שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הקשר האמיץ של עמוס עוז ושליח חב"ד באוקראינה
    לאחר מותו, נחשף קשר מיוחד ויוצא דופן שקיים עוז בשנים האחרונות עם שליח חב"ד באחת מערי אוקראינה - חברות עמוקה שגרמה לסופר המנוח להיפתח ולגלות רגשות יהודיים חמים וחיבור חזק למסורת. "זה שהוא לא קיים את כל המצוות אלא התקשר לאלוקים בדרך שלו - זה לא סותר את האמונה"

     

     

    הוא היה בעיקר סופר מוערך ועטור פרסים, איש רוח בעל שם עולמי, אבל הפן האחר באישיותו, כסמל של ישראליות חילונית, הרחיק מעליו קהלים גדולים - בעיקר בציבור הדתי - שהתקשו להזדהות עם לדמותו ולהתחבר ליצירותיו. כעת, לאחר מותו, נחשף קשר מיוחד ויוצא דופן שקיים עוז בשנים האחרונות עם שליח חב"ד באחת מערי אוקראינה - חברות עמוקה שגרמה לסופר המנוח להיפתח ולגלות רגשות יהודיים חמים וחיבור חזק למסורת.

     

     

    עמוס עוז אוקראינה (צילום: הקהילה היהודית ברובנא)
    משפחת עוז באוקראינה. עיר הולדתה של אמו(צילום: הקהילה היהודית ברובנא)

     

    הכל החל בהחלטה של עיריית רובנו בשנת 2014 להנציח את בית מגוריה של משפחת מוסמן בעיר, בו גדלה פניה, אמו של עמוס עוז. הבית, עליו מספר עוז ב"סיפור על אהבה וחושך", הפך ליעד תיירותי עבור ישראלים רבים שביקרו בו, והרשות המקומית ביקשה לקבוע מחוצה לו שלט זיכרון. רב העיר ושליח חב"ד ברובנו, שניאור זלמן שניאורסון, התבקש על ידי השלטונות לסייע - ויצר קשר עם הבן בישראל כדי שיהיה שותף בניסוח הכיתוב.

     

    "עמוס עקב אחרי תהליך ההנצחה וקיבל ממני דיווח עליו, ובתו פניה הגיעה לטקס, שהיה מאוד מרשים ויפה", מספר שניאורסון, "הוא מאוד התרגש מהעניין וביקש שכשאגיע לארץ אכנס אליו לביקור. זו הייתה תחילתו של קשר חברי-ידידותי עמוק מאוד בינינו ובין המשפחות, שנמשך עד היום. מאז דיברנו על בסיס שבועי והתכתבנו הרבה, וכשלא הספקנו - גם השלמנו את החסר".

     

    "יהודי מאוד חם"

    בפגישה הראשונה בין השניים, התעניין עוז בשמו של שניאורסון ושאל מיד האם הוא קרוב משפחתה של מורתו, המשוררת זלדה. התשובה הייתה חיובית. "זה הדבר הראשון שתפס אותו והוא מאוד התרגש מזה", שחזר הרב, "מאז החיבור רק הלך והתחזק. בכל פעם שביקרנו בארץ הוא ביקש שנבוא, ותמיד היה מזכיר שיש בקבוק ויסקי שכבר עומד על השולחן ומחכה לנו".

     

    "פגשתי יהודי מאוד חם, אדם עם נשמה גדולה", נזכר שניאורסון, "הרי הדעות שלנו בהרבה נושאים מאוד קוטביות וכנראה לא היו נפגשות אף פעם, אבל מהרגע שנוצר החיבור - זה זרם. הוא שמע וסיפר וכמובן שגם אמר את דעותיו, וגילינו שהמחבר גדול בהרבה מהמפריד. הוא כאב על הבורות של הדור הצעיר, ולא הצליח להסתיר את התסכול מכך שאין בו מספיק ערכים".

     

    עמוס עוז אוקראינה (צילום: הקהילה היהודית ברובנא)
    הקדשה של עוז לרב שניאורסון(צילום: הקהילה היהודית ברובנא)

     

    שליח חב"ד ברובנו מתאר את עוז כ"איש חברה", ומספר: "כל מה שאתה קורא ב'סיפור על אהבה וחושך', על התרבות הזו של אסיפות החברים בערבים אצלו בבית - באמת היה אצלו. היו לו הרבה חברים".

     

    את הקשר האישי שלו איתו תיאר: "בהתחלה היו כמובן הסיבות שבגללן התחברנו, אבל אחר כך הקשר הפך לאישי וחזק - גם עם נילי אשתו. הם תמיד סיפרו לנו על כל מה שקורה בבית, הנכד שהלך לצבא וסיים קורס, דברים חדשים שהוא עושה, וגם אנחנו סיפרנו לו על הילדים שלנו, על האירועים במשפחה, ימי הולדת - וגם על הקשיים. באתי אליו עם הילד שלי לפני שנכנס ללמוד בישיבה בארץ וזה היה מפגש כמעט סוריאליסטי".

     

    "חשוב שתדע מי אני"

    אחד האירועים שריגשו את הרב שניאור במיוחד היה ביום הולדתו הארבעים, כאשר אשתו ביקשה להפתיע אותו והזמינה את עוז לכתוב לו ברכה. "ההסכם בינינו היה תמיד אני - כוחי יותר בדיבור, ואת הכתיבה אני משאיר לו", הוא מקדים, "עמוס הצטער שלא הספיק לצלם ברכה בווידיאו, אבל שלח מכתב מרגש מאוד ויוצא דופן וניכר שהוא התרגש בעצמו יחד איתנו".

     

    גם הדת תפסה, כמובן, מקום מרכזי בקשר בין השניים כבר מן הרגע הראשון - ממקום של כבוד הדדי. כך, למשל, לפני פגישתם הראשונה, שיגר הסופר מתל-אביב לרב מרובנו את מאמרו "אורות ולא אור" מתוך הספר "שלום לקנאים", והסביר: "אני לא שולח לך אותו כדי לשכנע אלא כי אנשי ירושלים לא היו יושבים עם אדם לפני שהם מכירים אותו. חשוב לי שתדע מי אני, לא איזה מאמין גדול ששומר תורה ומצוות".

     

    בפגישה עצמה גמל שניאור כשהעניק לעוז במתנה את "ספר התניא" של האדמו"ר הזקן (הראשון) מחב"ד, מייסד החסידות - ולדבריו הוא שמח בו. "עמוס ראה שמגיע מישהו עם כוונות 'נקיות', ולא במטרה להחזיר אותו בתשובה, ולכן לא חשש", הסביר, "גם בהמשך שום דבר לא הפריע. היו לכל אחד את הדעות שלו ולא הסכמנו, אבל כמו שלוחי חב"ד בכל מקום, אני פשוט מחפש את הקשר לכל יהודי ואת הגשר המחבר בינינו".

     

    עמוס עוז אוקראינה (צילום: הקהילה היהודית ברובנא)
    הרב ובתו של עוז. "אמונה גדולה שלו"(צילום: הקהילה היהודית ברובנא)

     

    בשלב מסוים הרגיש שניאורסון שעוז מצפה לשמוע יותר על עבודתו כשליח הרבי מלובביץ', ואז סיפר לו על הפעילות לחיזוק הזהות היהודית בקהילתו באוקראינה ועל שיעורי התורה. "עמוס ביקש להיות שותף בדבר הזה וגם נתן תרומה - ולא משהו חד-פעמי", גילה הרב, "כשאדם נותן כסף, ובמיוחד בלי שניסיתי לבקש ממנו, אני יודע שהוא מתחבר לזה בוודאות". באחד המפגשים הקריא הסופר לרב את "טלגרמה" – שיר הלל לחב"ד שכתב נתן אלתרמן, והשניים מחו דמעה.

     

    התקשר לאלוקים בדרך שלו

    עמוס עוז נחשף בפני החבר הצעיר בנושאים דתיים גם ברמה האישית: "התחלנו לדבר על אמונה והוא היה אדם מספיק חכם כדי להבין שהוא יכול להגדיר את עצמו כאיש מאמין וכך אמר לי על עצמו", סיפר, "זה שהוא לא קיים את כל המצוות אלא התקשר לאלוקים בדרך שלו - זה לא סותר את האמונה". ככל שהתחזק הקשר כך הלך ונבנה האמון וגברה הפתיחות, ויום אחד ביקש עמוס משניאור לקרוא בשמו את תפילת קדיש לזכר בני ובנות משפחת אמו, מוסמן, שנרצחו ברובנו בשואה, כמו מרבית תושבי העיר.

     

    "כשהמחלה התגלתה אצלו הוא שיתף אותנו בדבר ואני יכול לומר לך שבכל תקופת המאבק ראינו את האמונה הגדולה שלו. עמוס היה איש מאמין לכל דבר. אמרתי לו שהוא נולד בט"ו אייר, כמו בדיוק כמו אשתי ואחד הילדים שלי, וזהו יום של אמונה. באותו תאריך הפסיק לרדת משמים ה'מן', אותו לחם מיוחד שבני ישראל אכלו במדבר אחרי היציאה ממצרים, ומאז הם היו צריכים להאמין שהקדוש ברוך הוא יזמן להם מזון טבעי במסע לארץ ישראל".

     

    הרב שניאור זלמן שניאורסון ביקש לחתום בהספד: "עמוס יקר, עמוס בן יהודה אריה עליו השלום, יהי זכרך ברוך, תהיה מליץ טוב על אשתך נילי שליוותה

    אותך באהבה גדולה, על בנותיך פניה וגליה, על בנך דניאל ועל הנכדים שכה אהבת. תהיה מליץ טוב גם על הקהילה היהודית ברובנא, שתחייתה הייתה כל כך חשובה לך, ושעקבת מקרוב אחרי התפתחותה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים