שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ממוח לתודעה: מה הופך אותנו למי שאנחנו?
    במעבדה אנחנו עורכים ניסויים שיאפשרו לנו לבודד חוויות מודעות, כמו התפיסה של תמונה מסוימת שאנחנו מציגים על המסך, ולחקור את הבסיס המוחי שעומד מאחוריהן. מדור "חוקרים פרטיים"

     

    הדמיה ()
    הדמיה

     

    החוויה המודעת היא אולי אחת התופעות הפרדוקסליות ביותר ביקום: מצד אחד, אין דבר שאנחנו מכירים טוב יותר. החוויות שלנו הן אנחנו, ואף אחד לא יודע טוב יותר מאיתנו מהן. ובכל זאת, מדענים עדיין לא מבינים כיצד החוויה המודעת שלנו נוצרת: הצליל של הגיטרה, האדמומיות של הכלנית, הטעם (האלוהי...) של השוקולד - איך כל אלה נולדים מתוך חוויה מוחית?

     

    חוקרים פרטיים - לכתבות הקודמות 

     

    המוח הוא איבר ביולוגי, שפועל לפי חוקים פיסיקליים. מה הקשר בין הפעילות הפיסיקלית הזאת לבין החוויה המודעת שלנו? ומדוע אצלנו נוצרות חוויות כאלה, אבל - למיטב ידיעתנו - חוויות כאלה אינן נחלתם של מחשבים, טלפונים סלולריים או מצלמות - מורכבים ומתוחכמים ככל שיהיו?

     

    עבורי, מאז ומתמיד, זו הייתה ה-שאלה. לא רק כי אני אוהבת שוקולד, אלא כי בעיני היא הזיקוק המובהק ביותר של הניסיון שלנו להבין את עצמנו, שילוב בלתי נתפס כמעט בין מדע לבין פילוסופיה, שער להבנת שאלות עמוקות ומהותיות, בעלות השלכות רחבות היקף. ומעבר לזה, זו כנראה אחת החידות הכי מאתגרות שהמין האנושי מנסה לפתור כבר מאות שנים, ומה יותר טוב מחידה מאתגרת?

    ד
    ד"ר ליעד מודריק

     

    אז זה מה שאנחנו מנסים לעשות במעבדה: לערוך ניסויים שיאפשרו לנו לבודד חוויות מודעות, כמו התפיסה של תמונה מסויימת שאנחנו מציגים על המסך, ולחקור את הבסיס המוחי שעומד מאחוריהן. זה כמובן לא פשוט; אנחנו צריכים לשחק במצב התודעתי של הנבדקים שלנו, כך שנוכל לבודד את החוויה עצמה. אנחנו לא יכולים להישען על מצבים שבהם הגירוי שאנחנו מציגים משתנה, כי אז הפעילות המוחית שנמצא תשקף את התגובה לגירוי ולא את החוויה עצמה. למשל, אם נציג תמונה מאד מהר כך שהנבדקים לא יראו אותה, או מאד לאט כך שהם כן יראו אותה, ההבדלים המוחיים לא ישקפו רק את הפער בחוויה של הנבדק, אלא גם את ההבדל בדרך שבה המוח מעבד גירויים מהירים או ממושכים.

     

    תחת זאת, מה שאנחנו מנסים לעשות הוא ליצור מצב שבו הגירוי קבוע, אבל החוויה משתנה. למשל, להציג גירויים בסף התפיסה - למשל, לא מהר מדי ולא לאט מדי - כך שלעתים אפשר לקלוט אותם בצורה מודעת, ולעתים לא. או להציג תמונה שונה לכל עין - מצב ייחודי מאוד שמוביל לקפיצות תפיסתיות בין שתי התמונות - בכל פעם הנבדקים רואים תמונה אחרת, על אף שהקלט עצמו (שתי התמונות שמוצגות על המסך) נותר קבוע. במצב הזה, אפשר להתחיל לשאול מה מבחין בין גירוי מודע לגירוי לא מודע: מה אנחנו יכולים להבין על התמונה, איזה מידע אנחנו מחלצים ממנה, אפילו כשאנחנו מרגישים שלא ראינו אותה, ומה התהליכים המוחיים שמבחינים בין מצב שבו ראינו את התמונה לבין מצב שבו לא ראינו אותה.

     

    לא קל לחקור את המודעות. בניגוד לתופעות ביולוגיות אחרות, אי אפשר לשים אותה בתוך מבחנה, והאתגרים הניסויים הם עצומים. אבל כל צעד שאנחנו עושים מקרב אותנו עוד קצת לעבר הבנה עמוקה יותר של התודעה, ושל הקשר הלא פחות ממופלא בינה, לבין הפעילות הפיסיקלית של המוח.

     

    ד"ר ליעד מודריק, בית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובית ספר סגול לחקר המוח, אוניברסיטת תל אביב

     

    אתר המעבדה:

    http://www.mudriklab.tau.ac.il

     

    חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".  

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים