תעשיית השקרים של סקרי הבחירות
מספר הנשאלים זעיר ולא מייצג, הרוב מסרבים לענות והתזמון לא רלוונטי, אבל התקשורת לוקה בסקרת חמורה וממהרת לפרסם. התוצאות – שגויות על פי רוב – מניעות את הפוליטיקאים למרוץ סוסים פרוע. כולנו יוצאים מפסידים
ושוב אנו מתמכרים לנביאי הסקר המציפים אותנו בתחזיות. וכמו תמיד, הסקרים אינם נכונים, כושלים ומטעים. הנה, באותו ערב ממש מנבא סקר שמוצג בתאגיד 14 מנדטים ל"ימין החדש" של בנט ושקד, בעוד סקר חדשות ערוץ 10 מנבא להם שמונה, ואילו סקר חברת החדשות מציג תחזית של שישה מנדטים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
סקר דעת קהל הוא כלי מחקרי חשוב ואמין כשהוא מבוצע למטרות הנכונות, בהליכי מחקר נכונים ובפרשנות התואמת. אולם סקרי דעת קהל, ובמיוחד סקרים פוליטיים וסקרי בחירות, הפכו להיות אמצעי סיקור בידורי ומושך קהל בידיה של התקשורת המודרנית.
בסדרת מחקרים שערכתי נבדקו השינויים שחלו בסיקור סקרי בחירות בתקשורת הישראלית במהלך מערכות הבחירות מבחירות 1969 ועד 2015. המעקב מגלה אובססיה לסקרים, המלובית על ידי תקשורת להוטה, היעדר ביקורת, אמינות נמוכה של תוצאות שמרביתן כושלים בניבוי, והשלכות שליליות של "מחלת הסקרת" מבחינת השיח הפוליטי, התנהלות הפוליטיקאים, התהליכים הדמוקרטיים ואיכות הסיקור התקשורתי של המערכת הפוליטית.
לפני שנבין מדוע כושלים הסקרים יש להבהיר שמדובר בענף חסר אתיקה, מוטה על ידי סקרים מטעם מפלגות ומטות בחירות, ומוזן לתקשורת רעבה שאינה טורחת להציג את המגבלות של התחום. לא רק שהסקרים לא מנבאים את תוצאות הבחירות, ובכך נוכחנו באופן דרמטי במערכות הבחירות האחרונה, הם גם לא משקפים נכונה את המצב ביום שנערכו. על כך מעידה השונות הגבוהה מדי בין התחזיות של סקרים שנערכים באותו יום ואמורים לכן להיות דומים או זהים בתחזיותיהם.
מה לא מספרים לכם על סקרים
מה מכשיל את הסקרים? ראשית, הם לא מבוססים על מדגם מייצג של המצביעים. תת-אוכלוסיות נרחבות כמו חרדים, ערבים, עולים חדשים וחיילי צה"ל, לא משתתפים ולא מיוצגים.
בנוסף, סוד שעליו שומרים הסוקרים בקנאות פראית הוא אחוז המסרבים לענות. יש האומדים אותו כיום ב-80%. כלומר, מרבית הנשאלים לא מוכנים לענות ואינם מיוצגים בסקר.
לכך יש להוסיף נתון נוסף חשוב: מבין אלה שמוכנים לענות, כ-30-25 אחוז עונים "איני יודע", "טרם החלטתי" או "מתלבט". כלומר, כל הסקרים מתבססים כיום על התפלגות של אחוז קטן מהאוכלוסייה שמוכן לענות לסקרים וכבר גיבש את החלטתו.
״אילו היית נדרש להסתלבט היום על סוקר ששואל אותך למי תצביע בבחירות שאלוהים יודע מתי יקרו, באיזו תשובה שקרית היית בוחר?״
— Nitzan Livneh (@livnitzan) 6 בספטמבר 2016
חלק מהסוקרים נשענים על "מדגמי גולשים באינטרנט": הם משתמשים במדגמים סלקטיביים מאוד של גולשים ברשת המוכנים לענות על שאלונים מקוונים (לרוב תמורת תשלום). ברור כי מדגמי גולשי רשת לא מייצגים היטב את האוכלוסייה המבוגרת, את חסרי ההשכלה, את נמוכי ההשכלה ועוד.
ומה ערכם של סקרי תחזית אלה כאשר מפת המפלגות טרם גובשה, הפריימריז טרם נערכו והרשימות טרם הוצגו? ברור גם לסוקרים, ויש בהם רבים מקצועיים והגונים, שסקרים אלה לא מציגים תחזית מדויקת ואמינה אלא חומר בידורי מרתק למהדורות החדשות ולפרשנים.
זה לא מרוץ פוליטי, זה מרוץ סוסים
לאובססיה לסקרים בדיווחים התקשורתיים יש השלכות שליליות על המערכת הפוליטית: המאבק הפוליטי מוצג כמרוץ סוסים בידורי, שבו משמשים הסקרים כמד-עצר של מצב יחסי של המתמודדים בכל רגע של התחרות.
התוצאה המדאיגה של מחלת הסקרת היא טריוויאליזציה של התהליך הפוליטי, שנובעת מהצגת מאבק בין עקרונות, אידיאולוגיות, תפישות עולם וערכים כתחרות ספורטיבית, כהתמודדות אישית.
יתר על כן, גם הפוליטיקאים מושפעים מהסקרים השקריים: הם מתנהלים לפי שיקולים קצרי טווח של שיפור נקודות בסקר הבא, יוזמים ופוסלים מהלכים פוליטיים (כמו איחודים, פיצולים, מתקפות) לפי תוצאות סקרים ולא לפי עמדות, חזון או אידיאולוגיה.
בנובמבר 2002 פורסם בספר החוקים תיקון לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), שנועד להסדיר את תעמולת הבחירות בישראל. העדכון כולל התייחסות ראשונה לפרסום סקרי בחירות. על פי התיקון לחוק נדרש כל מי שמפרסם סקר בחירות לכלול פרטים על מזמין הסקר, מספר המתבקשים להשתתף בסקר ומספר הנדגמים בפועל, מרווח הטעות הסטטיסטית, נוסח השאלות בסקר ועוד.
אולם עיתונאים ישראלים מתעלמים בעקביות מהדרישות בחוק, מהמוניטין המפוקפקים של חלק גדול מהסוקרים ומהרקורד העלוב של תעשיית הסקרים בישראל. זוהי תעשייה פרועה למדי: אין בה שמץ של אתיקה מקצועית, אין בה קוד מקצועי הקובע מי ראוי להיות סוקר ויש בה תחרות פרועה המצייתת רק לרעבונה העיוור של התקשורת לסקר, לכל סקר, לכל סוקר.
תקשורת מקצועית, אחראית ורצינית היא זו שצריכה להוביל את המאבק בסקרת ונזקיה. ראשית בכך שתיתן ביטוי לחשדנות ולספקנות שלה עצמה בממצאי הסקרים הרבים, הסותרים, האינטרסנטיים, המוטים והכושלים.
עליה לאמץ ולהקפיד על תקנות החוק בכל הקשור לפרסום סקרי בחירות ועליה לשנן לעצמה היטב את עדותו של מומחה הסקרים האמריקני רופר: "הגם שמקצוענו (סיקור דעת קהל) הוא כנראה החדיש ביותר, הרי שהצלחנו בתוך שנים מעטות לסגל לעצמנו רבים ממאפייניו של המקצוע העתיק ביותר בעולם".
- גבי וימן הוא פרופסור מן המניין בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
