ה-80% שלא באמת יודעים הרבה. בסוף ישראל היא מדינה קטנה מעבר לים ומי שגדל כאן אין לו שום סיבה להתעניין, אלא אם נגרום לו“.

    אחת הפעילויות בהן היא גאה במיוחד היא שבוע השחרור העברי. "זו יוזמה שלנו שאנחנו מעלים מול שבוע האפרטהייד בקמפוס. אחריו אנחנו תמיד מקבלים הודעות של תודה, ואני חושבת שרואים כמה אנחנו קול למען אנשים שלא יכולים לעשות את זה. זה הרבה".

     

    - ()
    זגר. לא נשתוק יותר

     

    משהו השתנה בשלוש שנים האחרונות?

    "אני חושבת שניתן לראות שינוי בגישה של איך עושים הסברה. פעם היינו מפוקסים בדברים החשובים שישראל עושה. היום אנחנו מוצאים את עצמנו מסבירים למה יש ליהודים זכות קיום במדינה, ולמה יש לנו קשר לאדמת ישראל. אנחנו מדגישים את הקשר שלנו לתרבות, להיסטוריה ואני מאמינה שצלחנו להשפיע על הקמפוס. בנוסף חשוב לציין שבזמן האחרון גם הצד השני פחות פעיל. אני מניחה שזה שילוב של כמה דברים. הרבה מזה גם כי יודעים שאנחנו

    פעילים מאוד בסביבה ונגיב לכל דבר ולא נשתוק יותר“.

     

    מה האתגר הכי קיצוני שיש היום להסברה של ישראל?

    "החלק הכי קשה שלנו לדעתי הוא האקדמיה עצמה. זה מקור הבעיה. יש מרצים אנטישמים שמשרישים אנטי ישראליות. יש מרצה שמלמד את "ההמצאה של היהודים" בפקולטה למזרח תיכון. שיעור שעוזרי המרצה שלו היו חבר‘ה של תנועת החרם. הסיטואציה כבר מזמן לא קשורה לשראל ואני חושבת שזה ימשיך כי למרצים יש קביעות. באוניברסיטה דבקים בחופש הביטוי בדרגים גבוהים, אבל במקרים מאוד מסוימים. אם זה היה נוגע למשל לקהילה גאה או שחורה התגובה הייתה אחרת והיא אכן אחרת. אני חושבת שיש חוסר הכרה באנטישמיות“.

     

    מה תרצי לעשות בעתיד?

    "אני רוצה ללמוד משפט בינלאומי, להגיע להיות יועצת למשלחת ישראלית באו“ם, ואלמד עוד לאורך הדרך מה מתאים לי, אבל הבנתי עד כמה חשוב לי לעסוק בהסברה הישראלית וכמה זה חשוב להיות שם ואני רוצה להמשיך“.

     

    מה ההמלצות שלך להסברה נכונה?

    "אני חושבת שיש להכיר את הקהל שלך, לדעת מול מי אתה עומד. לפני שהגעתי לכאן עבדתי במכירות והבנתי שצריך להבין למי אתה מוכר. כשנדע למי אנחנו מדברים נוכל להסביר את ישראל בדרך שמדברת אליו“.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים