שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    טרמפ על גב כנימה
    מדוע כנימות בוגרות עושות "שק קמח" לכנימות צעירות ואיך זה קשור להבל הפה של פרות? האתגרים הגדולים של היצורים הקטנים

     

     

    קשים הם חייו של המזיק החקלאי. מדי יום הוא נאלץ להתמודד עם שלל סכנות, כמו חרקים שמנסים לטרוף אותו, בעלי חיים שמנסים לאכול את הצמח שעליו הוא חי, וכמובן בני אדם שרוצים להדביר אותו.

     

    עם זאת, התנאים הקשוחים הובילו את החרקים הקטנטנים שפוגעים בצמחים שאנחנו מגדלים לפתח אוסף של טריקים להישרדות – אחד מהם, מסתבר, הוא ה"שק קמח" (או ה"אבו-יויו", כמו שקוראים לזה הירושלמים).


    כנימות אפיד האפון (צילום: סתו טלל)
    כנימות אפיד האפון(צילום: סתו טלל)

    במחקר ישראלי חדש שהתפרסם בשבוע שעבר נחשף שכנימות צעירות מהמין אפיד האפון מטפסות על גביהן של הבוגרות בעת צרה – וכך תופסות איתן טרמפ אל חוף מבטחים.

     

    המחקר החדש בוצע על ידי צמד חוקרים מאוניברסיטת חיפה: ד"ר משה גיש מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה ופרופ' משה ענבר מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית.

     

    "הכול התחיל ממטרד שהיה לנו בזמן שחקרנו את הכנימות", מספר גיש. "כשאוספים את הכנימות צריך פעמים רבות להבריש עם מכחול עדין כנימות קטנות שמטפסות על הגדולות ונצמדות אליהן, מה שמפריע למחקר. בשלב מסוים התחלנו לשים לב שהכנימות הצעירות מנסות לעלות על הבוגרות כל הזמן, והבנו שיש פה משהו".

     

    מי צריך זכרים?

    אפיד האפון (Acyrthosiphon pisum) הוא כנימת עלים נפוצה שמצויה בכל רחבי ישראל ולמעשה בכל פינות העולם (מלבד אנטארקטיקה). בישראל, שבה היא לא נחשבת לטפיל משמעותי, ניתן למצוא אותה על גבי גידולים כמו אספסת, פול ועדשים.

     

    כל אפידי האפון בישראל הן נקבות, שמתרבות ברביית בתולין – כלומר, משריצות כנימה שזהה להן גנטית (מלבד המוטציות הרבות שמתרחשות בגנום שלהן – שינויים גנטיים ספונטניים שמאפשרים תופעות כמו פיתוח עמידות לחומרי הדברה) ללא צורך בזכרים. הכנימות מתרבות בקצב מהיר מאוד וכנימה בוגרת מסוגלת להשריץ ולדה פעם בשעתיים בתנאי מעבדה.

     

    במדינות קרות במיוחד, הכנימות משריצות דור יחיד של זכרים לקראת החורף, וכך מתרבות ברבייה מינית ויוצרות ביצים, שמסוגלות לשרוד את החורף הקר ולבקוע באביב. כשיש צורך לנדוד ולהתרחק, אם מושבת הכנימות נעשית צפופה מדי, למשל, מסוגלות הכנימות להשריץ פרטים בעלי כנפיים, שיעופפו להם הלאה בחיפוש אחר מקום מחייה אחר.

     

    פרה בשדה (צילום: shutterstock)
    פרה בשדה(צילום: shutterstock)

     

    במחקר קודם, מצאו אותם החוקרים שכאשר יונק אוכל-עשב, כמו פרה, עומד לנגוס בחלק הצמח שעליו חיות כנימות אפיד האפון (ועל הדרך לבלוע גם אותן), הכנימות חשות את החום והלחות של הבל פיו של בעל החיים וכך יודעות שיש צורך להימלט.

     

    כנראה שאף אחד מאתנו לא היה רוצה להיות קרוב מדי להבל פיה של פרה, ואצל הכנימות, שעבורן מדובר בסכנת חיים, הדבר מוביל לנטישת הספינה: הן קופצות מהצמח במאותיהן וצונחות אל הקרקע כמו גשם של אפונים קטנים.

     

    הקרקע אמנם עדיפה על מלתעותיה של פרה, אבל עדיין מדובר במקום מאוד לא בטוח עבור הכנימות הקטנטנות, שעלולות להיאכל על ידי חיפושית מושית השבע או בשמה היותר מוכר- פרת משה רבינו, להתייבש או לרעוב למוות אם לא ימצאו במהרה צמח שיהווה עבורן מקלט ומקור הזנה.

     

    כנימות אפיד האפון (צילום: סתו טלל)
    כנימות אפיד האפון(צילום: סתו טלל)

     

    תשע כנימות על הגב

    ההימצאות על הקרקע מסוכנת יותר מכל עבור הכנימות הצעירות, חלקן בנות פחות מ-12 שעות. להגיע לצמח חדש זה אתגר לא-פשוט עבור הכנימות הצעירות קטנטנות-הרגליים, שעבורן כל רגב אדמה קטן הוא הר וכל חריץ הוא קניון עמוק.

     

    לכן, עם הנפילה לקרקע מתחילה קדחת של טיפוס, והכנימות הצעירות מנסות לגרום למבוגרות, שמהירות מהן באופן משמעותי, להרכיב אותן על גבן. על פי ממצאי המחקר, צעירות שרכבו על כנימות בוגרות הגיעו לצמח פי ארבעה מהר יותר מאלה שהתקדמו בעצמן.

     

    החוקרים ניסו להציב בפני הכנימות הצעירות חרוזים קטנים, או פרטים בוגרים מתים, אבל כשהצוציקיות הנמרצות טיפסו על הזיופים הן זיהו את התרמית בקלות וירדו מהם במהרה. עוד גילו החוקרים שקרבה משפחתית לא משפיעה על נטיות הטיפוס, והכנימות טיפסו על בוגרות זרות באותה התדירות כמו על קרובות משפחתן.

     

    על פי ממצאי המחקר, הכנימות הבוגרות לא היו מרוצות מנוכחותן של הטרמפיסטיות הבלתי קרואות, בעיקר כשאלה התקבצו עליהן בערימה גבוהה של ממש: החוקרים נתקלו אף במקרים של 9-8 כנימות צעירות שניסו לעלות על גבה של כנימה בוגרת אחת.

     

    במקרים המוניים כאלה, הכנימות הבוגרות מתנגדות נמרצות – חלקן מתחילות לנער את ראשן או להכות באחוריהן על הקרקע ואחרות פשוט מסרבות לזוז כל עוד המשקל הכבד מונח על גבן, עד שרוב הצעירות מתייאשות ויורדות מהן.

     

    כשכנימה צעירה בכל זאת מצליחה לתפוס לעצמה טרמפ, היא רוכבת בדרך כלל על החלק הקדמי של גבה של הבוגרת, כמו רוכב אנושי על סוס – זאת כשהן לא מפשלות קצת ומנסות לרכב על אחוריה של הבוגרת. או על המחוש שלה.

     

    כנימות אפיד האפון (צילום: סתו טלל)
    כנימות אפיד האפון(צילום: סתו טלל)

     

    כבוד לכנימה

    על אף ניסיונותיהן העיקשים, בממוצע רק כ-5–7 אחוזים מהכנימות הצעירות שנכללו במחקר הצליחו לרכב על בוגרות, והשאר נאלצו להתקדם ברגל. עם זאת, חשוב לזכור שבמונחים אבולוציוניים, העלאת סיכויי ההישרדות של כמה אחוזים מהפרטים היא יתרון משמעותי עבור הישרדותו של המין.

     

    "עבור רוב האנשים שנתקלים בכנימות, למשל על צמחי הבית, הן לא יותר מנקודות מטרידות שהורגות להם שוב את הצמחים, אבל מדובר בעולם ומלואו", אומר גיש. "אנחנו נלחמים איתן מאז ומעולם, אבל הן לא פראייריות, יש להן המון אסטרטגיות הישרדות, כי יש לצדן למעלה ממאתיים מיליון שנות אבולוציה. גם כשאנחנו מנסים להרוג אותן שווה לעצור לרגע – ולתת להן כבוד", הוא מסכם.

     

    הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סתו טלל
    כנימות אפיד האפון תופסות טרמפ
    צילום: סתו טלל
    מומלצים