שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עליות מחירים והקטל בענף הבנייה: הדברים הרעים שקרו למשק הישראלי ב-2018
    יצרניות המזון שבו להעלות מחירים וגם בתחום הדיור המצב לא מזהיר במיוחד; חברות שונות במשק ממשיכות לנצל ולהטעות קשישים, החובות שלנו תופחים וכמעט 40 עובדי בניין נהרגו בתאונות עבודה: כתבינו מסכמים את השנה החולפת - עם הדברים שעוד לא הצלחנו לתקן

    רע לתפארת: 2018 תיזכר כשנה שבה התחלנו להבין את ההיקף הרחב מדי של מקרי המוות של פועלי בניין בישראל; באותו תחום ומכיוון אחר - התחלות הבנייה שנרשמו השנה היו מעטות מדי, ותרמו לעלייה במחירי הדיור. חוץ מאלה הציבור ממשיך לשקוע בחובות, המועצה הישראלית לצרכנות מדשדשת והמחירים ממשיכים לטפס.

     

    פועלי הבניין עדיין שקופים

    על אף המודעות הציבורית לקטל בענף הבנייה בשנת 2018, לא נרשם צמצום בהיקף התופעה. למעשה, כמות ההרוגים רק גדלה, שכן ב־2017 נהרגו 37 בני אדם באתרי בנייה, ואילו השנה מצאו את מותם 41 בני אדם (38 פועלים ושלושה עוברי אורח), רובם המכריע ערבים מישראל או מהשטחים.

     

    "אפשר בהחלט לומר שאנחנו רואים שינוי גדול בשיח הציבורי לגבי הנושא הזה", טוען ראובן בן שמעון, יו"ר הפורום למניעת תאונות עבודה, "ואני מאמין ששינוי תודעתי בציבור מוביל בסופו של דבר לשינוי ממשלתי וחקיקתי".

    אילוסטרציה תאונות בנייה (צילום: Shutterstock)
    הקטל בענף הבנייה: 38 פועלים ושלושה עוברי אורח נהרגו השנה(צילום: Shutterstock)

    החלק השני במשוואה עדיין לא ממש קורה, אם כי לקראת סוף 2018 התחילו להיראות ניצנים של שינוי במדיניות משרד העבודה: הוכרז על הקמת יחידה מיוחדת לחקירת תאונות עבודה ביחידת להב 433; הוחמרה החקיקה לגבי סגירת אתרי בנייה שקרתה בהם תאונה קטלנית, ומשך הסגירה הוארך מ־48 שעות לתקופה של עד 30 יום; ההסתדרות הכריזה סכסוך עבודה בגלל התאונות והשיגה תוספת של 60 תקנים למפקחים ותקן חדש לפיגומים; קנסות בגובה מאות אלפי שקלים הוטלו על עשרות קבלנים שביצעו עבירות בטיחות; ובית המשפט הגן על מנופאית שסירבה לעבוד ברוח חזקה וגזר על החברה שהעסיקה אותה קנס של 60,000 שקל.

     

    למרות זאת, יש עדיין דרך ארוכה עד שנושא התאונות ייחשב כנגע לאומי של ממש ולא כסוגיית נישה, עד שידיעות על התאונות לא יצטרכו לחכות בתור אחרי כתבות על הצפות ודיווחים על השלג בחרמון. מותו של פועל מסקטור מוחלש עדיין מפסיד ברייטינג למושבניקים מבוססים שזקוקים לסירה שתחלץ אותם מהבית.

     

    הציבור ישלם: המחירים בסופר עולים

    שבע שנים לאחר המחאה החברתית, שבמהלכן לא העזו היצרניות הגדולות להעלות מחירים, ב־2018 ניתן לומר בוודאות שהמחירים חזרו לעלות. אמנם חלק מהעליות המתוכננות נבלמו באחרונה בעקבות המחאה ומאמצי שר האוצר למנוע אותן בסמוך לבחירות, אבל לאורך השנה כולה היו עליות מחירים.

     

    לאחר שנים בהן כבשו את יצרם וגם ספגו עליות ריאליות בשכר המינימום, במחירי האנרגיה ועוד, הרגישו היצרנים שהציבור יהיה סובלני יותר להעלאות מחירים. וכך, תשע מעשר יצרניות גדולות – ויסוצקי, סוגת, יוניליוור, תנובה, טמפו, החברה המרכזית למשקאות, יפאורה, קימברלי קלארק וסנו – הגישו לרשתות המזון מחירונים חדשים לאישור.

     

    אסם תיכננה ייקור של עד 4.5% בשליש ממוצריה. ויש המלצה לייקר גם את הלחם ומוצרי החלב המפוקחים. אמנם חלקו של המזון בהוצאות משק הבית הצטמצם בעשורים האחרונים ל־14%, אבל עדיין אין ספק שהתייקרות המזון, לצד החשמל, המים, הארנונה ועוד, יהיו נטל על הציבור, ובעיקר חלקו החלש יותר.

    מרגישים בכיס את גל עליות המחירים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מרגישים בכיס את גל עליות המחירים(צילום: shutterstock)

    מנצלים את הקשישים

    תלונות רבות הגיעו למערכת השנה על קשישים וקשישות, שהוצפו בהצעות מפתות לרכוש מוצרים בעסקאות טלפוניות, והתפתו לקנות - לא פעם באמצעות הטעיה מכוונת, לעיתים מתוך בלבול ואי־הבנה, ולפעמים פשוט מתוך צמא לקצת יחס.

     

    באחרונה צילצל בנו של אדם המתקרב לגיל 80, שגילה כי אביו - צלול בדעתו לגמרי - התפתה לרכוש, בזה אחר זה, לעיתים בהפרש של שבוע, מוצרים בשווי של יותר מ־50 אלף שקל. שליחים הביאו את החבילות עד פתח ביתו והוא חתם ואישר. אשתו ידעה שהוא קונה מוצרים, אבל לא האמינה שהצטברו לסכום גבוה כל כך. החבילות אפילו לא נפתחו, אלא נשארו סגורות - סטוקים של מוצרים.

     

    שאלנו את האיש: מדוע הסכמת לרכוש את כל המוצרים הללו? והוא השיב: "החלק הכי נעים ברכישה זה לשמוע את הנציגה האדיבה, סופר־נחמדה, שואלת לשלומי ולשלום אשתי. הן יודעות איך להתנהג עם אנשים מבוגרים כמונו". עצוב היה לשמוע את ההסבר הזה, וגם להמליץ לבנו לגזור לתקופת מה את כרטיסי האשראי של אביו, ולחסום בנייד שלו את מספרי הטלפון של החברות שפנו אליו.

     

    בסופו של דבר הצלחנו להחזיר לו את כל כספו תמורת החזרה של המוצרים, אבל התופעה חיה ובועטת ופוגעת בקשישים רבים אחרים. חברות מנצלות את תמימותם, חוסר התמצאותם ולעיתים פשוט את הצורך שלהם בקשר ויחס - ודוחפות להם מוצרים שאינם צריכים באלפי ועשרות אלפי שקלים. גם כאשר הן נתפסות, צצות אחרות במקומן.

     

    הגיע הזמן לשים לזה סוף.

    אילוסטרציה התעללות בקשישים (צילום: shutterstock)
    חברות לא מפסיקות לנצל את תמימותם של הקשישים(צילום: shutterstock)
     

    תתחילו לבנות

    שורש כל הרע בשוק הדיור של 2018 היה היקף הבנייה המצומצם, שאינו עונה על הביקושים. 31 אלף יחידות דיור בלבד החלו להיבנות בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה, לעומת 46 אלף יחידות בתקופה המקבילה ב־2017. זאת כאשר מדיניות הממשלה מצהירה על יעד בנייה של 60 אלף דירות בשנה.

     

    כל עוד לא יבנו מספיק, לא יעזרו כל תוכניות הממשלה. הגענו השנה למצב הזוי שבו כל שבוע כמעט יצאה לאור תוכנית חדשה לעידוד הבנייה. גם האגו עבד שעות נוספות. דוגמה קטנה: הרשות להתחדשות עירונית, שבאחריות שר הבינוי והשיכון יואב גלנט, פירסמה תוכנית לניוד זכויות בנייה לחיזוק מבנים מהמרכז לפריפריה. חודש מאוחר יותר פירסם, ללא ידיעת גלנט, שר האוצר משה כחלון תוכנית משלו המעודדת חיזוק מבנים בפריפריה באמצעות הטבות מס. יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, ועל הדרך גם לא הגיעו 20 אלף פועלי בנייה סינים שהיו אמורים להגיע, וגם חברות הבנייה הזרות בקושי בונות.

    אילוסטרציה תכנון ובנייה (צילום: shutterstock)
    השנה החלו להיבנות 31 אלף יחידות דיור לעומת 46 אלף יחידות בתקופה המקבילה אשתקד(צילום: shutterstock)
     

    הציבור מבולבל, יושב על הגדר ולא מוכר דירות, הקבלנים לא עוזרים הרבה ומחזיקים ביד חודשים ארוכים כמעט 9,000 היתרי בנייה בלי לממש אותם בציפייה לעליות מחירים, וכך הביקוש ממשיך לעלות בהרבה על ההיצע.

     

    אפשר להאשים את הביורוקרטיה, כי בעולם המערבי לוקח 90 יום להוציא היתר בנייה ואילו אצלנו זה לוקח שנתיים, וגם את השר כחלון שממהר לשווק לקבלנים קרקעות לפני שהן בשלות למגורים, אבל השורה התחתונה היא שפשוט לא נעשה מספיק.

     

    הישראלים טובעים בחובות

    במהלך 2017 ניתנו על ידי בתי המשפט בארץ 19,906 צווי כינוס נכסים לחייבים, כלומר צווים שפותחים הליכי פשיטת רגל. זו הייתה עלייה של כ־23% לעומת 2016. בפרק זמן של שלוש שנים בין 2014 ל־2017, חלה עלייה של 50% במספר הצווים האלה. וכבר 15 שנה שמספר הבקשות לפשיטות רגל בישראל הולך ועולה.

     

    לפשוט רגל זו לא הנאה גדולה. מוגשת בקשה לפשיטת רגל על ידי חייב או הנושה שלו, בית משפט מוציא צו כינוס נכסים, והחיים מתחילים להשתנות. לרעה. התפיסה המקובלת הייתה שהחייב הוא גנב, ולכן עבר תהליך שמפשיט אותו מכבודו. אלא שלפעמים הוא רק אדם שטעה כשניסה להקים עסק וכשל. לפעמים זה אדם שחלה ובעקבות כך הידרדר כלכלית, ולפעמים זה אדם שפשוט עשה יותר מדי שופינג. בכל מקרה, הוא נכנס להליך קשה, וגם נושיו חוטפים מכה קשה כאשר כסף שחייבים להם לא מגיע במועד ואולי בכלל לא.

    אילוסטרציה: חשבונות (צילום: shutterstock)
    עלייה של 50% במספר צווי כינוס נכסים לחייבים תוך שלוש שנים(צילום: shutterstock)

    נראה ששנת 2019 תסמן שיפור, בשני מישורים. ראשית, ביום ראשון האחרון נודע כי לראשונה זה 15 שנה, 2018 כנראה תסתיים בירידה במספר בקשות פשיטת הרגל בישראל לעומת 2017, וזה יהיה למעשה היפוך מגמה. 18,671 צווי כינוס נכסים הוצאו במהלך השנה (נכון ל־23.12.2018), לעומת 19,906 בשנת 2017 כולה.

     

    שנית, ב־2019 ייכנס לתוקפו חוק חדלות הפירעון החדש, שקידמה שרת המשפטים איילת שרד, שמטרתו לא להעניש את פושט הרגל, אלא לשקמו תוך שמירה על כבודו וכן להגן על נושים קטנים. במילים אחרות, חוק שבא לאזן את המצב החד־צדדי ששרר עד כה.

    "בכל רע יש גם טוב, פשוט צריך לחפש אותו", נהגה סבתי לומר. הנה עוד הוכחה לכך.

     

    מי דואג לצרכנים?

    דווקא בשנה סוערת לצרכנים, שנה של העלאות מחירים, זלזול בזכויות המבוטחים בתחום הבריאות, חגיגות של הטעיות צרכניות ועוד - המועצה הישראלית לצרכנות מדשדשת ותפקודה נפגע קשות. במקום לשמש ראש חץ למאבקים הצרכניים, חגג בה השנה הכאוס. אפילו רשות החברות הממשלתיות התחילה לחקור מה קורה שם.

     

    שדרת הניהול של המועצה התאדתה. במארס עזב המנכ"ל ג'וש גולדשמיד בטריקת דלת, יו"ר הדירקטוריון השנויה במחלוקת ד"ר אורנית רז הלכה הביתה. עזבו גם ערן וולף, ממלא מקום המנכ"ל, היועץ המשפטי הוותיק עו"ד זאב פרידמן, ושלושה חברי הדירקטוריון. רוב השנה הייתה המועצה ללא דירקטוריון בהרכב נדרש, ועד היום טרם נבחר מנכ"ל. כעת ממתינים לאישור רשות החברות הממשלתיות לבחירת יועץ משפטי, שילווה את עבודת ועדת האיתור שתבחר מנכ"ל.

     

    יש להניח שהבחירות הקרובות לכנסת ישהו גם את התהליך המזדחל הזה. בלית ברירה, מי שמנהל את המועצה בפועל הוא יו"ר הדירקטוריון עופר מרום. המעורבות של משרד הכלכלה בניהול המועצה ובייזום סקרים לפי אינטרסים של השר, כבר עברה מזמן את גבול הטעם הטוב והסדר התקין. דווקא בתקופה שבה צצים מגיני צרכנות מזויפים למיניהם, פורחים הניסיונות להונאת צרכנים באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת, והחקיקה הצרכנית המיושנת זקוקה לעדכון, קולה של המועצה כמעט לא נשמע.

     

    למרות הפגיעה בתפקודה, המועצה היא עדיין מותג צרכנות מוביל ועוצמתי - בזכות הוותק וההיסטוריה, הידע הנצבר, והחוק שהעניק לה סמכויות לייצג את הצרכנים מול שורה ארוכה של גורמים. 2019 תהיה לה ולנו שנת מבחן. האם תזכה במנכ"ל או מנכ"לית מקצוענים, לוחמנים, ממוקדים בצרכנים ומודעים לבעיות העכשוויות? מה יקרה במשרד הכלכלה אחרי הבחירות - האם תתקיים הפרדת כוחות ראויה, או שהמועצה תמשיך להישחק, לרעתנו?

     

    המלונות עדיין יקרים

    השנה החולפת רשמה שיא במספר התיירים שהגיעו לארץ. מספרם חצה את רף ה־4 מיליון שהוצב על ידי משרד התיירות. אבל מה? חבל שבמשרד התיירות סבורים שמספר התיירים הוא הדבר החשוב ביותר בענף התיירות. כי אם מסתכלים לכל עבר, מגלים שפרט לגידול במספר התיירים, לא חלו הרבה שינויים לטובה בענף. המשרד נכשל בפרויקט דירוג המלונות ויצר בלבול גמור. חלק קטן בלבד מהמלונות דורג (במקרים לא מעטים בדירוג גבוה ולא מוצדק), ומרביתם לא דורגו.

     

    בנוסף, למרות הגידול במספר התיירים, רבים מהם סבורים שהם אינם מקבלים תמורה ראויה בעד הכסף שהם משלמים. זאת ועוד: ניסיונות להוזיל את מחירי בתי המלון לא צלחו, לצד אי־הצלחה להביא יזמים להקמת מלונות עממיים. נכון, חל גידול במספר חדרי המלון, אבל הוא בהחלט לא מספיק, ולכן אין תחרות והמחירים גבוהים מאוד.

     

    וכך, בעוד החופשה בחו"ל נעשתה נגישה יותר, החופשה בישראל לא הוזלה. למרות כל ההבטחות ולמרות תחרות מצד חברות המשכירות דירות, החופשה שלנו בישראל יקרה, והשירות שאנחנו מקבלים אינו משביע רצון. מניסיון, הרבה לא ישתנה גם בשנה הבאה. בישראל ימשיכו לבנות מלונות יוקרה, והתיירות העממית תצטרך לחפש יעדים אחרים.

         

    מצלמות בלי אמינות

    שנים סיפרו לנו במשטרה שמצלמות המהירות הדיגיטליות החדשות הן מופת לדיוק ולהפחתת תאונות דרכים. ואז באה 2018 ורשמה דוח לאגף התנועה במשטרה על חוסר אמינות. בספטמבר זיכה השופט העכואי יעקב בכר 16 נהגים מנהיגה במהירות מופרזת, אחרי שמשפט תקדימי שהוביל עו"ד תומר גונן, חשף שהמשטרה הנפיקה מאות אלפי דוחות לנהגים על סמך אישור כוזב של מכון התקנים לגבי אמינות המצלמות, תוך העלמת עין של המשטרה והמשרד לביטחון פנים. מי שניהל את תהליך האישור במכון, אילן כרמית, כיום מ"מ מנכ"ל המכון, נחקר אחר כך על עדות שקר. המשטרה לא עירערה על פסק הדין.

     

    במשטרה לא ויתרו על תרנגולת הזהב שמכניסה למדינה עשרות מיליוני שקלים בשנה, ומאפשרת לה לנפח בקלות את סטטיסטיקת הדוחות. אחרי שפרקליטות המדינה הורתה לה להקפיא את השימוש במצלמות, מיהרו כחולי המדים לטכניון שינפיק להן תעודת כשרות חדשה, למרות שמכון התקנים הודיע שלא ניתן לבחון אותן בארץ. כמה שבועות אחר כך רצו השוטרים בגאווה לפרקליטות ולתקשורת עם דוח הטכניון, הודיעו שהכל בסדר וקיבלו אישור להחזירן לפעולה. רק שאת הדוח מסרבת משום מה המשטרה לחשוף לציבור ואף להציגו בבתי משפט, אתם כבר יודעים למה.

     

    המשטרה והפרקליטות גם מעכבות כבר חודשים את ההחלטה לגבי גורל הדוחות שהנפיקו המצלמות בין יוני לאוקטובר, כשהשימוש בהן הוקפא, ואלה שטרם שולמו או הוכרעו בבתי המשפט לפני כן. אולי כי ראו כמונו את הסטטיסטיקה: ללא המצלמות, מספר ההרוגים צנח בחדות, כי השוטרים נאלצו לצאת מהמשרד לשטח, והרתיעו נהגים ונתנו דוחות לא רק על מהירות. ובמספרים? כשהוקפאו המצלמות ב־10 ביוני עמדה הירידה בהרוגים השנה על 16%. כששבו לעבודה ב־10 באוקטובר, השיעור היה 25%. כיום הוא 13% בלבד. אבל העיקר הדוחות.

     

    השתתפו בהכנת הכתבה נווית זומר, ליטל דוברוביצקי, דני שדה, איריס ליפשיץ-קליגר, עופר מתן, שושנה חן, עופר פטרסבורג ואודי עציון

     


    פורסם לראשונה 29/12/2018 14:24

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    הקטל בענף הבנייה: "שינוי תודעתי מוביל לשינוי ממשלתי וחקיקתי"
    צילום: Shutterstock
    מומלצים