שתף קטע נבחר

כך הפסידה עיריית ת"א חוב ארנונה של 130 אלף שקל

יותר מעשר שנים אחרי הצטברות החוב של מכבסה בעיר דחה ביהמ"ש את העירייה בנימוק שפעולות הגבייה שביצעה לא עצרו את מרוץ ההתיישנות

בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה מחמת התיישנות תביעה שהגישה העירייה נגד בעלי חברת "ארט ווש", שבמסגרתה דרשה ממנו לשלם חוב ארנונה ומים של כ-130 אלף שקל שצבר העסק לפני יותר מעשר שנים. השופטת סיגל רסלר-זכאי קבעה שפעולות הגבייה שביצעה עיריית תל אביב לאורך השנים לא עצרו את מרוץ ההתיישנות.

 

חברת "ארט ווש" נתנה שירותי כביסה והחזיקה לצורך כך בנכס בעיר בשנים 2007-2005. בתביעה שהגישה העירייה באפריל 2016 נטען כי החברה הפסיקה לשלם ארנונה ומים מנובמבר 2006. לטענתה, מאחר שנקטה הליכי גבייה מנהליים בתקופה שממועד התגבשות החוב ועד להגשת התביעה, נעצר מרוץ ההתיישנות. לדבריה, הבעלים כתב לה מכתב בדצמבר 2009 שבו הודה בחוב וגם מסמך זה עצר את מרוץ ההתיישנות.

 

העירייה הוסיפה שיש לחייב את הבעלים לשלם את החוב מאחר שהחברה הפלתה לרעה את חובותיה לעירייה והעדיפה נושים אחרים. בנסיבות אלה, טענה, יש להרים את מסך ההתאגדות שכן על פי הפסיקה העדפת נושים מהווה חוסר תום לב. לסיכום היא דרשה לחייב את הנתבע לשלם לה את חוב הארנונה והמים בתוספת הוצאות אכיפה בסך של 134,933 שקל.

 

בעלי החברה טען מנגד שעל פי החוק, עילת התביעה נגדו התיישנה זה מכבר. לדבריו, טענת העירייה בדבר נקיטת הליכי גבייה מתייחסת לתקופה שבה החברה חדלה לפעול ולכן הם לא עצרו את מרוץ ההתיישנות. הוא הודה ששלח את המכתב, אך לדבריו התאריך שעליו לא נכתב על ידו.

 

הנתבע טען שלא מתקיימים במקרה זה התנאים להרמת מסך, מאחר שלא הועלו כלפיו טענות כמו מרמה וריקון החברה מנכסיה. הוא הוסיף שסכום החוב שנתבע שגוי והוא פנה בעבר בעניין זה לעירייה.

 

זכות מושגית-ראשונית

ואכן, השופטת סיגל רסלר-זכאי קבעה שהתביעה התיישנה. היא הבהירה שבפסיקה נקבע שאין בהליכי גבייה מנהליים שנקטה רשות מנהלית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי. נקבע כי החוב הנטען על ידי העיריה התגבש ב-2007, ולכן עילות התביעה התיישנו לפני הגשתה.

 

בפסק הדין צוין כי עוד כי על פי החוק, אם נתבע הודה בכתב או בפני בית משפט בזכותו של התובע, תקופת ההתיישנות תתחיל מיום ההודאה. הזכות שבה מדובר היא "זכותה המושגית-ראשונית" של התובעת, כתבה. היא ציינה שקריאה במכתב מלמדת שהנתבע לא הודה בזכותה להרים את מסך ההתאגדות נגדו. הוא אמנם הכיר בחובות החברה כלפי העירייה, אך כפר בחיובו האישי בהם.

 

בנוסף, המכתב נמסר לעירייה במסגרת משא ומתן בין הצדדים, ברקע פעולות אכיפה שבוצעו נגד החברה ולצורכי פשרה. זאת ועוד, עיון במכתב לא מותיר מקום לספק שהמועד והכיתוב לצדו נכתבו על ידי גורם שאינו הנתבע. העירייה לא הציגה את המכתב המקורי ועניין זה פועל לחובתה.

 

לפיכך קבעה השופטת רסלר-זכאי שאין לראות במכתב הודאה המפסיקה את מרוץ ההתיישנות. היא הבהירה כי אלמלא נדחתה התביעה מחמת התיישנות, היא הייתה מחייבת את הבעלים בחובות החברה בסך של 130,850 שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אילן שתיוי
אילוסטרציה
צילום: אילן שתיוי
צילום: נחום סגל
עו"ד מימון פאר
צילום: נחום סגל
מומלצים