הצצה למערת העטלפים עם הבריכה המסתורית

מערת התאומים הידועה, הממוקמת באזור בית שמש, היא מערה קרסטית גדולה ורטובה באורך של 75 מטרים וברוחב מקסימלי של 50 מטרים. התהליך הארוך והאיטי של המסת אבן הגיר על-ידי המים שזורמים באופן קבוע במערה, יצר במשך מיליוני שנים מגוון רחב ונדיר של תופעות טבע נדירות, הכוללות נטיפים וזקיפים מרשימים ותצוגות של מינראליים צבעוניים המקשטים את חלל המערה.

בני האדם הקדמונים, שגילו את המערה, השתמשו בה למטרות פולחן דתי ואף חצבו בעומק המערה בריכת מים מסתורית. במהלך הדורות ובפולקלור המקומי השתמרה המסורת הפגאנית על מערת התאומים, שטוענת כי למים הטהורים בברכה הנסתרת שבעומק המערה - יש כוח מאגי קסום ומי שיטבול בתוך מי התהום הפלאיים - יזכה לתאומים.

הכניסה למערת התאומים(צילום: אסף קמר)

בשנת 1873 מערת התאומים נחקרה לראשונה על ידי חלוצי הארכיאולוגיה הבריטית, קונדר וקיצ'נר. בשנת 2009 החל המחקר המודרני של מערת התאומים על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר אילן והמרכז לחקר המערות, שגילו בה תגלית מפתיעה: בתוך פיר עמוק הסתתרו עצמות בני אדם ומטמון גדול של מטבעות כסף וזהב מתקופת מרד בר כוכבא.

בנוסף לשרידים האנושיים הרבים, המדענים גילו בעומק המערה מחצבה קדומה של "בהט" מתקופת הברונזה התיכונה. מדובר במשקע קלציטי נדיר ויקר, המכונה גם "אלבסטר". בנוסף הארכיאולוגים גילו בתוך הסדקים הרבים של קירות המערה - עשרות נרות המעידים על פעילות עתיקה של הפולחן הפגאני של דמטר, אלת התבואה במיתולוגיה היוונית.

הגשר החדש במערת התאומים(צילום: אסף קמר)

הדיירים החדשים במערה

כיום המערה מאכלסת בעיקר עטלפים. מדובר 3,000 עטלפי פירות גדולים ורעשניים ועשרות בודדות של עטלפי חרקים קטנים ועדינים ומאוד נדירים. רשות הטבע והגנים התקינה בעבר, בעומק המערה, שביל עץ ומעקה בטיחות - המנגיש למבקרים את הסיור המסקרן במערה. אולם לאחר שנים של רטיבות, שביל העץ והגשרונים אל בריכת התאומים ניזוקו והוחלט לתקן אותם, תוך שמירה על חיות הבר ועל ערכי הטבע המסתתרים במערה. נכון לעכשיו, אי אפשר לטייל במערה.

עטלפים במערה(צילום: אסף צוער, רשות הטבע והגנים)

עטלפים במערה(צילום: אסף צוער, רשות הטבע והגנים)

מחניון המכוניות אל פתח המערה יש שביל מטיילים יפה, העובר בתוך הוואדי והחורש הטבעי. הציוד והחומרים לשיפוץ השביל הועברו לפתח המערה באמצעות מסוק. בכניסה למערת התאומים אנחנו פוגשים את שרון טל, מנהל פרויקטים ברשות הטבע והגנים, שמנסה להתגבר בקולו על קולות העטלפים. הוא מספר לנו כי "העטלפים נכנסים לתרדמת חורף וכל הפרעה של המנוחה הזאת עלולה לגרום למוות של העטלף".

הוא מצביע על שער ברזל כבד שחוסם את פתח המערה, שמוסתר על-ידי עץ תאנה יפה, ומסביר: "כדי למנוע פגיעה בחיות המוגנות, בתקופת החורף הרגישה אנחנו סוגרים את המערה ולא מאפשרים בה ביקורים".

קירות המערה(צילום: אסף קמר)

מנסים לא להפריע לעטלפים(צילום: אסף קמר)

צוות העובדים המצומצם, שמתארגן לשהות הארוכה מתחת לפני האדמה, מרכיב קסדות ובודק את הפנסים ואנחנו מתחילים בצעידה מפנקת ונוחה לעומק המערה. מעלינו מתעופפים, בתזזיתיות מאיימת ומטרידה, כמויות מטורפות של עטלפים שצורחים בכל הכוח. טל מזכיר לנו כי "הסיפורים על העטלפים שמסתבכים בשער - הם אמונות טפלות ולמעשה העטלפים משתמשים במכ"ם משוכלל לתנועה בחושך", אבל עדיין מדובר בתחושה לא נעימה ומעט מפחידה, בייחוד עבור מי שנוהג לצפות בסרטים על ערפדים.

טל מסביר על הקשיים בעבודה בעומק המערה: "אנחנו מקפידים לעבוד בתוך המערה עם פנסים בלבד. מדובר בשביל עץ שאנחנו בונים לטובת המטיילים, אבל המערה היא בראש ובראשונה משכנם של העטלפים ושמירת הטבע היא הערך העליון והחשוב ביותר".

נטיפים במערה(צילום: אסף קמר)

הצלם אורי דווידוביץ בפעולה(צילום: אסף קמר)

בדיחות מפחידות במערה

הצלליות המקפצות של צוות העובדים, אוחזים כלי עבודה ופנסים, מספרים בדיחות מפחידות ונבלעים עם העטלפים אל תוך החשיכה - מזכירות סצנת פתיחה מתוך סרט אימה הוליוודי. צחי אזרזר, מנהל פרויקט השיפוץ במערת התאומים מטעם חברת א.צ. דורה, משתף אותנו כי "מדובר בעבודה מאוד מעניינת, מאתגרת וגם קצת מסוכנת. כדי שלא להפריע לעטלפים, את כל הריתוכים והחיתוכים היותר מרעישים אנחנו עושים בבית המלאכה. כאן בתוך המערה - העבודה היא בעיקר של התקנה והכול מתבצע בכמה שיותר שקט ובאופן ידני".

בתוך החלל העצום והאפל שבעומק המערה, תחת אור פנסים קלוש, הפועלים עוקרים חלקי עץ רקוב ומבריגים לוחות עץ חדשים. מסתבר שהעבודה בעומק המערות היא תחביב משפחתי, חגי עזרזר, האח של צחי שמשמש כעוזר למנהל העבודה במערה מספר לנו: "עבורי לעבוד בתוך מערה - זה כיף לא נורמלי. אתה עושה פה משהו אחר ומאוד שונה, אתה עובד בטבע. אתה שומע ציוצים בחושך ואתה חושב שעוברת לך ציפור מעל הראש, לי זה לא משנה אם יש לה ראש של עכבר או ראש של ציפור".

המערה סגורה בחורף(צילום: אסף קמר)

המערה שבה חיו הפגאנים(צילום: אסף קמר)

אבירם סוויסה, שעובד בשיפוץ שביל המטיילים בתוך המערה, מבצע עבודת נגרות מורכבת על מעקה הבטיחות של הגשר וניכר כי היעדר האור והדרישה המנהלית לשמור על שקט יוצרת קשיים ואתגרים תפעוליים רבים. "אני מרגיש כמו האדם הקדמון. אנחנו מנותקים פה מהיקום. אחרי יום עבודה בתוך המערה אנחנו יוצאים החוצה מהחושך לאור - פתאום 100 הודעות בטלפון. זה ניתוק מהמציאות שגורם לך להתרכז בעבודה - בלי רדיו ובלי כל הבלגן שמסביב, אבל העטלפים נותנים לנו את הרקע."

נטיפים חיים

בעזרת פנסי הצילום הכבדים שסחבנו אל עומק המערה אנחנו מבחינים בעשרות נטיפים וזקיפים מרשימים ביופיים, חלקם "נטיפים חיים" שממשיכים לטפטף מים. טל מצביע באפלה על קיר חשוך ומספר לנו כי מדובר באזור שבו חצבו את מינרל הבהט, שהיה יקר לקדמונים. בזכות האור החזק אנחנו מגלים משטחים זרחניים יוצאי דופן ותצורת גבישים נדירה - בצבע לבן וצהוב נוצץ.

מערת התאומים(צילום: אסף קמר)

מערת התאומים(צילום: אסף קמר)

כדי להגיע אל בריכת מים המסתורית, שעל שמה נקראת מערת התאומים, אנחנו צריכים לעזוב את השביל העץ המסודר ולטפס בזהירות באור הפנס הקלוש דרך משעול מדורג ועתיק יומין שהקדמונים חצבו בתוך הסלע. הטיפוס אל בריכת המים הקסומה, שמושכת בכוחה המאגי הכביר מאמינים במשך אלפי שנים, מאוד מרגש. מדובר במסע צליינות פנימי ואישי אל נפש האדם ואל משאלותיו הכמוסות ביותר.

אנחנו צועדים באפלה הסמיכה בעקבות הצעדים של הקדמונים, לפתע אנחנו עומדים מול בריכת הסלע שמנצנצת באור הפנס. מדובר באמבטיה קדמונית שנחצבה בצורת ריבוע בתוך הסלע. אל תוך בריכת התאומים הנסתרת מטפטפים מים חיים דרך סדקים בקירות ודרך הנטיפים.

על שפת הבריכה הקסומה, עזרזר מספר לנו בחצי לחישה כי העובדים שלו "מאוד נזהרים מלגעת במים של בריכת התאומים, בייחוד עובדים שיש להם כבר כמה ילדים". גם אנחנו נמנענו מטבילה במים המקודשים ומי שבכל זאת רוצה תאומים ואין לו פחד ממקומות סגורים, מוזמן לבקר במערת התאומים בקיץ - בלי להפריע לעטלפים.