שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בשבילכם הוא מילון אבן שושן - עבורי הוא סבא
    הוא עלה מאירופה אבל הקפיד לדבר בחי"ת ועי"ן, מעולם לא תיקן בעברית אנשים שלא הכיר, התפעל ממילות סלנג כמו "גזעי" ו"זיגי" וכתב את כל המילים והגדרותיהן על כרטיסיות בכתב ידו. לרגל יום השפה העברית, יוספה אבן שושן, נכדתו של מחבר מילון הכיס שליווה דורות של תלמידים ו"המילון החדש" הפופולרי בבתי ישראל, מספרת על סבא מצחיק וקפדן, ש"הגדיר כל מילה בעברית"

     

    כתבת: אורין ויינברג, עורך: בן שכטר

    כתבת: אורין ויינברג, עורך: בן שכטר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    להלך עם יוספה אבן שושן במסדרונות האקדמיה ללשון העברית בירושלים זה קצת כמו לטייל עם זוכה ריאליטי בקניון. למשמע שמה ראשים מגיחים מתאי העבודה, מבטים פוזלים בחשאי, דומה שאפילו הספרים ממהרים לנער מעליהם אבק לכבודה. "אני חייבת להגיד לך", עוצרת אותה במסדרון אישה מבוגרת עם כוס נס קפה ביד, "זה המילון שאני לא זזה ממנו. הוא כבר נקרע, ואני כל הזמן מדביקה עליו סלוטייפ". יוספה מהנהנת בחיוך ומפטירה "תודה, תודה", היא מורגלת בזה, אחרי הכל, כבר 53 שנה שהיא מחזיקה בתואר הנכדה של המילונאי הידוע אברהם אבן שושן.

     

    מי שאחראי לכתיבת המילון ששוכן כמעט בכל בית, ומילון הכיס שכבר דורות של תלמידים נושאים עמם בבית הספר, הלך לעולמו ב-1984, אך היה זה רק בשנה שעברה שביתו הפרטי, כולל חדר העבודה בו שקד על כתיבת המילון, נמכר ותכולתו פורקה. מעל 200 מגירות צרות וארוכות מלאות בכרטיסיות אותן גזר אבן שושן בעצמו ומילא בכתב ידו, דרו באותו חדר. לבקשת המשפחה חלק מהן הועבר לאקדמיה ללשון העברית, ויום השפה העברית שחל היום (ה'), הוא האמתלה ("תּוֹאֲנָה, טַעַם לְמַרְאִית עַיִן, פִּתְחוֹן-פֶּה" – א. אבן שושן) המושלמת לצלול יחד עם יוספה לבריכת המילים הזו.

     

    ריאיון עם יוספה אבן שושן (צילום: באדיבות המשפחה)
    חדר העבודה המקורי של אברהם אבן שושן(צילום: באדיבות המשפחה)

    "מחסנית", "מחודד", "מיותם", "מלוהט", "מיוגע", "מזוכך", "מליצה", "מוזהב", "מלויל", "מופז", "מטבע" – היא תופפה באצבעותיה, אחת אחרי השנייה, על הכרטיסיות במגירה שכותרתה הכריזה על האות מם, חושפת שפה שלמה מכווצת בתוך קופסה. "מה שמיוחד במילון אבן שושן הוא שכל מילה מסומנת לפי המקור שלה – מילה משפת התנ"ך, מהמשנה או מילה שאליעזר בן יהודה חידש", היא מסבירה. "ודבר שני, שלכל מילה יש ציטוט - מהתלמוד, מהמקרא וגם מהסופרים – סבא ציטט הרבה את עגנון, את אחד העם, את הזז, ברנר, מנדלי מוכר ספרים וכו'. הוא הכיר את כל הספרות והספרייה שלו הייתה חדר עצום של שלושה מטר גובה - הכל מפוצץ בספרים. פעם נסעתי לטיול עם פניה, הבת של עמוס עוז. היא סיפרה לאבא שלה שאיתי היא נוסעת, ואמרה שהוא הצטער שהוא לא נכנס לתוך המילון של סבא שלי".

     

    ריאיון עם יוספה אבן שושן (צילום: באדיבות המשפחה)
    הכרטיסיות עם המילים בתוך המגירות שבחדרו(צילום: באדיבות המשפחה)

    בין אינספור הכרטיסיות, מילה אחת תופסת את העין, לא כזו שהייתם מצפים למצוא במילון – "מבסוט". "הוא מאוד התעניין בשפה העכשווית", ממשיכה אבן שושן. "אני זוכרת שסבא בא לבית הספר שלי לדבר עם הילדים ושאל על מילים חדשות. בתקופה שלי זה היה "זיגי" ו"גזעי". "גזעי" היה קול, ו"זיגי" היה חנון. הייתה אז כתבה עליו בעיתון והוא אמר 'נכדתי סיפרה לי על המילים החדשות'".

     

    סבא שלך היה זורם למשל עם טעויות לשון כמו בשיר של סטטיק ובן אל "היו שלום לכם ונמסטה"?

    "הוא היה אוהב את המילה 'זורם', איך שהמילים מתעבות ויש להן עוד משמעויות. זה מראה שהמילים מקבלות עומק, שאפשר להשתמש במילה רגילה גם עם משמעויות סלנגיות".

     

    ריאיון עם יוספה אבן שושן (צילום: באדיבות המשפחה)
    הקפיד לדבר בחית ועין. אברהם אבן שושן(צילום: באדיבות המשפחה)

    יוספה מספרת על סבא קפדן ומלא תשוקה לעבודתו, אדם סקרן שמתחדש כל הזמן, אך גם משרטט גבולות: "כשהיה צריך להתגייס לצבא אמרתי שאני לא מתגייסת כל כך בשמחה", היא נזכרת, "ואז הוא אמר 'אם את לא מתגייסת בשמחה – תלכי מפה'. האהבה והתרומה למדינה היו משהו מאוד משמעותי עבורו".

     

    כך, אבן שושן, שבכלל היה מורה ומנהל בית ספר במקצועו, זנח את ההוראה בגיל 40 והתמסר כל כולו לכתיבת המילון. ואכן, העברית המתחדשת הייתה נר לרגליו, אך לא בכל מחיר: "הוא לא היה מתקן אנשים זרים. הארץ הייתה מלאה בעולים חדשים, אנשים שבאו מכל העולם ועם הרבה מבטאים, והוא קיבל את זה. הוא אף פעם לא העיר לבנאדם זר שהתארח אצלו בבית כי טען שהעברית צריכה לחיות. ובאשר אלינו? אנחנו לא טעינו בעברית. לא אני, לא הדודים, לא אחותי ולא אבא שלי. התקניות של בני המשפחה בדיבור הייתה מאוד משמעותית. היינו מאוד גאים".

     

    יוספה אבן שושן ()
    רואה עצמה ממשיכת דרכו של סבה. יוספה אבן שושן

    עם זאת, על דבר אחד הוא התעקש: ההגייה המסורתית של חי"ת ועי"ן, והיה מדבר בצורה האופיינית לתימנים הספרדים, כמו שוכח שמוצאו בכלל ממינסק שבבלרוס. אבל החמין והקוגל המסורתיים בארוחות השבת לא באמת השאירו מקום לספק. "היינו מגיעים לסבא וסבתא בכל שבת. סבא היה אדם מאוד מצחיק וזו הייתה משפחה מוזיקלית. היינו יושבים לפעמים אחרי הארוחות וסבא היה מנגן על קופסאות גפרורים", היא נזכרת. "אנחנו ממש גדלנו לתוך המילון. היינו הולכים לחדר העבודה שלו אחרי הארוחה, שם הייתה הכרטסת שבה נאספו המילים, היו שולחנות ענקיים והכל היה ספוג במילים, בספרות, כל חדר העבודה היה ספריה גדולה שמסודרת לפי ספרים – כל הספרות העברית, כתבי עגנון, הזז, אחד העם, מנדלי מוכר ספרים, ארון הספרים היהודי, לקסיקונים של ביולוגיה וזואולוגיה. זה היה מאוד יפה מצד סבא שלי, שלא אמר לנו לא להיכנס לחדר ולא התייחס אליו כחדר קדוש, זה היה חלק מהחיים".

     

    אז איך יוצרים מילון?

    "הרי לא היה מחשב, הכל נעשה או בכתב יד או במכונות כתיבה. קודם כל היה צריך לאסוף את המילים, אז כמובן שנאספו מילים מהתנ"ך ומהתלמוד, אבל אחר כך גם מילים מעיתונים. אבא שלי (יובל אבן שושן - א.ו) שעבד עם סבא שלי היה מופקד על קריאת עיתונים שיצאו וסימון מילים חדשות, ואחר כך היו מוצאים להן את ההגדרות. זו בעצם הייתה העבודה של סבא שלי, להגדיר כל מילה, גם מבחינת השורש, המשמעות, הציטוט, ההקשר והתקופה אליה היא שייכת. ואז היו מביאים את זה לדפוס בהוצאת קריית ספר, ושם מסדרים את הספרים על פלטות ענקיות. היו חותמות עופרת עם כל אות - א', ב', ג', ד' וכו', והציורים היו בגלופות והיו מסדרים את זה על הפלטה. ואז מכונות ענקיות עם דיו היו עולות על זה. הכל נעשה בצורה ידנית. היה אז מקצוע בשם מסדר דפוס. בחופשות הייתי הולכת לדפוס, נורא אהבתי לשבת שם עם כל החותמות והאותיות והייתי רואה איך עושים את זה. אם יש טעות צריך לעשות את כל הגיליון מחדש - היה צריך לבוא המסדר, להוציא את הצדי, לשים במקומה קוף. זו עבודת נמלים, אי אפשר לתאר את זה".

     

    ריאיון עם יוספה אבן שושן (צילום: באדיבות המשפחה)
    ניצוץ של מילים בכתב ידו של אבן שושן(צילום: באדיבות המשפחה)
     

    מילון אבן שושן, שכונה בגלגוליו המוקדמים גם "המילון החדש", יצא לראשונה בין השנים 1947-1952 וזכה לכמה הוצאות מחודשות לאורך השנים. 70 אלף מילים הכיל, זאת לעומת מילון אליעזר בן יהודה, שכלל רק כ-23 אלף מילים. חלומו של אביו של אבן שושן, זה שאליו מיועדות גם מילות ההקדשה המתנוססות בתחילת המילון, היה שאחד מילדיו יכתוב מילון, והנה התגשם החלום. רעיון המילון החל בכלל מתוך צורך במילון לבית ספר, לאחר שאבן שושן, שכאמור עסק בהוראה, נסע לסיורים בחו"ל וראה שלילדים בבתי הספר יש מילונים. אז גמל בלבו לכתוב מילון המיועד לילדי בית ספר בישראל, וכך נוצר מילון הכיס, זה שעד היום משתמשים בו לילדי בית הספר. "לכיתה א' כל נכד היה מקבל מילון כיס, וגם אני קיבלתי מילון כזה משלי", נזכרת יוספה תוך שהיא מעלעלת בגרסה ישנה של המילון הקטן הצבוע אדום. "קסם – כישוף, מעשה פלא", היא פותחת אקראית באות ק', ומיד צצות גם "קסדה", "קינמון", "קפדנות" ו"קסת" – ואיזה הורה לא היה מתגאה בימינו בילדו או ילדתו בני השמונה, אילו שילבו את המילה "קסת" בתוך משפט.

     

    יוספה, אשת מילים בעצמה, מחזאית ומלווה כותבים בתחומי הפרוזה, הדרמה והקולנוע, רואה עצמה במידה מסוימת כממשיכת דרכו של סבה. "אני מרגישה שסבא נמצא איתי כל הזמן. הרבה פעמים אני חולמת עליו, ותמיד זה קשור איכשהו לאותיות, לפני כמה ימים חלמתי על ארון שממנו יצאו אותיות. כשקמתי בבוקר אמרתי שסבא נתן לי אותן". אבל רומנטיקה בצד, אבן שושן מספרת כי השרשרת הגנטית עושה סימני התרופפות בכל הנוגע להקפדה על השפה, ובנה בן ה-16 כבר מתמרד כנגד השושלת ואף חוטא באמירות כמו "שלושה ביצים", רחמנא לצלן. ומה סבא היה אומר? אולי פשוט היה מחייך וזורם, חופשי זורם, מי יודע.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "סבא האמין שהעברית צריכה לחיות". יוספה אבן שושן
    7 לילות
    מומלצים