"בהודו אין דבר כזה מינוס. אתה חי ממה שיש לך, וככה אנחנו חיים גם פה"
בצילום? קאלו באבא, בן 34, וליטל ברזני, בת 32.
מה עושים? קאלו: "הכרתי את ליטל בהודו במסעדה שהייתה לי בפושקר, ואז החלטנו שאנחנו מגיעים לישראל, ופתחתי פה את טאלי – מסעדה הודית צמחונית בקריית־שמונה". ליטל: "אני מלמדת יוגה".
דירה? גרים בדירת 2 חדרים שכורה בקיבוץ שדה נחמיה ומשלמים 1,800 שקל בחודש. קאלו: "אני בהתחלה רציתי תל־אביב, אקשן. ביום הראשון בקיבוץ חשבתי ללכת לשוק לראות אנשים. ואז יצאתי ואין אף בן אדם בחוץ ושקט. שאלתי איפה השוק, אמרו לי יש כלבו. חשבתי שזה מקום גדול כמו שוק, ואז אני מגיע ורואה חנות קטנה בלי כלום. צחקו עליי. חזרתי ואמרתי לה, לאן הבאת אותי? לקח לי זמן אבל הבנתי שזה המקום שלי, ואני אוהב את הקיבוץ".
איך התחלת? קאלו: "למדתי להיות מורה רוחני, וכשחזרתי הביתה לפושקר, חבר שהיה לו עסק אמר לי, 'עזוב אותך מלהיות מורה. תסתכל עליי, יש לי הרבה כסף, מה תעשה עם התעודה שלך?' החלטתי שאני לא רוצה להיתקע כל החיים כמורה ופתחתי יחד עם ישראלית את קואלה – מסעדה עם אוכל ישראלי בפושקר".
ידעת לבשל? קאלו: "לא ממש, וכשהשותפה עזבה היא אמרה לי, 'אתה תיפול כי אתה לא יודע לעשות כלום'. זה פגע לי באגו והתחלתי ללמוד, והמסעדה התחילה להצליח. את האוכל ההודי למדתי להכין לבד".
איך הכרתם? ליטל: "הכל בגלל הכלב. הגעתי עם חברות לפושקר ויום אחד נשך אותי כלב, אז החברות לקחו אותי לקאלו כי לא ידענו לאן ללכת, ומאז הדברים התחילו לקרות. אחרי תקופה החלטנו לחזור יחד לישראל".
מתי פתחת את טאלי? קאלו: "ב־2016. בהתחלה חשבתי לעשות סביח, אבל חבר אמר לי, 'הודי שפותח סביח זה לא משהו. תעשה אוכל הודי'. אבל פחדתי כי שאלתי אנשים ואמרו לי, אם אין בשר – הם לא יבואו. אבל אי־אפשר לפחד כל הזמן. לא רציתי כל החיים להצטער שלא עשיתי".
ישראל או הודו? קאלו: "פה הכל הרבה יותר לחוץ וקשה. בהודו אפשר לפתוח מסעדה בתוך יומיים ופה הכל ביורוקרטיה. שם חייתי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה. כאן צריך לעבוד הרבה יותר קשה, הכל הרבה יותר יקר ונשאר לך הרבה פחות. אבל אני אוהב להיות כאן. המסעדה מלאה ואנשים התחברו לאוכל שלי".
החלטה שמצטערים עליה? קאלו: "אני לא מצטער, אבל לפעמים אני חושב איך החיים שלי היו אם הייתי נשאר מורה רוחני. הייתי הרבה יותר רגוע וכסף לא עניין אותי. עשיתי מדיטציה 7 שעות ביום. כשאתה רק בעולם הרוח, אין לך כלום אבל גם לא חסר לך כלום. אבל אלה החיים שבחרתי ואני שלם עם זה".
מינוס? ליטל: "אין מינוס. אם צריך משהו קונים, אבל לא מוציאים סתם". קאלו: "בהודו אין דבר כזה מינוס. אתה חי ממה שיש לך, וככה אנחנו גם פה".
חופשה אחרונה? ליטל: "לפני שנה בהודו. אח של קאלו התחתן ונסענו לשלושה שבועות. שמחתי שיכולנו לחזור קצת להודו".
על מה לא נוותר? ליטל: "יוגה". קאלו: "8 שעות שינה ביום. זה שומר על הזוגיות שלנו בריאה".
מחוץ לתמונה? קאלו: "יש לי פסל של שיווה שהבאתי מהודו. וזה כמו מקדש קטן. כשאני קם - לפני שאני מדבר עם כל העולם אני מדבר עם אלוהים. מדליק קטורת ומתפלל שהיום יהיה טוב והכל יהיה בסדר".
חלום? ליטל: "להגיע למצב שבו נחיה כמה חודשים כאן בישראל וכמה חודשים בהודו - בשביל האיזון".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
