שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    800 אלף ש' לאיש שיווק שפוטר: "הוא לא היה עצמאי"
    חברת אופטיקה טענה שעובד ותיק הועסק כקבלן. אולם התחקות אחר 33 שנות העסקתו שכנעה את בית הדין: מדובר היה בעובד שכיר
    בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה את חברת "אבנט אופטיקס" לשלם כ-800 אלף שקל פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות לאיש מכירות ושיווק שפוטר אחרי יותר מ-33 שנות עבודה. טענת החברה שלפיה הוא היה קבלן עצמאי נדחתה, אף ששכרו שולם כנגד חשבונית. השופטת קרן כהן קבעה כי נמצאו סממנים רבים המעידים על יחסי עבודה בין הצדדים.

     

    התובע החל לעבוד בחברה כסוכן מכירות ושיווק של מסגרות משקפיים אחרי שחרורו מהצבא. לא ברור כיצד הוגדרה מערכת היחסים בזמנו, אולם ב-2002 ניסה הבעלים להחתים אותו על הסכם שקובע את מעמדו כעצמאי והעובד סירב כיוון שנדרש לוותר על הזכויות שצבר.

     

    ב-2013 הלך לעולמו בעלי החברה והיא נמכרה ושינתה את שמה. ההנהלה החדשה הציעה לתובע להפוך לשכיר בעמלה מופחתת או להמשיך כסוכן עצמאי, אך גם הפעם הוא סירב משום שנדרש לוותר על זכויותיו הסוציאליות. זמן קצר לאחר מכן נשלחה אליו "הודעה על סיום התקשרות", ומשלא הצליח להגיע להבנות בנוגע לפיצויים המגיעים לו, פנה לבית הדין לעבודה.

     

    בשלב הראשון נדרשה השופטת קרן כהן להכריע אם התובע הועסק כעובד שכיר כטענתו או שמא כעצמאי, כטענת החברה, והגיעה למסקנה שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק.

     

    נקבע שהעובד השתלב במערך הארגוני ונטל חלק בפעילות העסק: הוא היה סוכן המכירות היחיד בחברה, נכח במשרדים, הייתה לו עמדה קבועה עם מחשב, כרטיסי ביקור שנשאו את לוגו החברה, הוא ייצג אותה באירועים ובתערוכות בחו"ל והיא נשאה בכל הוצאותיו.

     

    במקביל, לתובע לא היה עסק משלו: לא היו לו סיכוני רווח והפסד, הוא לא העסיק עובדים, לא סיפק שירותים לחברות אחרות ולא השקיע באמצעי ייצור. לכך מצטרפים סממנים נוספים בהם העובדה שהיה כפוף לפיקוח של הבעלים, לא הביא מחליף בימים שנעדר, לא עבד במקום אחר והיה תלוי כלכלית בחברה לאורך שנים.

     

    השופטת הבהירה כי מכלול הסממנים האמור גובר ומשמעותי יותר מהעובדה שהתובע נדרש לפתוח עוסק מורשה ושכרו שולם כנגד חשבונית. משכך נקבע כי התובע היה עובד שכיר שפוטר מעבודתו וזכאי לפיצויי פיטורים.

     

    לגבי סכום הפיצויים נקבע כי אלה יחושבו לפי השכר שקיבל בפועל, אף שמדובר בסכום גבוה יחסית לעובד שכיר. השופטת בחרה במה שמכונה בפסיקה "הגישה ההרתעתית", בין היתר משום שהחברה ניסתה לגרום לתובע לוותר על זכויותיו החוקיות תחת מעטה פיקטיבי של יחסי קבלנות עצמאיים, אף שהייתה מודעת לכך שהתובע נחשב לעובד שכיר.

     

    בסיכומו של עניין, לאחר חישוב פיצויי הפיטורים, דמי ההבראה והפרשי הפנסיה חויבה החברה לשלם לו כ-796 אלף שקל. בנוסף היא תישא ב-9,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לצד זאת, מאחר שהתביעה הוגשה גם נגד אלמנת הבעלים המנוח, ונדחתה, חויב התובע לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום זהה.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובע: עו"ד יעל דולב, עו"ד אדם עדי
    • ב"כ הנתבעות: עוה"ד אילת זגדון וגיא גונן
    • עו"ד אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני עבודה
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים