שתף קטע נבחר

טענה שפוטרה בגלל הריון – וגרסתה קרסה בביהמ"ש

מטפלת במעון טענה שהעסקתה הסתיימה בניגוד לחוק עבודת נשים. כשהתגלתה האמת קבע השופט: שימוש ציני שעלול להביא לזילות החוק

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה לאחרונה את תביעתה של מטפלת במעון שדרשה פיצויים ממעסיקיה בטענה שפוטרה במהלך הריון בניגוד לחוק עבוד נשים. השופט יוחנן כהן קבע שהיא נהגה בחוסר תום לב ועשתה שימוש לא ראוי וציני בחקיקה שנועדה להגן על זכויות נשים: "על בית הדין לשרש תופעה פסולה זו אשר עלולה לגרור בעקבותיה זילות של חקיקה המגינה על נשים".

 

התובעת עבדה החל מאוגוסט 2015 כמטפלת בחברת "מעון חם וחכם" המפעילה פעוטון ובו שתי כיתות ילדים. בפברואר 2016 היא קיבלה מכתב "הפסקת עבודה", שבו הודיעה לה החברה כי תסיים את תפקידה עקב מגבלה רפואית המקשה עליה לבצע את תפקידה, ואף מסכנת אותה.

 

המטפלת, שיוצגה על ידי עו"ד רונן בן צבי, עתרה לרכיבי פיצוי שונים שרובם התבססו על הטענה לפיטורים שלא כדין, עקב היותה בהריון וללא שימוע. בכך, טענה, הפרה החברה את חוק עבודת נשים, אשר אוסר פיטורי עובדת הרה המועסקת יותר משישה חודשים ללא היתר מהשר הממונה על כך.

 

החברה, שיוצגה על ידי עו"ד רונן פרץ, טענה כי בפועל עבדה המטפלת פחות משישה חודשים, מה גם שלא לא פוטרה אלא ביקשה לסיים את עבודתה. לגרסתה, לאחר שהתובעת נעדרה פעמים רבות מהעבודה פנתה אליה ההנהלה וניסתה לברר אם היא מעוניינת להמשיך לעבוד. כמה פעמים היא השיבה שהיא לא יודעת, עד שבסופו של דבר סוכם בין הצדדים שהחברה תוציא לה מכתב פיטורים כדי שתוכל לקבל דמי אבטלה עד שתחליט.

 

השופט יוחנן כהן הבהיר כי העדים שהציגה החברה מסרו גרסאות סדורות, עקביות ומגובות בראיות והתכתבויות, בעוד שעדויות התובעת ובן זוגה הותירו רושם עגום למדי: "התובעת סתרה את עצמה חוזר ונשנה בעניינים מהותיים, הרבתה להתחמק משאלות ו'שכחה' פרטים חיוניים, הכול תוך כדי ניסיון נואל להתל בבית הדין ותוך ניסיון לעשות שימוש לא ראוי ואף ציני בחקיקה שנועדה להגן על זכויות נשים".

 

בית הדין שוכנע שבן זוגה של התובעת הוא שהיה "הרוח החיה" מאחורי התביעה, ואף היה מעורב ישירות בעניין הוצאת מכתב הפסקת העבודה.

 

השופט פירט תמליל שיחה מוקלטת בין בן הזוג לבין מנהל החברה, שבה ניסה "להחטיא" את האחרון, להכניס מילים לפיו ולנתב את השיחה למקום שבו יודה שפיטר את התובעת בגלל הריונה – ניסיונות שלא צלחו, שכן המנהל עמד על גרסתו שלפיה התובעת היא שביקשה להתפטר.

 

לאחר שניתח את זמני העבודה קבע השופט כהן כי המטפלת עבדה פחות מששה חודשים. הוא הבהיר כי במהלך חקירתה בבית המשפט "יצא המרצע מהשק", כאשר אישרה שהיא זו שהפסיקה את עבודתה.

 

"בפועל, התובעת היא זו שבחרה להתפטר מרצונה, ובחוסר תום ליבה היא מנסה להיתלות במכתב שקיבלה לבקשתה ובסיכום עמה, על מנת לעזור לה שתוכל לקבל דמי אבטלה", כתב השופט. בסיכומו של דבר התביעה נדחתה במלואה והשופט כהן חייב את המטפלת ב"הוצאות לדוגמא" בסך של 10,000 שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים