שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שרדתי סרטן. לכתוב ארוטיקה קטן עליי

    עד לפני כמה שנים לא דיברו על ספרים מהז'אנר הארוטי, אבל אני לא חושבת שיש אישה אחת שאין לה פנטזיות מיניות. גם האישה הזו, שבעלה מגדיר אותה "פריג'ידית", היא לא באמת "כלבה קרת לב". הראש שלה מלא במחשבות, בחלומות ובפנטזיות רומנטיות ומיניות, והיא מתה לחוות אותם

    זה היה ערב חם במיוחד והייתי לבד. הוא בדיוק היה בבריכה עם הילדה שלו, במסיבת בת מצווה. ידעתי על זה כי הוא סיפר לי על כך ממש לפני כמה דקות, ואני... הראש שלי התחיל לעבוד. אז זרקתי על עצמי את בגד הים הכי קטן שיש לי, הוורוד, זה שבקלות ניתן לדמיין מה קיים מתחתיו, ונכנסתי לרכב. הכבישים היו פנויים ותוך 35 דקות הייתי שם. נכנסתי למתחם הבריכה ואף אחד לא שאל אותי כלום. אמרתי היי לכולם בחוצפה, חייכתי והתנהגתי כאילו שאני חלק מהאירוע.

     

    למה קשה לנו לדבר על סקס עם בן הזוג?

    ביקור חושני ומבחיל במועדון החשפנות

    שמעתי גניחות והבנתי שבעלה איתה בחדר

     

    התיישבתי על כיסא מהצד השני של הבריכה, מולו, עדיין בשמלה הקצרה שלי, מחכה לראות מה יעשה כשיראה אותי. האם הוא יצחק? ייבהל? יכעס? הייתי מוכנה לכל אחת מהאפשרויות הללו, אבל לא לקחתי בחשבון את האפשרות שהוא יתנהג כאילו שהוא בכלל לא מכיר אותי, התעלמות מוחלטת. הוא רק דיבר בנייד שלו והתכתב. לא איתי. באמת? זה המשחק שאתה רוצה לשחק? התיישבתי על כיסא פלסטיק לבן ושילבתי רגליים בכעס, לא מזיזה ממנו את המבט. הוא לחש משהו לבת שלו ונתן לה חיבוק ונשיקה. היא הלכה עם חברה וההורים שלה, ואילו הוא התיישב על הכיסא מולי, ממש מולי, ברגליים מפושקות וחצי חיוך ערמומי.

    אישה עם ביקיני ורוד על שפת הבריכה (צילום: Shutterstock)
    אין מה לראות, זו רק אני והביקיני הלוהט שלי(צילום: Shutterstock)
     

    הגעתי יחסית לקראת סיומו של האירוע ובקושי נשארו אנשים, אז התרוממתי מהכיסא ובאיטיות הסרתי מעצמי את השמלה. כן, ממש מול הפרצוף שלו. נראה שגם זה לא מזיז לו. טבלתי קצה רגל במים הקרירים והתיישבתי על הסף, כי אני לא אוהבת לקפוץ למים. ניצלתי את ההזדמנות כשמישהו ניגש להחליף איתו כמה מילים, נכנסתי פנימה והתחלתי לשחות קצת, לבד במים, לא מודעת למבטים שלו. כשהסתובבתי ושחיתי לכיוונו, הוא כבר ישב בחזרה בכיסא ולא היה ספק על מה הוא מסתכל. חייכתי אליו אבל הוא עדיין נראה אטום.

     

    זהו, הוא כועס שנדחפתי לשם. האמת? צודק. מה חשבתי לעצמי שחדרתי לתוך המרחב שלו ככה? עם התחושה הזו יצאתי מהבריכה והלכתי מהר אל המלתחות כדי לשטוף את עצמי ממי הבריכה והכלור, להתלבש ולנסוע הביתה. הוא לא רוצה? לא צריך. הנחתי את התיק שלי בצד, חיכיתי כמה שניות עד שיגיע זרם מים חמימים ונכנסתי לתוך המים, עדיין בבגד ים. הסתובבתי והשענתי את הידיים שלי על אריחי הקרמיקה הלבנים ונתתי למים להתיז על גבי בחוזקה. בדיוק אז הרגשתי את הגוף שלו מצמיד אותי חזק אל הקרמיקה. הידיים שלו ריתקו את שלי והשיניים שלו ננעצו עמוק בצוואר שלי. ידעתי בדיוק מה אני באותו הרגע, טרף, ולא היה לי מה לעשות וגם לא רציתי לעשות כלום.

     

    הרגשתי אותו כשנצמד אליי. הוא היה ערום. הרגשתי את הזין שלו מתחכך בי כשלחש לי באסרטיביות להשאיר את הידיים שלי למעלה. הוא הרפה מהאחיזה שלו והידיים שלו החלו לשוטט על הצוואר שלי. הייתי בטוחה שהוא עומד לחנוק אותי כשהן המשיכו לרדת למטה לכיוון השדיים שלי. הוא התעלם מבגד הים והרים אותו למעלה ביד אחת, כשהשנייה עשתה את אותו הדבר עם החלק התחתון. האצבעות שלו החלו לשגע אותי. הוא כבר למד איך לגעת בי שם - בהתחלה בעדינות ולאט, נוגע לא נוגע. ואז, כשאני רותחת, להיצמד אליי ולהגביר קצב. רציתי לצרוח שם, אבל היינו במקום ציבורי אז גנחתי בשקט.

    זוג עושה מין במקלחת (צילום: Shutterstock)
    פחדתי שמישהו ישמע אז גנחתי בשקט(צילום: Shutterstock)
     

    "מה קרה?", הוא שאל אותי. "את באת לכאן, למרות שאמרתי לך שאני עם הבת שלי, עם אנשים שאני מכיר. את התגרית בי. את", הוא לחש ספק כועס, ספק משועשע מכל הסיפור הזה. "אני יודעת. אני מצטע..", התחלתי לומר, ובאמת רציתי להתנצל, לא יודעת מה עבר לי בראש. "תשתקי", הוא אמר לי וסובב אותי אליו. אני אוהבת שהוא מדבר אליי ככה. הוא סגר את זרם המים והמבטים שלנו התחברו. זהו. לא ידעתי מה לומר לו. הוא גם ביקש שאשתוק אז פשוט עמדתי שם עם בגד ים מופשל, נבוכה למות. הוא החל לנשק אותי עם הפה המדהים שלו, בדיוק כמו שאני אוהבת. הוא הרים לי את הרגליים באוויר, ונכנס אליי בבת אחת ובביטחון מלא. צעקתי. לא בגלל שזה כאב, אלא בגלל עוצמת הרגש שמשתחררת אצלי כשזה קורה. החיבור הזה.

     

    "תשתקי", הוא אמר לי שוב. "אלא אם את רוצה שמישהו ייכנס ויראה אותנו מזדיינים". הנהנתי וכרכתי את הרגליים שלי סביבו, מכוונת אותו אליי יותר עמוק, תלויה לגמרי עליו. הוא נכנס אליי עוד ועוד והרגשתי את הנקודה הזו, את השיא מתקרב, אז ביקשתי ממנו לא להפסיק את מה שהוא עושה, והוא הקשיב. הוא תמיד מקשיב למה שאני מבקשת. פקחתי את העיניים והבטתי בו כשהאורגזמה הגיעה. ראיתי שהוא מתאפק. "תגמור. אל תתאפק. תזיין אותי", צעקתי אליו ובדיוק בשנייה הזו הוא שחרר. תפסתי את הכתפיים שלו ושרטתי אותו תוך כדי.

     

    אני אוהבת לראות אותו גומר. הוא לא מעמיד פנים, לא משתולל ולא צועק. הוא פשוט נראה כאילו שהוא עומד להתעלף לי בידיים. אבל הוא היה זה שהחזיק את שנינו עכשיו. הראש שלו נשמט על הצוואר שלי. ליטפתי ונישקתי אותו קלות. הוא הרים את המבט, חייך אליי ונישק אותי בחזרה. אני כבר לא יודעת מי שיחק עם מי, אבל אני כן יודעת מי שלט בעניינים ומי הבן אדם היחיד בעולם הזה שיודע איך להתנהל איתי ועם השטויות שלי. ולא ברע... לגמרי בטוב.

     

     

    תכתבי לי סיפור

    את הסיפור הזה כתבתי לבן הזוג שלי. כתבתי אותו באילת, בזמן חופשה משפחתית, כשמעבר לדלת ישנו להן: אימא שלי, דודה שלי, הבת הגדולה והבת הקטנה שלי. זו פנטזיה שעלתה לי לאחר ששלח לי תמונה של הבת שלו במסיבת בריכה. או יותר מדויק, תמונה של הבריכה הריקה. התגריתי בו, וכשאמרתי לו שיש לי תמונה בראש של מה הייתי עושה לו, הוא ביקש ממני לכתוב לו סיפור. הוא יודע שאני אוהבת לכתוב ושזה מה שאני עושה, כותבת סיפורים. אבל להרבה אנשים אחרים, אני וכתיבה ארוטית לא הולכים ביחד.

     

    גדלתי בבית שלא מדברים בו על אהבה ומיניות, ובתור מישהי שבגיל ההתבגרות התחילה לסבול מבעיות בדימוי העצמי ולא חשבה שאחד הבנים בשכבה יוכל להתאהב בה, הספרים הרומנטיים שקראתי מילאו את ימיי, ריתקו אותי. למה הם ריתקו? כי הגיבורה תמיד הייתה ה"אנדר-דוג", כמו שתפסתי את עצמי. זאת שלא מדברת, זאת שלא מסוגלת להביט בעיניים, זאת שלא חושבת שמגיע לה, והגיבור תמיד ידע לזהות את זה בה. התמימות הזו משכה אותו, ודווקא הגיבורה הזו הצליחה לגבור על עשרות מחזרות עשירות, יפות, חטובות ומנוסות ממנה. דווקא בה הוא התאהב עד מעל לראש.

    מירב איינשטיין (צילום: חלי בלינסקי)
    מירב איינשטיין. חננה מצטיינת בכל התחומים חוץ מחיי האהבה שלה(צילום: חלי בלינסקי)
     

    הספרים האלה העניקו לי תקווה. רק תסיימי את הלימודים, רק תלכי לצבא, רק תתחילי ללמוד ויהיה בסדר, בסוף יגיע האביר על הסוס שיראה את כל הדברים הנהדרים שחבויים בתוכך, יעזור לך להוציא אותם החוצה, אתם תתאהבו ותרכבו יחד לעבר השקיעה, יד ביד עד יומכם האחרון. אז שקעתי בלימודים וסיימתי בגרות מצטיינת. הייתי חננת מחשבים מצטיינת בצבא, סטודנטית מצטיינת באוניברסיטה, ילדה מצטיינת, אימא מצטיינת ועובדת מצטיינת. אבל בדבר אחד לא הצטיינתי - בחיי האהבה שלי.

     

    עד לפני כמה שנים לא דיברו על ספרים מהז'אנר הארוטי, אבל אני לא חושבת שיש אישה אחת שאין לה פנטזיות מיניות. גם האישה הזו, שבעלה מגדיר אותה "פריג'ידית", היא לא באמת "כלבה קרת לב". הראש שלה מלא במחשבות, בחלומות ובפנטזיות רומנטיות ומיניות, והיא מתה לחוות אותם.

     

    מהמרת על החיים

    כשהסרטן הופיע בגוף שלי, הכול השתנה. אני חושבת שלא הייתי מוכנה ללכת מהעולם הזה מבלי לחוות מה זו אהבה. פתאום לא פחדתי מכלום יותר, לא שפטתי את עצמי, כבר לא אכפת היה לי לא להצטיין. להיפך. רציתי לחוות כאב, אכזבות וכישלונות, רציתי לחיות חיים מלאים. כבר לא היה אכפת לי שיגידו שאני לא הכי חכמה כי זרקתי קריירה מבטיחה, כבר לא היה אכפת לי שיגידו שפירקתי משפחה, שפגעתי בילדים, שאני מהמרת על החיים שלי ולוקחת סיכונים.

     

    כנראה כשמגיעים קרוב למוות מבינים שכבר אין מה להפסיד, וכשמרגישים ככה מהמרים על כל הקופה - על החיים ועל המוות. ומי מאתנו לא מצאה את עצמה מול המראה, תוהה בינה לבין עצמה האם זהו זה? האם אלו החיים? האם זה כל מה שאני אעשה מעכשיו ועד המוות? אנשים מסתכלים עליי בפליאה כשאני מספרת שכתבתי רומן - מותחן - ארוטי. לרוב, גם העין נמשכת אל המילה ארוטי כי זה הדבר היוצא דופן כאן. חלק מהנשים נרתעות מלקרוא ספרים כאלה וגברים לרוב מתלהבים, כי קל לחשוב שארוטיקה זה סקס וזה פורנוגרפיה. אבל זה לא.

     

    בארוטיקה הדגש הוא על תשוקה ומיניות בין שני אנשים שווים, בעוד שבפורנוגרפיה הדגש הוא שליטה גברית, ניצול מיני והחפצה של נשים. דווקא השילוב של כל סוגי המתחים האלו: הקונפליקט, המותחן והארוטיקה יוצרים לדעתי ספר מרתק. ובספר כזה, סצנה רומנטית בין שני אנשים לא נגמרת בכך ש"הם נכנסו למיטה". היה לי מספיק מזה בעבר, היום אני מדברת וכותבת על הכול.

     

    מירב איינשטיין היא מחברת המותחן האירוטי "אהבה בחקירה" ובעלת הוצאת ME. את ספרה הראשון ניתן לרכוש באתר עברית וברשתות הספרים. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חני בלינסקי
    מירב איינשטיין. הפכה לסופרת ארוטית
    צילום: חני בלינסקי
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים